עומר ונקרט, ששוחרר מהשבי בעזה, מסר עדויות מטלטלות על תנאי הכליאה והיחס הקשה כלפי החטופים שנותרו מאחור. במפגש עם משפחותיהם של אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל, סיפר ונקרט כי השניים מוחזקים בתנאים קשים ביותר: חלל תת-קרקעי צר, ברוחב מטר בלבד, ומאחורי דלת נעולה.
על פי דבריו, בשבי היו חוקים נוקשים – אסור היה להחשיך את החדר, להתקרב לדלת או להחליף מקומות. החטופים צולמו בכל רגע, ובמשך כל תקופת השבי נמנע מהם שינה.
ונקרט תיאר את מה שעברו אביתר וגיא בחודש הראשון לשבי: חקירות אינטנסיביות, עינויים פיזיים ונפשיים, והחזקה כשהם כפותים, מכוסי עיניים, ועם פניהם אל הקיר במשך 34 ימים רצופים. במהלך תקופה זו, הם חולקו לחלל צר יחד עם בר קופרשטיין ואלקנה בוחבוט, שגם הם עדיין מוחזקים בשבי.
עוד באתר:
ונקרט סיפר על אירוע חריג במיוחד, שבו אחד השובים חווה לדבריו התקף פסיכוטי ונהג באכזריות רבה. במהלכו הכריח את גיא דלאל לעמוד כשעיניו מכוסות ופניו מופנות לקיר, בעוד את ונקרט עצמו אילץ לשכב על הרצפה ולנבוח כמו כלב. בהמשך, הכה אותם השובה באלימות קשה.
בנוסף, שורד השבי תיאר תנאים מחפירים: מנת מים יומית של 375 מיליליטר בלבד, מעט אוכל, ותשישות פיזית חמורה שנבעה מתת תזונה. לדבריו, השובים אילצו את החטופים לחפור בור כדי לשמש כמתקן לצרכים שלהם.
ונקרט הביע חשש עמוק מהמצב הנפשי הבלתי יציב של אחד השובים ומהאכזריות שבה נוהגים כלפי החטופים שנותרו מאחור. "אני דואג מאוד למי שעדיין שם," אמר, "הם סובלים מתנאים בלתי אפשריים."
עדותו של ונקרט משקפת את המציאות הקשה שחווים החטופים בעזה ומדגישה את הדחיפות להחזירם הביתה. משפחות החטופים ממשיכות לדרוש פעולה מהירה מצד הגורמים הרשמיים לשחרורם.
