בתוכנית 'עומקא דליבא', התארחה הבוקר רבקה שגוללה סיפור חיים מרתק ובלתי שגרתי, ושיתפה במסע הארוך מהכנסייה הנוצרית והקהילה האדוקה בברזיל – עד לקהילה החרדית בישראל; הזעם של ההורים וניתוק הקשר, המאבק מול הרשויות בישראל והחתונה המרגשת לפני הלידה. "באשר תלכי אלך, עמך עמי, ואלוקייך אלוקי".
רבקה פותחת את סיפורה שמתחיל אי שם בברזיל: "נולדתי לפני 34 שנה בברזיל, המשפחה השתייכה לכנסייה קתולית קיצונית, לימדו אותי שזו הדרך הנכונה והיחידה, תמיד הייתי בטוחה שזה המקום המושלם והאמיתי להגיע לשמיים. עם השנים התחלתי להרגיש ריקנות והתחברתי מאוד לכנסייה, חיפשתי את ה', התגוררנו במקום נידח ועני, בגיל 11 כבר התחלתי לעבוד בבתים של אחרים".
"בגיל 15 הכרתי את בעלי שהיה גם הוא חבר בכנסייה. הוא היה טיפוס חושב ומתבונן, בכיתה א' הוא היה תוהה – 'רק אני אגיע לשמים וכל החברים בכיתה שלא משתייכים לכנסייה ילכו לגיהנום?'. הוא סבל מגמגום כבד, אבל לא טיפלו בזה. בדיעבד – הגמגום שלו קירב אותו לבורא העולם. לא היה לו את מי לשתף במחשבותיו, אימו הייתה מבוגרת מאוד. בגיל 17 התחתנתי איתו".
עוד באתר:
וכאן החלו הדברים לחרוק: "בעלי היה בחור אמיד, וה'נביאים' בכנסייה אמרו לו שהוא יהיה עשיר גדול והורו לו להשקיע את כל הכסף, ואז הוא התחיל לאבד את כל הונו ונכסיו, עד שהסתבך כלכלית ונשאר בלי כלום. הוא התאכזב ונכנס למשבר גדול, 'זה לא יכול להיות שזה מה שה' רוצה מאיתנו', ואז התחיל לחפש מקום אחר, עבר בין סוגי כנסיות עד שהגיע ליהדות".
"בעלי הפסיק ללכת לכנסייה והוריי כעסו על כך מאוד. הם מצאו נחמה בעובדה שאני המשכתי ללכת איתם לתיפלות בכנסייה וקיוו שהוא עוד יחזור. בעלי התעמק והגיע למסקנא שהוא כבר לא מאמין בכלל בכנסייה. התחלתי להיות יותר מודרנית, כי לבעלי לא היה חשוב שאשמור את חוקי הדת. הורי כעסו מאוד אבל אני הייתי עם בעלי. מצד שני, איבדתי את נושאי השיחה עם בעלי כי הוא התעמק ביהדות, שמע שיעורים ושירים של אברהם פריד, ואני נשארתי לבד".
וכאן חל המפנה: "שמתי לב שבעלי מתעלה רוחנית ואני רק יורדת, ביקשתי ממנו ללמד אותי, רציתי להרגיש את המשמעות, התחלנו ללמוד יחד תורה והשקפה יהודית והוקסמתי מהאמת, מהמשמעות, מעבודת המידות והמצוות. התחלנו ללמוד את השפה העברית. אני בטוחה שאני ובעלי עמדנו בהר סיני, למרות שלא היינו יהודים. בעלי סיפר להוריו ובמפתיע הם החליטו להצטרף אליו ולעזוב אף הם את הכנסייה. כל לילה בעלי היה מוסר שיעורים בתורת הרמח"ל לכולנו. ידענו שאנחנו רק בני נוח ועדיין לא יהודים".
"בעלי הכיר רב קהילה בסאן פאולו, שמגבש הרבה גויים שמתקרבים ליהדות, ניסינו להתקרב לקהילה אבל הוא לימד רק דברי קבלה, לא הלכה ולא השקפה, לא התחברנו לדברים. הוא טען שאנחנו צריכים לכסות את הראש ולאכול רק כשר, למרות שאנחנו גויים גמורים. זה גרם בהמשך לעוגמת נפש רבה. משם המשכנו לחב"ד ולברסלב אבל לא הצלחנו להתחבר".
"ואז החלטתי שאני רוצה להתגייר, רצינו להביא ילדים לעולם ורציתי שיגדלו במקום יהודי, שיוכלו להתחבר ליהודים, אבל בעלי עדיין לא רצה. אחרי שנה כבר לא הייתי מסוגלת להמשיך ללכת לכנסייה והודעתי להורים שלי שאני מפסיקה לבוא איתם. הם פשוט השתגעו, אמא שלי נכנסה לדיכאון עמוק ואבא שלי אושפז במחלקה פסיכיאטרית, לא רציתי לצער אותם אבל כבר לא יכלתי לשקר לעצמי. רציתי שיקבלו אותי כמו שאני, אבל הם לא קיבלו. הם זרקו מהבית את התמונה שלנו מהחתונה".
"סיפרו לנו שיש מדרשה לאנשים כמונו בישראל, התחלנו לאסוף כסף, מכרנו את כל מה שיכלנו אבל הגענו בקושי לחצי מהסכום הדרוש. נכנסתי למשבר, בכיתי את נשמתי והתפללתי, ואז שמענו על חברה חדשה שהתחילה להפעיל טיסות – בחצי מחיר. בדיוק מה שהיה לנו ביד. יומיים לפני הטיסה קיבלנו בשורות טובות אבל אמרו לנו לטוס בכל זאת. זו הייתה הפעם הראשונה שעלינו על מטוס. הגענו לארץ בהתרגשות גדולה, הינו כחולמים ממש".
בשדה התעופה הערימו עלינו קשיים ולא נתנו לנו להיכנס לארץ, הפקידה שאלה אותנו מה באנו לעשות פה, אמרנו שבאנו ללמוד בישיבה אבל היא אמרה שאין דבר כזה גוי בישיבה. בסוף קיבלנו ויזה לחודש בארץ, ומשם נסענו ישר למודיעין עילית. פתחנו מיד תיק ברבנות כדי להתגייר. אחרי חודש יצאנו מהארץ כדי לא להיות שב"חים, טסנו ליוון וחזרנו. בית הדין של הרב קרליץ התחשב מאוד במצב, כדי שאוכל ללדת את התינוק כיהודייה כשרה. בעלי היה צריך לחכות עוד, כי אחרי הברית צריך התאוששות של חודש לפני הטבילה במקווה לשם גירות".
את סיפורה מסכמת רבקה: "זה ממש להיוולד מחדש, אין מילה אחרת".
ועל הקשר עם ההורים והמפגש המרגש בארץ, המעבר ממודיעין עילית לאופקים, וסגירת המעגל המשמחת | האזינו לסיפורה המלא והמטלטל של רבקה, בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
