אריטוריקה בפרשה: לכל יהלום צורה משלו \ ארי טננבוים

מעשה באדם שהגיע אל הרבי מליובאוויטש ואמר לו: "רבי, חינכתי את כל ילדי באותה הדרך. כולם יצאו תלמידי חכמים גדולים ויש לי נחת רב מהם, רק הקטן ירד מהדרך, מה עלי לעשות?". ענה לו הרבי – תשובתך בשאלתך. "זה שחינכת את כולם באותה הדרך אינו דבר נכון הוא". לכל ילד צורת חינוך משלו. אולי השיטה של אותו אבא עבדה יופי על כל הילדים הגדולים שלו, אבל היה עליו לדעת ש"חנוך לנער על פי דרכו". לכל ילד דרך חינוך משלו או בשפת המשפטים: "לכל יהלום צורה משלו".

אם אדם נאמן להעיד על עצמו, אני יכול להגיד בכנות שאני יכול לפתוח שיחה עם כל אדם ומיד להתחבר אתו. אולי זה שאני יודע לזהות את הרושם הראשוני שהוא יוצר אצלי ואולי, כך סביר יותר, אני קולט אותו אחרי שהוא פותח את פיו ולפי צורת הדיבור שלו – כך אני מדבר אליו חזרה ומכאן הדרך קצרה להיות חברים. כי כשאתה מדבר עם בן השיח באותו מטבע לשון בו הוא מדבר – הוא מבין שאתה מבין אותו ומה יותר חשוב בחיים שלנו מלהבין אחד את השני…

בליל הסדר מתארחים לנו סביב השולחן ארבעה בנים. האחד חכם, השני רשע, השלישי תם והרביעי אינו יודע לשאול בכלל. שימו לב שלכל אחד מהם אנחנו נענה תשובה אחרת. אולי בהזדמנות נרחיב למה כל אחד קיבל דווקא את תשובתו הוא ואיך זה מתאים בדיוק לאומנות הדיבור, אבל הפעם נסתפק במסר החד שהבנים מלמדים אותנו לחיים, כהורים וכמחנכים: לכל ילד יש לענות תשובה משלו. מה שהסברת לבוגר, לאו דווקא יתאים לצעיר. יותר מזה: מה שהסברת לתלמיד מקדמת הכיתה לאו דווקא יתאים לתלמיד שיושב שם בסוף (או דווקא בגלל המיקומים יתחדד לנו יותר למה כל אחד מהם צריך לקבל תשובה אחרת. הן די ברור אלו תלמידים 'מחליטים' לשבת בסוף הכיתה).

עוד באתר:

צפו בהצהרה המלאה

"מרסקים אותם עד דק; איראן איבדה את יכולות הגרעין"

פנחס בן זיו

מצמרר

הרב לא אמר 'קיים': תעלומת מותם של התינוקות בטבריה

נתי קאליש

אחלה סיום פרק

"הגיד לך" • הלחן הקסום של איציק ואלס במלחינים

המלחינים

מערכון 'טובים השניים'

משעשע: מוג'תבא חמינאי ב"ראיון" ראשון ובלעדי

אריאל ספקטור

וכאן מגיעה השאלה: איך נדע לענות לכל אחד את התשובה המתאימה לו? איך נדע לדבר עם כל אחד עד שנרגיש חברים? ובכן, לפי שפתו. איך שהוא מדבר – כך נענה. אם קלטנו שהוא 'אויבער חוכעם', נענה לו בצורה הזאת ונתחכם איתו. כמו שנאמר (תהילים ח"י כ"ז): "עם חכם תתחכם". (נוסיף: הכוונה כמובן לענות לו ברצינות ובעמקות על שאלתו ולא לזלזל בו). אם הוא 'תם' אז נענה לו תשובה ברמה שלו ונסביר את עצמנו טוב יותר עד שהוא באמת יבין מה אנחנו רוצים ממנו. אם הוא (חלילה) מה שמכונה 'רשע', זה שצריך ללמוד שמעשיו אינם ראויים: יש להחזיר לו באותה מטבע שלו ("הקהה את שיניו") עד שיבין שעליו לחדול ממעשיו. וכן הלאה: כל ילד וילד או בעצם כל אדם שאיתו אנחנו מדברים – בתחילת השיחה עלינו למצוא מה היא שפתו ומשם הדרך תהיה קלה יותר להתחבר אתו או להסביר את עצמנו.

שימו לב שבהגדה לא ממספרים את הבנים: אחד, שניים וכן הלאה, אלא על כל אחד מהם חוזרת ההגדה ואמרת "אחד חכם", "ואחד רשע" וכן הלאה, זאת למה? כי עם כל הכבוד ל'תווית' שמדביקים לכל אחד מהם – הם עדיין בנים של אותו אב אחד ולכל אחד מהם יש את הניצוץ האלוקי של ה' אחד.

איחול אחד מתאים לכולנו ולא משנה איזה 'טיפוס' אנחנו:
פסח כשר, מאיר ושמח לכל אחד ואחת מאתנו!