"גרש את האמה הזאת": סוד הקיום של העם היהודי

אברהם מספיד את שרה, אברהם אומר דרשה צמר ופשתים -ידעה להפריד בין הצמר והפשתים. שרה אמנו בקשה לגרש את ישמעאל וגם את הגר, ועל זה הספיד אברהם את שרה 'דרשה צמר ופשתים' שידעה להפריד בין הצמר ובין הפשתים.

כאשר גורש ישמעאל הוא היה בערך בן 20 אז למה היה צריך לגרש גם את ישמעאל וגם את הגר? ומה חטאה אימו שתתגרש איתו? בספורנו כתב 'גרש את האמה הזאת ואת בנה. כי בעצתה עשה הבן  את כל הרוע'.

יש אומרים שאמרה לגרש גם את הגר שישמעאל לא יחזור לבקר בבית אברהם. שלא יגיד…רק הגעתי לקיים כיבוד אם…ובדרך הוא יקלקל את יצחק ח"ו. אמנם שאברהם נפטר מהעולם ישמעאל כבר חזר בתשובה (רש"י)  וכך התקיים באברהם שהוא נקבר בשיבה טובה!

אבל זה רק כאשר אברהם נפטר…אח"כ שוב ישמעאל חזר לסורו הוא לקח חתן לבתו עשו הרשע, וחתנו כבנו.

וגם אפשר להבין מתוך דברי הגמ' במס' פסחים 'עתיד הקב"ה לעשות סעודה לעת"ל … וכיון שיתן הכוס לאברהם לברך, אומר אברהם 'איני מברך שיצא ממני ישמעאל'.  יאמר אאע"ה איך אני יכול לברך על כוס של ברכה כשפורעי פרעות שמח"ת תשפ"ד (7.10 למניינם) יצאו מישמעאל…

ולכאורה זה פלא, כן אפשר להבין שיצחק אינו מברך משום שיצא ממנו עשו הרשע, שלא כתוב בו שעשה תשובה, אבל ישמעאל הרי עשה תשובה?

אלא שלא החזיק בתשובה, אח"כ חזר לסורו לחתן את הבת שלו עם עשיו, עשיו שהוא איש ציד, כמו ישמעאל   רובה קשת.

אברהם נתנסה בעשרה נסיונות ולפי דעת הרמב"ם בפירוש המשניות גירוש הגר וגירוש ישמעאל נחשבים לשני ניסיונות נפרדים

היה קושי ונסיון בשילוח ישמעאל וגם בשילוח הגר, ושרה אמנו התעקשה על כל אחד מהם בפני עצמו.

ושרה גדולה בנביאות, היא ראתה מה שאנו רואים בדור האחרון שיהיו הרבה נשים ישמעאליות מחבלות גם הגר וגם ישמעאל יש פירוש נפלא בעניין ישמעאל  (הרב ברטנורה ב'עמר נקא')

כאשר הגר יצאה מביתו של אברהם עם ישמעאל, ישמעאל היה חולה והיא התרחקה ממנו, כמטחוי קשת למה היא היתה צריכה להרחיק כל כך הרבה? התשובה היא כי ישמעאל הוא רובה קשת וכאשר הוא חולה והוא מתוסכל הוא יוצא מדעתו, והוא עלול להרוג את אמו, לכן היא בורחת ממנו למרחק כזה שגם לא יוכל לפגוע בה בחץ.

וכמו שכך עושים גם כיום בני ישמעאל הורגים את עצמם עם האחרים.

לכן היא חששה שהוא יהרוג גם אותה… בשעת מיתתו..

ונמשיך אומר המדרש אמר רבי שמעון בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בבית אברהם נטל בתו ונתנה לאברהם אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר

מצינו בדברי פרעה שני עניינים האחד שמוטב שתהא בתו שפחה בבית שרה והשני שטוב לה שלא תהא גבירה בבית אחר וא"כ הגיע פרעה באותה שעה לב' מדרגות סור מרע ועשה טוב שראה שפלות הרע בבית אחר ואת מעלת הטוב בביתו של אברהם

וכמו הרבה ד"ר ליהדות, שהם רואים את היופי של היהדות, אבל לא משתנים בהתאם לדרישות היהדות.

פרעה ראה את היופי את שיא השלימות האנושית בבית אברהם, ובכל אופן הוא עצמו לא נשתנה ונשאר פרעה מלך מצרים ורק את בתו נתן לבית אברהם וכך אנו גם  מוצאים בנמרוד שגם  הוא נתן את בנו אליעזר לאברהם… אליעזר הוא הבן של נמרוד.

עוד אומר המדרש שגם אבימלך נתן את בתו לאברהם אבל הוא נשאר אבימלך מלך פלשתים

לפחות הם טובים מלוט, לוט היה מוכן להפקיר את הבנות שלו, בשביל להציל את האורחים שלו.

