ובחרת בחיים – מבקר המדינה 2021 \ אריאל שרפר

חוזרים בוחרים וחיים
מרוב כותרות לא תמיד חשובות במערכת הבחירות שמיד מסתיימת בהנחה מניסיון העבר שהמערכת הבאה כבר מחכה בסבלנות להתחיל ממש עוד מעט, נראה לי שרבים לא שמו לב למסר הסמוי שהתחבא היטב מאחורי הסערה המשפטית סביב שימוש הליכוד בסיסמת משרד הבריאות "חוזרים לחיים" במסע הבחירות והאיסור לעשות זאת- כשכל הזמן הזה מתפספסת המשמעות האמיתית של הסיסמה המדוברת והממוחזרת: האם ייתכן חו"ח שכל השנה האחרונה שמכונה "שנת הקורונה" היינו בדמיוננו או בהרגשתנו מסגר אחד למשנהו במציאות של המצרים בליל מכת בכורות שמיהרו לשלח את עם ישראל למדבר כי אמרו "כולנו מתים" (למרות שידוע שהמתים לא מדברים אבל הייתה להם תחושה שכל מצרים הופכת לבית קברות אחד גדול בגלל המכה הנוראה מכולם והמצב המזעזע המתואר בכתובים "כי אין בית אשר אין שם מת") ובעצם זה אומר שבשנה האחרונה חיינו לא היו חיים אלא תחושה נוראה של עצירת החיים ולקיחת הפסקה מכל הפעולות הרגילות והמשמחות מכורח המציאות?

ולכן עכשיו "חוזרים לחיים" אחרי שכאילו פרשנו מהם לשנה בזכות החיסונים וההצרה השנויה במחלוקת "הקורונה מאחורינו"?! כמובן שלא צריך להגזים ולחשוב שסכנה בריאותית בחוץ שמחייבת שהייה בבתים דומה חלילה למוות ובטח שאין מה להשוות את המבודדים או המסוגרים לסיפורים העצובים והרבים מדי של יותר מ-6000 בני אדם שאבדו את חייהם בשל הנגיף הנורא שכולם מתפללים שהחיסון יצליח למחוק אותו ואת דומיו מפני האדמה ושם נגיפים רשעים ארורים ירקב.

אך אם חושבים לרגע על משמעות הסיסמא "חוזרים לחיים" אין בכך למעשה כל קשר לבחירות שחוזרות חלילה בפעם הרביעית בשנתיים האחרונות כי יהודי שמאמין ולא מפחד יודע שבכל בוקר בחסדי שמיים אנחנו חוזרים לחיים בזכות יוצר האדם שמחזיר נשמות לפגרים מתים בבחינת "בן אדם מה לך נרדם" ובכל יום אנחנו בוחרים מחדש איך לנווט את יומנו במרוץ החיים והמכשולים היום-יומיים והבחירות לכנסת הן רק עוד בחירה אחת מיני רבות שאנחנו עושים וזו זכותנו וחובתנו כדי שלא נקטר אחר-כך.

החיים מציבים בפנינו בכל יום אתגרים חדשים ומפתיעים ואנחנו צריכים להאמין שבכוחנו לחזור ולבחור בכל יום מחדש את הדרך הנכונה ביותר עבורנו כי זוהי המתנה הגדולה שקיבלנו מבוראנו- "הבחירה החופשית"- ועלינו לשבח ולבצע אותה בשמחה ומתוך תחושת אחריות ולא לנהוג בשיטת "אני ואפסי עוד פעם אחת לפחות" או "כל מי שהוא לא אני- לא מעניין אותי".

החזרה לשגרה ולבחירה מחייבת את כולנו להצביע. האם נשפיע? השם הטוב בעיניו יעשה…

מדגם מיושן
אחת מתת-התופעות המדוברות הקשורות לריבוי מערכות הבחירות בישראל היא זו המכונה "יום הדין של הסוקרים"- שמטרתה להכניס ללחץ את אנשי המדגמים המופתעים לגלות כל פעם מחדש שהבוחר הישראלי המשנה את דעתו כמו קבינט הקורונה אוהב לנקוט בשיטת "ברוך משנה הדעות" ולבחור במפלגה אחת במדגם ובמפלגה אחרת לגמרי בקלפי האמיתית.

