כנגד הפסוקים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, כנגדם תיקנו לשתות בליל פסח ארבע כוסות יין.

עוד דעה (בירושלמי) כנגד ארבע כוסות בחלום שר המשקים, מה שאומר ומספר שר המשקרים ליוסף על החלום שלו, הוא מספר על כוס פרעה בידו ועל כך שהוא חוזר למעמד לעבוד אצל פרעה.

עוד דעה ארבע כוסות  כנגד ארבעה מלכויות

בבל מדי יוון אדום,  עוד דעה ארבע כוסות של פורענות שהקב"ה עתיד להשקות את אומות העולם וכנגדן עתיד הקב"ה להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמה

בספר תורת חיים מבאר נפלא מאד בענין מה שתיקנו חכמינו לשתות ארבע כוסות יין כנגד ארבע פעמים כוס שהזכיר שר המשקים ליוסף בחלומו

יוסף הסביר ופתר את החלום לשר המשקים שהוא רואה בידו כוס, כוס פרעה כי הוא עוד יחזור למעמד של שר אצל פרעה.

כתוב בפרשת בא ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים 430 שנה אבל בפועל שהו בנ"י במצרים, 210 שנה.

למעשה סבלו את קושי השעבוד במצרים רק 86  שנה מזמן שנולדה מרים לכן קרא עמרם אביה את שמה מרים, מלשון וימררו את חייהם בעבודה קשה ישראל היו בשעבוד קשה במצרים רק 86 שנה

86 כפול 5 זה 430 ועם ישראל היו במצרים רק 1/5 ממה שהם היו אמורים להיות

נשאר להם לתקן 4 פעמים 86 שנה ולכן רדף השר של מצרים אחרי ישראל כמו שכתוב כאשר בנ"י יוצאים ממצרים, והנה מצרים נוסע אחריהם כי לפי דעתו של השר של מצרים, בנ"י יצאו לפני הזמן.

לכן המרגלים אמרו שאין לנו אפשרות לכבוש את הארץ 'עמלק יושב בארץ הנגב' אמרו ישראל איש אל אחיו 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' שואל התורת חיים 'וכי שוטים היו לחזור להיות משועבדים לפרעה'.

אלא הם ידעו שהם חייבים לפתור את הבעיה מהשורש, שורש הבעיה זה מה שהם צריכים להיות 430 שנה ואי אפשר לדלג על תהליכים לכן אמרו, לחזור למצרים, לכן היו מטילים ספק במשה רבנו, כי הם היו אומרים שלא ייתכן שהקב"ה רצה שניגאל לפני הזמן, ולכן השר בשמים של אומות העולם עדיין חזק ומאיים עלינו, אם היינו יוצאים ממצרים ברשות הקב"ה לא היה כח לאומות העולם לפגוע בעם ישראל

אם אומות העולם נאבקים בישראל משמע שהם יצאו לפני הזמן.

וכמו שבני אפרים יצאו 30 שנה לפני הזמן, והיו מהם 30 אלף שנהרגו, כנראה שכן הוא גם בעניין בנ"י, מה שהם יוצאים לפני הזמן, ואומות העולם מאיימות על עם ישראל, זה בגלל שהשר שלהם בשמים אומר שיצאו לפני הזמן

לכן הייתה 'תלונה' בתוך עם ישראל, למרגלים דתן ואבירם ועוד… שיצאו בנ"י לפני הזמן ולכן הם מתעקשים 'נתנה ראש ונשובה מצרימה', אין לדחוק את הקץ.

אבל האמת, שבנ"י היו אמורים להיות 430 שנה, אבל הקב"ה מאפשר  לדלג על ההרים לקפץ על הגבעות ולדלג על תהליכים,  ולכן אנו שותים 4 כוסות בליל הסדר, 4 כוסות כנגד ארבע פעמים כוס (86) כי וויתר הקב"ה על 4 פעמים כוס, נתן הקב"ה אפשרות לוותר על 4 פעמים 86 = כוס. וכך בנ"י יכלו לצאת לפני הזמן

כך הם לא שקעו במ"ט שערי טומאה

באמת אם היינו נשארים עוד קצת במצרים היינו מגיעים לנ שערי טומאה ולא יוצאים …

אבל הקב"ה מיהר את הקץ אבל לא רק בתור ברירת מחדל בשביל שלא נגיע לנ שערי טומאה

אלא הישועה הזו יכולה להפוך למצב של לכתחילה,

וכמו ששר המשקים מזכיר 4 פעמים את הכוס בחלום, יוסף בפתרון החלום של 'הכוס' והוא יוצא מבית האסורים למלוכה

כך עם ישראל יוצאים 4 פעמים 'כוס' מוקדם יותר וכך ניצלים ועולים למלוכה, ממלכת כהנים וגוי קדוש

בליל הסדר שותים 4 פעמים כוס כנגד היציאה המוקדמת ממצרים.

