ויבקע עצי עולה: הזכות שעמדה בקריעת ים סוף

וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו, ויבקע עצי עולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלוקים.

אומר המדרש, בקע אברהם את עצי העולה ובתמורה לזה בקע הקב"ה את הים לבנ"י.

מה הקשר בין מה שבקע אברהם את עצי העולה לבין מה שבקע הקב"ה את הים?

כתוב על אאע"ה וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו, הוא קשר את החמור שלו (הוא נתן עליו מרדעת)

הוא לקח את שני הנערים שלו, (אליעזר וישמעאל) ואת יצחק בנו, והוא בקע, חתך את עצי העולה, עצים שאמורים להיות קורבן לעולה, הוא לקח עצים טובים בלי שום תולעים, בתרגום ירושלמי כתוב שזה היה עצי זית ועצי תאנה, עצים ראויים לעולה, הוא חשש שמא לא יימצא עצים במקום ששם הוא צריך להקריב את יצחק, והוא הלך אל המקום, לירושלים

אומרים רבותינו במדרש אברהם היה בדרכו לעקידה, הגיע אליו השטן והיה נדמה כמו 'זקן' ואמר לו לאן הוא הולך

אמר לו אאע"ה, שהוא הולך להתפלל, אמר לו השטן, למה אתה צריך אש מאכלת (סכין) עצים מה כל המשא הזה בשביל התפילה? ענה לו אאע"ה שמא נשתהה שם הרבה זמן, שיהיה איך לשחוט ולאכול.

בסוף השטן אמר לו ישירות, אתה אאע"ה שאמר לך הקב"ה לשחוט את הבן שלך, איך אדם כמוך מבוגר כמוך ישחוט את הבן שלו?

לאבל א הצליח לשכנע את אאע"ה.

הלך השטן ליצחק וניסה לשכנע אותו שהוא צעיר ולמה שימות ועוד ניסיונות לשכנע אותו, ולא הצליח לשכנע אותו לעצור אותו, אמר יצחק לשטן שהוא לא יקשיב לו, ושהוא הולך עם אבא שלו.

השטן לא הצליח לשכנע לא את אברהם ולא את יצחק כמו השטן הפך את עצמו לנהר, מיד ירד אברהם עם נעריו לנהר והגיעו המים עד הצוואר, התפלל אברהם להקב"ה ואמר, אתה הקב"ה אמרת לי להקריב את הבן שלי, ואני אכן כך עושה, מקריב את הבן, אבל כעת יש נהר ואני לא יכול עוד להתקדם

אמר אברהם 'הגיעו  מים עד נפש', ואז התפלל אברהם להקב"ה והנהר התייבש.

מצינו שאצל אברהם הנהר הפך ליבשה בדרכו לעקידה, וגם מצינו אצל בנ"י כשהם עברו בים, המים הפכו ליבשה.

בשעת קרי"ס בגמ' סוטה (לז) כתוב שנחלקו השבטים מי יורד תחילה, עד שירד ראשון נחשון בן עמינדב וגם הוא אמר הגיעו מים עד נפש, והתפילה התקבלה כמו אצל אברהם והים נהפך ליבשה.

כתב הרמב"ן לפני כל נס צריך לעשות פועל ודמיון לעניין הנס או הנבואה כדי להמשיך את הנבואה והשפע לעולם הזה.

אומר הרמב"ן (יב טו) כל גזירה כאשר תצא מהכח אל הפועל צריך שהנביאים יעשו מעשה

מביא הרמב"ן דוגמא לכך את הצווי של ירמיהו הנביא לברוך בן נריה בנבואה על חורבן בבל.

ירמיהו ציווה לברוך בן נריה תלמידו לקחת ספר ששם הוא כתובה הרעה שתהיה שתבוא לבבל ואמר לו לקרוא את המגילה ואח"כ להשליך אותה אל נהר פרת, וכשישקע הספר הזה בתוך הנהר אתה תאמר כמו שהספר הזה שקע בנהר פרת כך תשקע בבל (ירמיהו סוף פרק נא).

כעת נחזור לאאע"ה, הוא בקע את עצי העולה, ואומרים רבותינו בזכות שני בקיעות שבקע אברהם את עצי העולה, נבקע הנהר לאברהם וגם נבקע הים לבנ"י כשהם יצאו ממצרים.

מהי משמעות הדברים? אברהם בקע שתי בקיעות בעצי העולה, כדי לעשות הכנה, לשתי בקיעות, בקיעה אחת בנהר, ושנייה כשעברו בנ"י בים.