אחרי שלוש מערכות בחירות בשנה וקצת נראה שהאמת חייבת להיאמר שהמדגמים השונים נשארו חלק עיקרי מליל הבחירות בעיקר כדי שהעיתונאים יוכלו לבנות מתח מזויף ומיותר ולתת לעצמם הפוגה מהדיבורים הבלתי פוסקים והריקים מתוכן עד לתוצאות האמת שבדרך כלל לא מגיעות גם שבוע אחרי יום הבחירות. המדגם הוא חלק בלתי נפרד ממשדרי בחירות ממש כמו שהתחזית סוגרת כל מהדורת חדשות אפילו שרוב האנשים מצאו דרכים חלופיות מהירות ומעודכנות כל דקה כדי לדעת מה ללבוש מחר ומי שזקוק באמת לתחזית אלו החזאים שמתפרנסים ממנה ובעלי העסקים שנותנים חסות.

המדגם שנחשב בשנים הראשונות לקיומו לרגע השיא בקריירה של אנשי חדשות שהידוע מכולם הוא העיתונאי הוותיק חיים יבין שהכניס להיסטוריה את המשפט השחוק לעייפה: "גבירותי ורבותי, מהפך!" בבחירות 1977 (השנה בה בוצע מדגם לראשונה) – הפסיק מזמן לרגש מישהו מלבד העיתונאים עצמם הפזורים באולפנים ובמטות המפלגות ומחכים למספרים שניתן לנתח במילים מושחזות כסכין עד שהגוף הפוליטי פצוע ומחזיק מעמד בקושי עד הבחירות הבאות. המודל המדגמי מיושן, התוצאות בדרך כלל אינן משקפות את המציאות, ובכל זאת מערכת בחירות אינה שלמה בלי תוצאות המדגמים של כל כלי התקשורת הקיימים ולו רק כדי שניתן יהיה לצחוק על כך עוד ימים רבים אחרי יום הבוחר.

למרות כל האמור לעיל צריך לזכור שהפעם הבטיחו לנו מערכת בחירות קצת שונה, אז אולי גם תוצאות המדגמים תהיינה שונות מהעבר וקרובות יותר לתוצאות האמת ואז הסוקרים ירגישו שהשנה באמת היה שונה והם יכולים לשמוח עד הפעם הבאה שיזדקקו להם ומבחינתם יפה שנה אחת קודם.

בג"ץ חמ"ץ ומצא
המתיחות הבלתי פוסקת בין הרשות המחוקקת לשופטת ובין שניהם לציבור החרדי והדתי חווה בתקופה האחרונה עליית מדרגה משמעותית הבאה לידי ביטוי במהלומות מילוליות גרועות בהרבה מדברי אותו חבר-כנסת לשעבר שקשר במשפט אחד בין בית המשפט הגבוה לכלי הנדסי כבד המחריב בתים ומנמיך אותם עד עפרא דארעא.
אולם בהחלטת בג"ץ שהתקבלה הרבה לפני פסח להתיר הכנסת חמץ לבתי חולים נדמה היה שנחצה עוד קו אדום אחד מיני רבים והפעם בית המשפט שאין גבול לכוחו עבר גבול אחד יותר מדי והצליח להוציא משלוותם גם את הרבנים ואישי הציבור שמעולם לא כעסו אך לא יכלו יותר להתאפק לנוכח הפסיקה שאין מילה אחרת לתארה מלבד "להכעיס".

לדעתי הציבור החרדי והדתי למד להכיל נכונה את פסקי בג"ץ המרגיזים ולהתייחס אליהם בתור חמ"ץ – כלומר חקיקה מכעיסה צינית- ולא לייחס להם יותר מדי חשיבות מתוך אמונה שתמיד תימצא דרך חלופית מקורית להזכיר לשופטים את מקומם וסמכותם ולשנות את החלטותיהם בהתאם לרצון רוב הציבור שבוחר לשמור על ערכי היהדות.

בהקשר זה רגע לפני חג הפסח כדאי להזכיר את השופט בדימוס אליהו מצא(רמז לנביא שיתרץ קושיות ויבשר על הגאולה וללחם העוני) נעים ההליכות והרגוע בדרך כלל שלפני כשנה חרג ממנהגו ומתח ביקורת חריפה וחריגה על 11 שופטים שקבעו פה-אחד כי רה"מ נתניהו יכול להמשיך בתפקידו למרות שהוגש נגדו כתב-אישום ועל כך אמר השופט בדימוס מצא כי לשופטי בג"ץ נתנה הזדמנות בלתי חוזרת להניח תשתית ערכית להתנהלות מוסדות השלטון אך הם החמיצו אותה.

ואם שופט מכובד בדימוס שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון תוקף את שופטי בג"ץ על היותם מחמיצים- מה יגידו שומרי פסח כהלכתו?

אולי לשנה הבאה בירושלים הבנויה ולחידוש הסנהדרין הגדולה.

רוצים לבקר את המבקר? [email protected]