צפו

רגע היסטורי: הסטייפלער ראה את הכותל ופרץ בריצה

ראש עיריית בני ברק לשעבר הצטרף לנסיעת גדול הדור לכותל המערבי, ימים ספורים אחר השחרור | זכרונות הוד

כ"ה בחשוון תשפ"ה, 26/11/24 10:59 עודכן: 27/11/24 13:40

א+

א-

תמונה בדף הבית: מרן הסטייפלער זצ"ל עם בנו מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בכותל המערבי | מימין: הרב ירחמיאל בויאר | צילום: ארכיון

הרב ירחמיאל בויאר חוזר אמש עשרות שנים אחורה ומשחזר את ביקורו ההיסטורי של מרן ה’סטייפלער’ זצ"ל בכותל המערבי, קבר רחל ומערת המכפלה בחברון. בתוכנית האירוח 'שיחה אישית' בהגשת אבי רוזן סיפר הרב בויאר: "בתום מלחמת ששת הימים, מספר ימים אחרי שחרור הכותל, רציתי לבקר ולהתפלל בשריד בית מקדשינו, אבל לשם כך היה דרוש אישור מיוחד. פניתי לחבר הכנסת דאז מנחם פרוש, ואמרתי לו שהסטייפלער מבקש אישור להגיע לכותל. כמובן שהאישור הושג מיד".

"הצלחתי לארגן רכב ממישהו, ויצאנו לדרך. זו הייתה נסיעה מאד מעניינת. זמן לא רב לאחר צאתנו אל הדרך, הוא אמר את תפילת הדרך. זה היה ליד צריפין. לבקשתו עצרנו את האוטו בשוליים, הוא יצא מן הרכב, נעמד ואמר את התפילה. דקות אחר כך נכנסנו אל העיר רמלה, אשר הכביש לירושלים חצה אותה, ואמר את התפילה הנאמרת בכניסתו לעיר, והנה אנו כבר ביציאה מרמלה, והוא אומר תפילה שאומרים ביציאה מן העיר. היה שם ביציאה בית קברות של גויים, ומיד אמר את התפילה הנאמרת במקום שכזה, את הפסוק 'ובושה אמכם וחפרה יולדתכם וכו'".

"כאשר הסטייפלער ראה את אבני הכותל מרחוק הוא פרץ בריצה והתרפק על הקיר העצום", נזכר הרב בויאר. בכדי לפתור את הבעיה ההלכתית של ה'קריעה' לאות אבילות, עלו קודם לכן להר הצופים שם קרעו מרן הסטייפלער ובנו הגר"ח זצ"ל את דש בגדם כאבילות על החורבן.

מלבד הכותל המערבי, ביקרו משתתפי המסע המיוחד גם בקבר רחל: "כשהגענו למקום, הסטייפלר לא רצה להיכנס פנימה, לציון, בשל תערובת של גברים ונשים שהייתה שם, בטרם הצליחו לסדר מחיצה ראויה במקום שזה עתה נכבש. במקום זאת, הוא נעמד בצד, ליד הקיר, והתפלל". לבנו ר’ חיים הורה הסטייפלער להיכנס ולהתפלל בפנים.

**מרן הסטייפלער זצ"ל עם בנו מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בכותל | מימין: הרב ירחמיאל בויאר | צילום: ארכיון.**

מאוחר יותר, נסעו לחברון וגם שם סירב מרן להיכנס ולעלות למסגד הגדול במערת המכפלה: "הוא אמר לכולם לעלות, ואמר שהוא עצמו נשאר למטה. אני נשארתי לצדו, והוא בתחילה אמר לי: 'לך מפה עלה למעלה כמו כולם'. פחדתי. לא רציתי להשאיר אותו לבדו, הרי זה מצב חדש, סביבה ערבית שזה עתה נכבשה אחרי שנים רבות. לקחתי מיד צעד לאחור, הבטתי בו, כשהוא ניגש לפינה הדרום-מזרחית של הבנין. שם נעמד והתפלל. כעת, משהתקרבתי מעט לכיוון שלו, הוא חייך אלי ואמר לי: 'אנחנו יותר קרובים".