ונעמיק בדברים: מה שבחר השטן בשעת העקידה להפריע לאאע"ה ויצחק לקיים את העקידה על ידי 'הנהר הגדול', המים, השטן נהפך למים.

ומצינו במקום אחר, בגמרא (קידושין פא) שהיצר הרע הוא כמו 'אש' כמו שכתוב על רב עמרם חסידא שהיה לו ניסיון, וצעק רב עמרם חסידא נורא בי עמרם, יש 'אש' אצל 'עמרם' הוא הזעיק את בני השכונה שיבואו לכבות את 'הדליקה' הפנימית שבוערת בקירבו, אש העוצמה של היצה"ר כמעט וכבשה את רב עמרם חסידא, הוא היה צריך להתאפק היה קשה, לא קל, הוא קרה לשכנים כדי שהם יבואו והוא לא יעשה עבירה, הוא קרא להם כדי שהוא יתבייש!

אז ראינו שהשטן בזמן אברהם נהפך למים, ואצל רב עמרם חסידא הוא היה אש, למה? התשובה היא כתוב במדרש (תנחומא ראה אות יג) ומופיע בעוד ריבוי מקורות,  שיש לאדם שני יצה"ר, אחד של שלג ואחד של אש

יצה"ר של תאוות, זה אש ויצה"ר של אדישות ועצלות וזה יצה"ר של מים.

האריז"ל בליקוטי תורה אומר יש שני מיני גיהנום, אש להעניש מי שהתחמם מהעבירה, ושלג מי שהיה אדיש ביחס למצוות.

האדם צריך להיות בבחינת מה שכתוב בתהלים (לט ד) 'חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש' אבל לגבי עבירות, 'משבח אני את העצלנים במועד' שהאדם עצלן לעשות עבירות.

יש את יסוד האש, ויש את יסוד המים, העוצמה היא שיהיה לאדם את האש יסוד המוטיבציה, אש למצוות, ואת יסוד המים, אדישות לעבירות.

אומר הגמרא (כתובות ל)  הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים

הפירוש כפי שמביאה הגמ' הוא מה שקורה לאדם זה בידי שמים, אבל צינים פחים, צינים קור, פחים חום, אם האדם לא שומר על עצמו, אם האדם מזלזל בבריאות שלו, אז הקור והחום הם יכולים להגיע לאדם על ידי הנזקים שמזיק האדם את עצמו.

כלומר יש נזקים שנקבעו לאדם משמים, אבל אם מחליט האדם לפגוע בעצמו, הוא יכול לפגוע בעצמו, יותר ממה שנקבע עליו משמים.

לכן אומר הפסוק 'צינים פחים שומר נפשו יירחק מהם'

פירוש נוסף כותב הבינה לעיתים החיד"א חידושי הרי"ם ועוד, הכל בידי שמים, אבל המידות של האדם, התכונות של האדם 'צינים פחים' הקור והחום, הקור העצלות והחום בנפש האדם

זה בידי האדם לבחור איפה לכוון את המידות האלה בנפש האדם.

 

 

צינים זה הקור, פחים זה החום, צינים פחים שומר נפשו ירחק מהם

מי שחיי הנפש חשובים לו ירחק מהצינים, מהקרירות בעבודת השם, אלא יהיה רץ כצבי לעשות רצון אביו שבשמים, פעמים חם ובוער ליבו של האדם לעשות מעשים חיובים, הוא בהתהלבות, ואז מגיעה הקרירות, עמלק, הספקות.

ופעמים הפוך האדם הוא מלא מרץ לעבירות, מלא מוטיבציה לעשייה רעה, אז יפעיל את 'הקרירות' בעבודת השם, וכך כתוב בגמ' סוכה 'אם פגע בך מנוול זה (היצה"ר) משכהו לבית המדרש, אם אבן נימוח, אם ברזל מתפוצץ, אם אבן נימוח כמו שכתוב כל צמא לכות למים, ואבנים שחקו מים', התורה היא מים

עוד אומרת הגמרא 'אם ברזל (היצה"ר) אז התורה היא 'כה דברי כאש נאום השם וכפטיש יפוצץ סלע', התורה היא אש.

פעם הכח החיובי התורני הוא מים ופעם הוא אש מדוע? מהי משמעות הדברים?

התשובה היא פעם התורה והיצר הטוב צריכים לפעול אדם שיהיה אדיש וקר לעבירות (זה המים) ופעמים צריך להתגבר על העצלות וצריך האדם להיות מלא מרץ ואיזהו גיבור הכובש את יצרו (זה האש)

אומר הערוך לנר, יש בתורה את שני הכוחות, גם כח האש וגם כח המים שאדם לומד תורה הוא מעורר בתוכו את כח האש, התלהבות לקיום המצוות, ואת כח המים, האדישות כלפיי מעשים שליליים.