ולפי המדרש הדברים נפלאים, הפסוק אומר: 'ויספר שר המשקים והנה גפן לפני – אלו ישראל שנאמר גפן ממצרים תסיע, וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם אלו הם: משה אהרן ומרים

היא כפורחת, הפריחה גאולתן של ישראל…

לפי המדרש הזה הקב"ה מרמז על הגאולה הזריזה והמהירה של בנ"י ממצרים לכן בחלום ראה 4 כוסות כנגד 4 כוסות הגאולה.

 

עוד אומר התורת חיים, בפרשת ויגש כתוב שהמצרים מציעים לתת את השדה שלהם ותמורה לקבל מזון.

המצרים אומרים, 'קנה את אדמתנו, למה נמות לעיניך, קנה אותנו ואת אדמתנו, תן זרע  (תבואה לאכילה ולזריעת האדמה) נחיה ולא נמות. ויוסף מוכן לקבל את ההצעה.

הוא מוכן לקנות את האדמה, והם לא יהיו עבדים אלא כן אריסים, אתם תהיו אריסים בשדה

יוסף קנה את אדמת מצרים לפרעה, מדוע? למה? 'ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עליהם הרעב ותהי הארץ לפרעה., הוא קנה את האדמות מהמצרים.

אדמת מצרים הייתה שייכת לפרעה. ואז את העם המצרי העביר יוסף ממקום למקום, העביר אותם מעיר לעיר, הוא החליף את בני עיר האחת עם בני עיר אחרת, בהעמק דבר כתב שהוא לא העביר את האנשים בנפרד אלא עיר עיר, הוא העביר את האנשים כ'חבורות חבורות' שלא יהיו בודדים.

יוסף העביר את אנשי מצרים ממקום למקום, כדי שהם יהיו נחשבים כמו 'גולים', ואז לא יהיו השבטים, האחים שלו נחשבים כמשונים אחא כמו כולם, 'גולים'  כולם יהיו שווים.

אבל יוסף אמר לפרעה שצריכים להעביר את האנשים ממקום למקום כדי לממש את הבעלות על השדות של האנשים, כדי שלא ירגישו שהם 'הבעלים' על השדה.

שהרי אם המצרים נתנו את השדות שלהם לפרעה אבל בפועל הם ממשיכים שם לחיות, אז הם ממשיכים באותה שדה והם ייטענו לחזקה על אותה חלקת אדמה.

ואז אמר יוסף אעשה עמכם חסד לגבי חלוקת התבואה, אתם תקחו את היבול, 4/5 יהיה שלכם מהיבול

ו1/5 תתנו לפרעה ויוסף עשה את החוק הזה כל הזמן, לא רק בשנות הרעב, אלא לכל הזמן.

 

בעצם התבואה היא של פרעה, במקום לתת את כל התבואה לפרעה, נותנים לו רק 1/5 ואת ה4/5 הם יכולים לקחת לעצמם, למה זה? התשובה היא בעומק, כי כך גם בנ"י, אם הם יהיו חייבים 4/5

4 פעמים 86 גימטריא כוס, 4/5 הם חייבים לפרעה והם נתנו לו רק 1/5

רק פעם אחת 86 זה יהיה מספיק.

כך מתפרש גם מה שכתוב 'וירא הים וינוס' מה ראה, ארונו של יוסף, למה ארונו של יוסף, כי השר של מצרים אמר שבנ"י יוצאים לפני הזמן, לכן הוא ראה את ארונו של יוסף, שהוא קבע שאפשר לתת לפרעה רק 1/5 ולא יותר, ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות (חלקים) יהיה לכם (כך מביא התורת חיים כך מופיע גם בחיד"א)

ולמה שותים 4 כוסות יין? כי מצרים זה 'כור הברזל', ההכנה למ"ת, ששם יהיה "בני עליון כולכם", זה תיקון לחטא עה"ד.