בכל אופן למדנו  שיותר קל לאדם להקדיש אחרים לבית ה' מאשר את עצמו! ולא עוד אלא שאע"פ שהוא מכיר באור העליון ואפילו עושה מעשה גדול, מ"מ הוא עצמו לא משתנה האדם מוכן לשנות את הנהגת אשתו ובני ביתו ואת הנהגת קרוביו והנהגת כל העולם כולו אבל הוא, את עצמו הוא לא משנה.

ואולי בגלל שהאבא פרעה רק רצה שהיא תהיה צדיקה…אבל הוא עצמו לא עשה שינוי…גם היא אותו דבר… הבינה שלהיות צדיק זה טוב אבל היא הגר – לא רוצה בזה.

ובסוף יצא ממנה ישמעאל שהוא פרא אדם ידו בכל ויד כל בו והגמרא בסוכה אומרת שמהדברים שהקב"ה מתחרט עליהם, זו הבריאה של ישמעאל!

כאשר ראה פרעה את הדברים הגדולים והנוראים כשהיתה שרה אמנו בביתו, נתן לאברהם מתנות עבדים ושפחות צאן ובקר, אחת מאותן השפחות היתה בתו הגר.

וכנראה שפרעה הסביר לה כמה הדבר הוא כדאי…

וגם רש"י אומר 'ותקח שרי – לקחתה בדברים אשריך שזכית לידבק בגוף קדוש כזה  והגר גם היא ראתה את הנסים שהמלאכים מתגלים לאברהם

כך אומר רש"י : סבורה הייתי שאף הלום במדברות ראיתי שלוחו של מקום אחרי רואי אותם בביתו של אברהם ששם הייתי רגילה לראות מלאכים ותדע שהיתה רגילה לראותם שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר מות נמות וזו ראתה ד' זה אחר זה ולא חרדה'

ואכן אחרי שהיא גורשה מבית אברהם למרות כל המעלות שלה, אחרי שהיא גורשה מבית אברהם, נאמר בה בפסוק 'ותלך ותתע'   ופרש"י 'חזרה לגלולי בית אביה',

וכדברי חז"ל 'זרוק חוטרא אאוירא, אעיקריה קאי'.

תזרוק מקל לאויר והוא חוזר לשורשו הראשון, כך חזרה הגר לגלולי בית אביה, איך דבר כזה קורה?

התשובה היא – שבעם ישראל כל מעלה ומעלה שזיכה אותם הקב"ה הם היו מקטינים את עצמם עוד ועוד…

עד שנעשו כאין הגמור!

כך משבח הקב"ה את עם ישראל 'כי אתם המעט מכל העמים' ודרשו חז"ל במס' חולין פט. לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם אלא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר. למשה ואהרן אמר ונחנו מה.

לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל עובדי כוכבים אינן כן נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר.

לפרעה אמר מי ה'.

לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות.

לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב.

לחירם מלך צור וגם הוא התגאה

אצל אומות העולם ככל שהם גבוהים יותר יש להם יותר גאווה

אצלנו ככל שהאילן הוא גבוהה יותר הוא מתכופף יותר.

צדיקי אמת כפי ריבוי הגילויים כך ריבוי הענוה והשפלות…

המדרש אומר ששרה הייתה מכובדת מכל העולם היו מגיעים לבקר אותה, והיא הייתה מבקשת שילכו לבקר גם את הגר, לא רק אותה…שילכו לשמח גם את הגר…

והגר…במקום להבין את מקומה היא הגיע לגאווה.. הגדולה הביאה אותה לגאווה והתפארות

לא כמו שאומרים חסידים ככל שהאילן גבוה הוא מתכופף יותר, האומות מתגאים יותר ולכן כדי להחזיר את הגר לשפלות היא הייתה מצערת אותה להחזיר אותה למקום הנכון של ענווה.

אבל אז הגר כבר עלתה על עץ גבוה והיא הייתה מקלה ראש בשרה והייתה אומרת אני יותר צדיקה ממך לי יש ילד מאברהם לך לא…

נתגלה שכל השפע הרוחני היה לה כ'עושר שמור לבעליו לרעתו'.