בספר שבילי פנחס כתב להסביר את המשמעות של 'ירא שמים', רש"י אומר שמשמעות המילה שמים היא אש ומים (בראשית א ח) אז ירא שמים, זה ירא אש ומים, הוא ירא שמים בגלל שהוא מנהל את האש והמים בנפש האדם.

הוא מתיירא מהאש, התלהבות לעבירות. ומים, אדישות לקיום המצוות.

הוא ירא שמים (אש ומים) לפי זה מובן מדוע יש גם גיהנום של אש וגם גיהנום של מים.

לפי זה אפשר להבין שהיצה"ר פעמים נראה כמו אש ופעמים כמו מים.

הגמרא בקידושין מתארת את 'האש' של היצה"ר אצל רב עמרם חסידא, והוא כמעט ונכשל ולכן הוא קרא לכל האנשים שיבואו ויסתכלו עליו וכך הוא יתבייש ולא יעשה עבירה, כך הוא עורר את מידת 'המים' העצלות לעבירה בנפש האדם. הוא רצה לצנן את האש על ידי המים, וכך רש"י כותב: 'הזעיק בני השכונה להיאסף ולבוא לכבות הדליקה כי שיחדל מיצרו שיתבייש מהן'

הוא הזעיק את בני השכונה לכבות את האש על ידי המים.

בעקידה, אברהם אבינו השכים, וישכם אברהם בבוקר, הוא השכים לקיים את מצוות הקב"ה, הוא התעורר עם הרבה 'אש' התהלבות! הוא ויצחק אבינו.

הגיע השטן וניסה לעצור אותו, איך? על ידי 'המים' הנהר, כפי שאומר המדרש:

'הלך ונעשה לפניהם נהר גדול'. עורר השטן, זה היצה"ר את ה'מים' שבנפש האדם כדי לצנן את ההתלהבות של אאע"ה, התפלל אברהם להקב"ה 'הושיעני השם כי באו מים עד נפש', מיד התייבשו המים, אין עוד את 'העצלות'.

ועוד יותר כתוב בספרי הפנימיות, אברהם היה מוכר וידוע במידת החסד שלו, כפי שאמרה מידת החסד 'כל ימי היות אברהם על הארץ לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי'…אאע"ה הוא עמוד החסד בעולם, הוא החסד, ובספרים כתוב שהמים מסמלים את החסד והאש את הגבורה, אברהם הוא מידת החסד!

אברהם אוהבי, הוא בעל החסד הגדול בעולם, מעניק נותן ואפילו מתפלל למען הרשעים (בסדום או מתפלל עבור אבימלך) אברהם הוא איש החסד, איפה תהיה העוצמה, בגמישות בעבודת השם, שאברהם יהיה מוכן להיות עם הגבורה! מידת הדין, ולכן אחרי העקידה שהוא לא עושה מעשה של חסד, אלא מעשה של 'דין' להקריב את הבן שלו!  ולכן אחרי העקידה נאמר 'עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה' כי עד עתה הוא היה אוהב השם, כעת מטפסים שלב, לאוהב השם. בעקידה עורר אברהם את מידת האש בתוכו התגבר על המים בתוכו, התגבר על החסד, אהבת יצחק והיה מוכן להקריב אותו.

אז אמרנו בשכר הבקיעות שבקע אברהם את העצים היו שתי בקיעות, גם בקיעת הנהר לאברהם בדרכו לעקידה וגם בקיעת הים בפרשת בספר שמות פרשת בשלח, נבקע הים לבנ"י, למה? כי אברהם בקע את העצים, שהוא בקע את העצים, הוא מבטא את הזריזות בעבודת השם.

הזריזות זו האש, האש מייבשת את המים.

אברהם בזריזות מייבש את העצלות , את המים, הוא עושה מעשה בבקיעת העצים וכפי שהזכרנו מדברי הרמב"ן שהנביאים אומרים נבואה הם גם עושים מעשה כדי שהאמירה תבוא לידי עשייה ואז הדברים יתורגמו גם למציאות

אברהם בקע עת העצים, מה שמסמל את הזריזות לעבודת השם.

הוא זכה לשתי בקיעות, פעמים המים (העצלות) התייבשו

פעם לאברהם, ופעם לבנ"י, ואיך זכו בנ"י שנבקעו להם הים.

אומרים חז"ל נחשון בן עמינדב הוא קפץ לים גם הוא קפץ לים וחימם את עצמו לקיים את רצון הקב"ה במסי"נ האש המקררים את המים, לכן המים נבקעו.