ואומרת הגמרא בברכות (מ) אילן שאכל ממנו אדה"ר היה יין, ולכן יין מביא יללה על האדם

אז בנ"י יצאו ממצרים, אם לא היו חוטאים בעגל, היו יכולים לוותר על גלות מצרים וגם על ה86 כפול 4 כוסות…

היות וחטאו בעגל שוב הם ירדו לדרגה נמוכה יותר, והם צריכים לרדת ל 4 גלויות, כנגד ה 4 כוסות…

בבל מדי יון אדום… כך אפשר להבין את משמעות השיח שהיה בין הקב"ה ומשה רבנו,

ויאמר משה אל האלוקים הינה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרת אלוקי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו

מה אומר אליהם, אמר הקב"ה אקיה אשר אקיה …שלחני אליכם.

אומר רש"י רמז להם מי שהיה אתכם בגלות מצרים יהיה אתכם בשאר גלויות.

לכאורה למה להזכיר כעת שיהיו עוד גלויות עתידיות? אלא שתלוי בבנ"י אם ינצלו את המצב לטובה, זו גלות אחרונה

ואם לאו, אז יהיו עוד גלויות, אהיה עמם בגלות זו ובגלויות אחרות = בהם תלוי הדבר

אם יצליחו יעשו זאת ב 86 שנה ויתקיים בהם 'כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא' ואם לאו, אז הם יצטרכו צרה ויגון אמצא ובשם השם אקרא

כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא וגם כתוב צרה ויגון אמצא ובשם השם אקרא

משמעות הרעיון, אם ינצלו את ההזדמנות – ותהיה רק כוס אחת, כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא, רק 86 שנה גימטריא כוס

או שהם לא ינצלו את ההזמדנות וייפלו לחטא העגל…אז הם ימשיכו לקרוא להקב"ה, 'צרה ויגון אמצא ובשם השם אקרא'

 

אומר התורת חיים, אמנם נכון שהצרות הם הרבה יותר מאשר 86 כפול 4

אבל בכל אופן, תמצית הצרות של 86 שנה במצרים, זה התחלק לתשלומים בכמות הזמן ובפחות איכות הצרות בשאר הגלויות…הצער והעינויים מחולקים בשווה ובהתאם ל 86 שהיו במצרים.

= בידי בנ"י לבחור האם להשתעבד לפרעה, האם להשתעבד בשאר גלויות או להשתעבד לעבודת השם.

כל המקבל עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

בידי בנ"י להחליט איך להתייחס למיזוג בין החומר והרוח.

ונסביר את הדברים, ונתחיל עם דברי הגמ' במסכת מגילה (ו) בתי התיאטרון והקירקסאות שבאדום עתידים שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים

שואל הכת"ס,  איך אפשר לעסוק בתורה במקום מטונף –   עדיף ללמוד בתי כנסת גדולים ומפוארים… וכמו שלימד אותנו רבי חייא שהוא גרם שלא תשתכח תורה מישראל כי היה מגדל פשתן כדי לעשות רשת לתפוס בהם צבאים כדי לכתוב על עורם את התורה, ולא קנה רשת מוכנה, הוא עשה הכל בעצמו כדי לכוון בכל ההכנות והכוונות לשם שמים, אז למה ילמדו תורה ברבים במקומות מזוהמים?

הסביר הכת"ס על בסיס היסוד, שכתוב בחובות הלבבות צריך אדם ללמוד מבעלי התאווה והאנשים המגושמים איך להתלהב בעבודת ה'… הם מזדרזים מתלהבים נוסעים למרחקים בשביל הבלי עוה"ז הם מנדדים שינה מעיניהם להשתתף למען תאוות למען ספורט למען אולימפידה, לראות כל מיני פלאי תבל, הם עושים הרבה טקסים שיווק מיתוג מכירות עד שהם מצליחים לעורר את ההמונים לחשוב להרגיש ולהאמין שכל מה שהם מתעסקים בו הוא באמת חשוב ערכי יעיל ומשנה את איכות החיים…זו רק הרגשה, הרגשה חזקה, אבל הרגשה, הרגשה שמאמינים בה, תרבות אדום עסוקה בחוויות והחוויות נראות אמתיות חזקות ועוצמתיות = כך אנו צריכים  ללמוד מהם לגשת ללמוד גמרא עם חשק, מאויבי תחכמני, ממנו ניקח לעבוד את השם.

לכן בתי קרקס או בתי תיאטרון, שם אנשים בשיא ההתלהבות והרגש, ריגושים ונשארים ערים עד שעה מאוחרת = 'ממנו ניקח לעבוד את השם'.