לאחר שנולד יצחק אבינו ע"ה, היתה צריכה הגר להשפיל את עצמה כלפי שרה, שהרי נתברר שלחינם היתה לה גאוה מעל שרה שהרי בסוף גם שרה נפקדה… מה עשתה הגר, הכחישה ואמרה 'מאבימלך נתעברה שרה', לא רצתה לשמוע לקול המלאך שאמר לה 'שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה'. אלא התעקשה להישאר בגאוותה

לכן אמרה שרה לאברהם 'גרש את האמה הזאת ואת בנה', לא רק לגרש את ישמעאל אלא ענין בפני עצמו לגרש את הגר, כי הכניסו אותה לביתו רק באופן שיהיה לטובתה, אם היא נופלת ע"י גאותה אז שתלך ואכן אחרי שהוציאו אותה אז היא חזרה לגילולי בית אביה

מזה למדנו כמה מאוסה הגאוה, שאם המדרגות מביאים את האדם לידי גאוה, מוטב לו שיחזור לאחוריו

שרה אמנו ע"ה הבינה שלא רק ישמעאל מזיק ליצחק כשהוא בבית, אלא גם הגאוה של הגר מזיקה…

מהגר ירש ישמעאל גאוה ורשעות כזו… והגר גם סובלת מהרבה 'כפיות טובה', הגר היתה באמת צריכה להכיר טובה לשרה, שרה אמנו היתה מכבדת אותה, וגם נתנה לה את בעלה, אילו היה בה מדת הכרת הטוב לא היתה מזלזלת בשרה

ובחובות הלבבות מבואר שהגאוה וכפיות טובה חד הם

ענוה והכרת הטוב חד הם.

וכמו שמצינו בצאצאים של בני ישמעאל , כפיות טובה של המרצחים מעזה למטיביהם בקיבוצי העוטף בטבח שהיה בשמיני עצרת תשפ"ד כל כך הרבה סיפורים נוראים ומזעזעים בענין 'כפיות הטובה'….

תושבי הקיבוצים היו מאמינים מאד בבני ישמעאל, הטעות הגדולה שלהם בהתחברות למי ששונא אותם, הם חשבו שהשנאה היא 'רק מעטפת' הם חשבו שבאמת אפשר להגיע ללב של בני ישמעאל, הם ראו אותם רק כבני אדם שאם ניתן להם קצת חום ופירגון הם ירצו להיות אנשים טובים, הם לא קראו את הקוראן שהמסר הוא להרוג את מי שלא מוכן לקבל את דת האיסלם ואם אי אפשר להרוג אפשר לעשות 'הסכמי שלום' זמניים…עד שידם תהיה על העליונה, אנשי הקיבוצים לצערנו חשבו שמי שחונך לשנאה מגיל קטן, בגיל מבוגר אם ניתן לו חום ואהבה הוא יוותר על החינוך שהוא קיבל בבית ההורים שלו.

'אני שלום וכי אדבר המה למלחמה'

השלום האמיתי הוא כשאין מקום וצורך להסביר את הנטייה והרצון לשלום שזה דבר מובן מאליו עד שאין צורך לדבר עליו כלל אבל כשצריכים להתעסק בשלום ולטפל בו…כשרוצים לדבר שוב ושוב על המובן מאליו, אז הדיבור על 'שלום בתנאי ש'… זה סימן שכנראה ששלום לא הולך להיות.

כאשר עושים וויעדות של שלום כששוב ושוב מדברים על 'שלום'…כנראה שלא רוצים את השלום.

כך מפרשים את הפסוק  'אני שלום' רגש השלום הוא בי במהותי אבל 'וכי אדבר' כשהאוויר מלא דיבורים על שלום ושלום… אם מדברים כ"כ הרבה על המובן מאליו, כנראה שהוא כבר לא מובן מאליו… כנראה שמחביאים צורך ורצון אחר.

וזו הייתה טעות גדולה להתחבר באהבה עם בני ישמעאל היו שולחים להם מתנות, מתנות לתושבי עזה שמעבר לגבול, היו מחכים להם על הגבול להסיע אותם לבית החולים היו מפרנסים הרבה ישמעאלים מעזה כפועלים ועוזרים ומסייעים, והיו משלמים להם משכורת כפול  ממה שמרוויחים בעזה…

ומה שנתגלה שהם מקבלים כסף ובמהלך העבודה שלהם הם מכינים מפות ורשימות איך להרוג בצורות המזעזעות ביותר.

הנרצחים היו אמורים להיות אנשים שהם חברים של תושבי עזה…

ודווקא בקיבוצים האלה, הרגו ורצחו באופנים הכי מזעזעים.

בפלוגות הרוצחים של בני ישמעאל היו מתלוים עובדים שהיו מכירים את המשפחות את האנשים וכך היו רוצחים.

כך הם בני ישמעאל כך הייתה הגר כפיות טובה

שרה מכניסה אותה הביתה, במקום לאמר תודה היא מזלזלת בשרה אמנו.

השר של אדום שמו הוא ס"מ, ושל ישמעאל שמו 'רה"ב', רהב הוא לשון גאוה וגסות הרוח.

כך כתוב במדרש תנחומא בהספדו של אאע"ה על שרה 'דרשה צמר ופשתים – גרש את האמה הזאת ואת בנה', דרשה שאסור לערבב בין ההכנעה = יצחק ובין הגאוה = הגר וישמעאל

אמרה 'גרש את האמה הזאת ואת בנה' שהם בעלי גאוה ושחץ, לא יירש עם בני עם יצחק שהוא עובד את ה' בענוה ושפלות.

