בתוכניתו 'התעוררות' ב'קול חי', הקריא המגיש ידידיה מאיר מסר מצמרר שכתבה גלית ויזל, אלמנתו של אלקנה ויזל הי"ד שנפל בעזה, על עסקת החטופים.. היא כותבת על גבורתו של אלקנה, על התנגדותה הנחרצת לעסקת החטופים ועל התפילה שאלוקים יושיע אותנו, גם מעצמנו...
"אלקנה, אין פה מלחמת כאב ביננו, כולנו מדממים מכאב, המשפחות השכולות, משפחות החטופים, משפחות הנפגעות מטרור, פצועי המלחמה, השאלה היא לא למי יותר כואב ולמי צריך לתת להוביל... כולנו כואבים, כולנו מדממים. האם בעלי שנלחם ונהרג בעזה שווה יותר או פחות משבוי?
בשבילי, התשובה הברורה היא - שאין הבדל, ובגלל שאני אשתו של אלקנה ומכירה אותו כמו את עצמי אני מרשה לעצמי שגם מבחינתו- אין הבדל.
עוד באתר:
אין הבדל במסירות הנפש, אין הבדל ברמת הכאב, אין הבדל, אנחנו אחד.
ובמערכת השיקולים של המלחמה הזו אין מקום להשוואות של דם מול דם.
ראיתי שפעיל ימין מוכר כתב, מה נענה לאם, שבנה החייל נפל בעזה? מה נאמר לילדה שאביה חטוף בעזה? מה נספר ליתום שאמו נרצחה ע"י מחבל שישוחרר?
נענה! שאין מקום להשוואה בין דם לדם, בין כאב לכאב. זה לא משנה מי חרד יותר, למי כואב יותר. הדבר היחיד שמשנה במלחמה הזו, ובעולם הזה בכלל, זה- מה יועיל כרגע לעם ישראל!
גם היום, שנה אחרי, כשהכאב מצא לו פינה קבועה בלב ואור הזרקורים מהשכול שלנו מתחיל להתעמעם, ולקבל אפרוריות של חיים ריקיים בלי בעלי, ללא אב ילדי. גם היום, אני שמחה שאלקנה מסר את עצמו בשביל העם שלנו.
אלקנה ביקש שלא תיהיה עסקה כדי לשחרר אותו אם נחטף, ואמר גם שהניצחון המוחץ יותר חשוב מהכל . אבל הוא אמר לי עוד משהו , בשקט בלחש , בטלפון, ערב לפני שנהרג. הוא אמר לי: גלית, את יודעת.. כשאני יוצא למלחמה, אסור לי לחשוב עליכם. אני מפסיק להיות אדם פרטי , אני של עמ"י. הוא נשען כמובן על דברי הרמב"ם.
וגם עכשיו אלקי אני אומרת לך, אלקוש, אנחנו במלחמה אסור לי לחשוב עליי ועל הכאב שלי, אסור לי לחשבן למי יותר כואב? לי, שבעלי נהרג בשביל הניצחון ועכשיו אנחנו עומדים בפני חרפה עם העסקה הזו? או לאמא שמחכה לבנה החטוף כבר יותר משנה?
זה לא משנה, זה לא משנה למי יותר כואב, כי אנחנו לא במלחמה ביננו, לי כואב עליה, לה כואב עלי, ושתינו מדממות מכאב. הדבר היחיד שחשוב כרגע זה לצאת מהפרטיות שלי, שלה, ולהסתכל על טובת עם ישראל בלבד. לחשוב עם שכל קר, מה יועיל לעם ישראל, מה ייקח אותו קדימה ומה ידרדר אותנו אחורה חלילה?
אבל אתה יודע אלקי, אני לא באמת צריכה לפחד, ולבכות ולכאוב את העסקה הזו שנראית כזו נוראה. יש מנהיג לבירה, ובאותה מידה שכשאתה נהרגת לא התעסקתי בכעס ונקמה אלא בהבנה שכך גזר אבא, ושאני מקבלת את הדין ומודה על הטוב הקיים, כך גם עכשיו.
אני נגד העסקה, אעשה כל מה שביכולתי כדי שעם ישראל לא ייפגע, אבל אם כך גזרת, אז כך גזרת, אני אשפיל מבט, אוריד דמעות, ואקבל את הדין. כי אתה אבא אוהב ואתה יודע מה אתה עושה. ונחנו מה? בנייך , הקטנים, האהובים, שיודעים רק דבר אחד- שמצווה עלינו להשתדל בעולם הזה, ואחרי שעשינו כל מה שיכולנו יש מקום שבו אנחנו סומכים ונשענים עלייך. ומה שתגזור עלינו לאחר כל ההשתדלות- נגיד אמן.
אבל שלא יהיה ספק, אפילו חרב חדה עומדת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, אבא, החרב הזו חדה, היא כבר מגרדת לי את הצוואר, ואני מתחילה לדמם, בבקשה תושיע אותנו. תציל אותנו מלעשות טעויות שיעלו לנו בעוד דם יקר.
בבקשה".
האזינו לדברים המלאים, מתוך התוכנית 'התעוררות' בהגשת ידידיה מאיר:
