אסתר (שם בדוי) היא אישה חרדית, בעלת תשובה, בת קרוב לגיל 40, שחיה עם צלקת בלתי נראית. בעוד שרוב חברותיה כבר הקימו משפחות גדולות, היא נותרה לבד, ממתינה. "אני רואה את כולן עם הילדים שלהן, עסוקות בין גני ילדים, בתי ספר ושיעורי בית – ואני? חוזרת לבית ריק. הלב שלי נשבר בכל פעם מחדש", היא מספרת בשיחה ארוכה ומטלטלת עם הרב שלמה בכר בתוכניתו 'מדברים מהלב'.
החברה החרדית בנויה סביב התא המשפחתי, מה שהופך את ההתמודדות של אסתר למורכבת עוד יותר. "במפגשים משפחתיים אני תמיד בצד. אנשים שואלים בלי לחשוב פעמיים: 'נו, מה איתך? מתי תשמחי אותנו?' כאילו זה תלוי רק בי. אני מחייכת, עונה משהו כללי – אבל בפנים זה חורה."
גם ברחוב, גם בבית הכנסת, ואפילו בשולחן שבת, אסתר חשה את ההבדל. "אין לי מה לשתף על הילדים שלי, כי אין לי. אז אני שותקת. לפעמים אני מרגישה פשוט שקופה." עם כל הקושי, אסתר מחזיקה באמונה חזקה. "אני מתפללת כל יום. בוכה לפני ה' שיבנה גם לי בית, שייתן לי את ההזדמנות להיות אמא. אני מאמינה שהתפילות לא הולכות לאיבוד, אבל הלב זועק – למה זה מתעכב כל כך?".
עוד באתר:
אסתר בעלת תשובה, שיתפה שפעם היתה מגיעה לחתונות לזמן ארוך יותר ולאחרונה מקצרת, לפני שנה יצאה לה חתונה בתאריך של החתונה שלה עצמה. "התפללתי להשם לפני שעליתי לאוטובוס שהוא יהיה ריק שלא ישבו מלפניי או מאחוריי כי אני רוצה לבכות ולהתפרק. ככה הרגשתי. זה לא היה לי קל כי זו משפחה שתמכה בי הרבה, אז אני הרגשתי יותר צורך להיות באותה חתונה".
עוד היא מספרת כי במפגש עם חברותיה מהכיתה הרגישה בושה וחוסר שייכות. "הרגשתי שבדיוק הדוסית, היא גרושה ולא הצליחה בחיים, הרי התקרבתי לבורא עולם".
בשלב מסוים התפרקה אסתר בבכי קורע לב: "לפעמים קשה לי ואני מנסה לעודד את עצמי בשבתות שאני לבד, אני אומרת, רבונו של עולם אני אהיה איתך בשבת, ואני מנסה לשיר ולעודד את עצמי, 'בורא עולם אני ואתה נהיה ביחד'".
עוד המשיכה אסתר לבכות את מר ליבה: "לפעמים אני מרגישה ואומרת 'ריבונו של עולם זו מצווה ראשונה בתורה, ואתה לא הבדלת, אתה רוצה את זה מכולם. אז כביכול, אתה לא רוצה את הבית שלי?, למה בדיוק את הבית שלי אתה לא רוצה? אני מרגישה שאני נשברת מזה, אולי בגלגול קודם עשיתי מה שאתה רוצה ובגלגול הזה אתה לא צריך את זה ממני, רבונו של עולם גם אני רוצה', אני מטפחת ילדים של אחרים, אני רוצה ילדים משלי, למה אני לא? זה לא קל במיוחד בשבתות וחגים."
למרות הניסיון הקשה, היא מנסה לשמור על שמחה. "אני מוקפת באחיינים ואחייניות, ומנסה להעניק להם אהבה כמו אמא שנייה. אני גם משקיעה בעצמי, לומדת, מתפתחת. כי אני לא רק ה'רווקה המבוגרת'. אני אישיות בפני עצמה."
הקריאה לחברה: "קצת יותר רגישות"
אסתר לא מבקשת רחמים, רק הבנה. "לא כל אישה בלי ילדים היא רווקה מבחירה. לא כל מי שהתעכבה – עשתה את זה בגלל קריטריונים גבוהים. לפעמים זו פשוט לא הגזרה שלנו. אני רק מבקשת שאנשים יחשבו רגע לפני שהם מדברים. לא כל שיחה על ילדים צריכה להיות על השולחן, לא כל שאלה על נישואים חייבת להישאל. טיפה רגישות – וזה עושה עולם של הבדל."
אסתר מסיימת את דבריה בעיניים לחות, אך בחיוך. "אני יודעת שה' לא שכח אותי. אני יודעת שהיום הזה יגיע. עד אז – אני ממשיכה לחיות, להאמין, ולקוות."
האזינו לשיחה המלאה – מתוך 'מדברים מהלב' ב'קול חי':