כך אפשר להבין מדוע אנו קוראים ביום ראש השנה את הגירוש של ישמעאל מהבית.

אומר המהרש"ק ביום ראש השנה אנו 'נבחרים' להיות שוב עם ישראל, וזה תלוי בכך שאנו יודעים להתבדל מתרבות אומות העולם.

בכדי לזכות זכות אבות צריך ללכת בדרכם, שיהיה איזה חיבור וזכרון בינינו לבין אבוה"ק. צריכים לדעת למי להתחבר וממי להיפרד

אומרת שרה שישמעאל הוא זוהמא בלבד, גרש את האמה הזאת ואת בנה,

ולכן קורין ביום ר"ה את הפרשה הנוראה הזו איך ששרה אמנו אומרת לאאע"ה לגרש את האמה הזאת ואת בנה

והיה זה הנסיון התשיעי של אאע"ה, אחריו בא עקדת יצחק הנסיון העשירי,

אברהם עשה משתה לאמר שיצחק הוא הבן שלו

אברהם הוליד את יצחק, יצחק הוא בן אברהם (תולדות)

ישמעאל היה 'מצחק' שכל המשתה שעשה אאע"ה ביום הגמל את בנו, היה זה כדי להשתיק את דברי ליצני הדור שהיו אומרים מאבימלך נתעברה שרה,

לכן עשה משתה גדול וקרא גם לאבימלך בעצמו שהוא יודע האמת לאמיתו, והעיד שיצחק הוא בן שרה

וזאת מלבד מה שהיה נס ו'הניקה בנים שרה'

להשתיק טענת הליצים שלקחו איזה ילד אסופי מן השוק ואמרו שהוא בנם.

כי כולם רואים שחזרה לנערותה

והיה אברהם מפחד  ששילוחם של ישמעאל והגר יקיים את הלעז על יצחק, והבינה שרה שדבריו מקורם מדברי אמו הגר, אמר אאע"ה לשרה אל תגרשי עכשיו, שהרי הם יצאו מביתינו וילכו לפטפט בכל העולם השקר הזה שמאבימלך נתעברה שרה, ולא עוד אלא שהליצנים יביאו ראיה מכך שאת מגרשת אותם כעת

משום שהם מרננים עלייך ה'שקר' הזה…

כדרך ליצני הדור שמפרשים כל ענין כפי ליצנותם

ובזה מיושב כי בתחילה כתבו 'וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו',

והקב"ה אמר לו 'אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך', אל תפחד מלגרש, אדרבה שמע בקול שרה, הם לא יצליחו לומר השקר הזה בעולם… 'כי ביצחק יקרא לך זרע'… אומר הקב"ה לסלק את ישמעאל ואת הגר …לא לדאוג לשם הטוב אלא לחינוך של יצחק

באחרית הימים אנו סובלים מישמעאל

ואומרים חז"ל ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח

כתוב בספרים שה'שר' שלהם בשמים מרגיש שהם הולכים לאבד את מלכותם, עוד מעט תגיע מלכות מלך המשיח…כל שר שלהם בשמים מרגיש שהם הולכים לסיים את תפקידם אז הם מנסים ברגעים האחרונים להעצים את מלכותם על ידי מלחמות… הם מרגישים שהמלכויות הולכות להיגמר לכן הם נלחמים אלה באלה

כ"כ הרבה כסף ושפע יש בעולם, ובכל אופן כמות אדירה של כסף הולכת למלחמה להגנה לכלי מלחמה וכלי הגנה

זה מייצר כלי מלחמה כדי ללחום באחרים וזה מייצר כלי מלחמה כהגנה שלא ילחמו בו ויפחדו מחמת כלי המלחמה שבו, כל מדינה מודדת את כלי המלחמה של המדינה השניה כדי לדעת אם לפחד ממנה או לא.

על ההבל הזה נשרף הרבה ממון שבעולם…

מלכויות מתגרות אלו באלו, אנשים יכולים ליפול לפחד ובהלה מה יהיה כאן הסוף.

ב'בן איש חי' מביא בשם האריז"ל כי מילוי של תיבת אדם הוא 'מתפלל', א'לף ד'לת מ'ם, אותיות המילוי הם 'מתפל"ל'

. כי זהו הגדרת אדם שהוא מתפלל.

ובישמעאל כתוב 'והוא פרא אדם'…

הוא גם מתפלל אבל מתפלל אבל כמו פרא אומר אללא אכבר עם חרב בידו

ישמעאל אל – מעורר אותנו להתפלל שישמע קל באחרית הימים את התפילות שלנו.