מהם נלמד, אם האדם הוא 'עייף בלימוד זה כי הוא 'עייף ויגע ולא ירא אלוקים'

המח והלב לא מלאים בהתלהבות בעבודת השם, לכן הוא יכול להיות אדיש ושחוק…

אם יתעייף איזה בחור יאמרו לו, הרי במקום הזה ישב אדם באותו משחק ספורט והוא לא הרגיש עייפות גם מאוחר בלילה…  והיו כאן קולות וברקים עד לב השמים… ממנו נקח לעבוד את ה'…. (כך באגרות סופרים(יח))

לכן אומרת הגמרא שלעתי"ל יטענו האומות לפני הקב"ה שהם הקימו שווקים ובנו גשרים 'וכולם עשינו כדי שיעסקו ישראל בתורה'.

ביאר הכת"ס שבאמת הם כן עשו בשביל ישראל,   מתוך ההתלהבות הרעה שלהם  נלמד מהם איך להגיע להתלהבות בקדושה בעבודת ה'.

על ידי שאנחנו למדים מהם את 'התתעסקות', הם מתעסקים בענייני עולם הזה, הם מתעסקים שוב ושוב בפלאפון ברכב במלון במטוס בטיסה בציור בתמונות בסרטים הם מתעסקים עוד ועוד, הכל זה רק משל…

הנמשל זו ההתעסקות שלנו בעבודת השם, ככל שאנו למדים מהם אנו מעניקים להם משמעות, הם לא יקבלו שכר על העשייה שלהם, אבל אנו מעניקים משמעות למה שהם עשו ועושים

ניגש לשלב הבא

הקב"ה מפליא לעשות וחיבר נשמה אלקית עם גוף גשמי.

וכתוב  בספר קהלת

'וְיָֹשֹׁב הֶעָפָר  על הָאֶָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהרוח  תשוב אֶל הָאֱלִֹקים אֲשֶׁר נְתָנָהּ'.

אחר המוות ה"י חוזר הגוף אל העפר כמו שהיה בתחילה עפר, והרוח הנשמה תשוב למעלה

אין בפסוק הזה 'סתם' תיאור מציאות

אלא תיאור של דרגות, ביטוי של חיבור בריא או = לא בין הנשמה והגוף.

אומרים חז"ל בגמרא ברכות הצדיקים אצלם = הנשמה נפרדת מהר מהגוף בלי ייסורים, מיתת נשיקה.

והרשעים הנשמה נפרדת מהגוף בקושי רב

מה ההבדל בין השניים

התשובה ככל שהנשמה נפלה לתוך הגוף כך קשה להפריד ביניהם, ככל שלא הייתה נפילה לתוך הגוף אלא הנשמה נשארה רוחנית יותר, כך כשמגיע הזמן, קל להפריד בין השניים.

אומרת הגמ' במסכת ברכות, להפריד את הצדיק, הנשמה מהגוף שלו זה כמו להפריד שערה מחלב.

אבל להוציא את הנשמה של הרשע מהגוף שלו זה כמו להפריד בין צמר גפן לקוצים…

ככל שהיו המחשבות הרגשות המעשים של האדם עסוקים בחומר, קשה להפריד בין הנשמה והגוף, הקשה הכוונה יש צער.

וככל שהיה פחות חיבור כך הנשמה הפירוד הוא קל יותר, כמו שערה מחלב.

המסרים הראשונים הדיבורים הראשונים של הקב"ה אל משה רבינו בחומש שמות  בסנה,  אמר הקב"ה 'של נעליך מעל רגלך, כי המקום אתה עומד שם, אדמת קודש הוא'

הרעיון הוא שהנשמה היא רוחנית, היא ממקום גבוה, והיא יורדת לגוף, בזוהר כתוב שהמשל של הגוף זה הנעל של האדם.

החלק התחתון שבנשמה מלובש בתוך הגוף הגשמי כאן בעוה”ז, והוא משפיע על חלק העליון של הנשמה שהוא למעלה בשמים   יעקב חבל נחלתו, אומר בעל התניא, כמו החבל שמזיזים אותו למטה הוא מתנועונע גם למעלה,

הנשמה כאן בעולם הזה מזיזה את החלק הנשמה למעלה… הגוף נקרא ביחס לנשמה = נעל, כי רק חלק של הנשמה נמצא בגוף חלק אחר הוא רוחני יותר, הוא לא מלובש בגוף, החלק התחתון של הנשמה נקרא כמו רגל, והגוף נק' כמו נעל.

נפש רוח נשמה הם בגוף (בנעל) וחיה יחידה הם לא בגוף אלא למעלה הקב"ה כמו מכריז לכל יהודי 'של נעליך מעל רגליך',

שהאדם לא ייתחבר יותר מדי, לא יעשה עודף חיבור בין הנשמה לגוף שאת כל הרגשות והמחשבות, החלק הרוחני שבאדם לא ישקיע במה ש'הגוף' רוצה אלא במה שהנשמה רוצה וצריכה…

המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא… עכשיו כשאתה חי בתוך הגוף, גם הנשמה מחוברת למעלה באדמת קודש, לכן שייזהר מאד על החלק התחתון של הנשמה שנמצא בתוך הגוף, שלא יהיה דבוק לחיים גשמיים.

 

וכאשר היה תמהה משה רבנו, איך עושים את זה? הראה לו הקב"ה את מראה הסנה, אש שהיא שורפת את העץ

הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל…האש פה אבל היא לא מתערבבת כל כך בסנה, היא לא מכלה את הסנה.

היא משתמשת בסנה אבל היא לא חיה ניזונת  מהעץ

כך הרגשות והשכל של האדם, הם בגוף אבל הם לא ייתעסקו בגוף, הם ייתעסקו ברוחניות, הם לא ייתעסקו בעוד מסעדה או בעוד רכב ומטוס, אלא הם יתעסקו בעוד סוגיא בגמרא או בעוד הבנת  – עולם הדרוש רמז וסוד, הרבדים האלה בנפש ייתעסקו ברוחניות  השכל והרגש מתעסקים ברוחניות

השכל והרגש הם בגוף האדם, אבל מה מעניין את האדם?

מעניין אותו עוד רעיון על פי המוסר והחסידות מעניין אותו עוד רעיון על הפרשה מעניינת אותו הסוגיה מעניין אותו דף היומי.

זה מה שמעניין אותו, שם השכל והרגש שלו.

כתבם על לוח ליבך

צריך לאכול לישון ולהתפרנס… אבל שישמור על הנשמה

הזיכרון הוא על ידי שהאדם מזכיר לעצמו, כל מה שיש לבני אדם תאוות והתלהבות זה רק בגלל שהם 'מתעסקים' בזה, הם חושבים על זה הם מעניקים תשומת לב לתאוות = 'משביעו רעב'.

הם משביעים את הנפש בתאוות ולכן הם מרגישים את זה כל כך חזק… ולכן הפתרון הוא  אותה גישה, זה עובד הרגשות והמח הולכים לאותו מקום שהאדם מתמקד בו.

אז מה כן יעשה האדם? ייתרכז עם המחשבות והרגשות בעבודת השם.

זה היה הרעיון של הקב"ה למשה רבנו, אמר הקב"ה, שיהיו מנותקים מהחומר, וכך הם ייסתקפו ב 86 שנה, במצרים, כוס אחת, ולא יותר, והם ימירו את השעבוד, לשעבוד התורה והמצוות במ"ת.

ובאמת, בנ"י היו במצב של נ שערי טומאה, הם היו במצב רוחני נמוך, הפסוק אומר ותמלא הארץ אותם, הכוונה היא

הארציות מילאה את ה'לב' שלהם….הם כמו סנה בוער…אבל הוא איננו אוכל, עדיין יש נקודה פנימית שאתה אפשר לדבר שאליה אפשר לפנות.

'אני ישנה וליבי ער', 'אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני'.

גם אם הסנה בוער, בכל אופן 'עמו אנוכי בצרה' ואפילו שעם ישראל היו במ"ט שערי טומאה…אבל עדיין יש להם את הנקודה היהודית, הנשמה, שהיא עדיין יכולה להתעורר, 'נשמה שנתת בי טהורה היא'.

ואל החלק הזה אומר הקב"ה אפשר לטפח את הנשמה לגלות אותה יותר ויותר

עד שהיא לא תהיה תקועה בסנה, אלא הסנה בוער, ואיננו אוכל

הסנה זו הגוף האש זו הנשמה, הסנה בוער ואיננו אוכל, האש בוערת, הנשמה, נר השם נשמת אדם, זה בוער אבל לא מתערבב יותר מידי עם הסנה, יש איזון בריא בין החומר והרוח.