יש משפט מאוד ידוע של רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן (תורה ד'): "כאשדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו אזי הבחינה היא מעין עולם הבא".
וברשותכם.. בואו ונצלול קצת בפנים..
האם הבחינה הזו להרגיש בחיים מעין עולם הבא, כמו מפל מים בתוך יער עבות, יחד עם גו'נגל הניסיונות המגיע לאדם מדי יום ביומו, האם הדבר הזה מעשי?
עוד באתר:
אם נבוא ונאמר "טוב…תתפלל!!".
אבל התפללתי ולא נעניתי, ואני רוצה להרגיש את יד ה' תמיד איך אני עושה את זה?
בשביל להבין את זה נחזור לרגעים הקריטיים ביותר של יציאת מצרים..
בני ישראל מרגישים טבעת חנק. מצד אחד המצרים, ומצד שני הים..
מוכר, לא?
מצד אחד בחיים אתה מרגיש שהכל סוגר עליך, ומצד שני איך רואים ישועה?
איך יוצאים מכל זה??
בואו ונלמד יחד את שירת הים:
"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" (יד,כט)
והשאלה כאן נשאלת מאליה – לכאורה מה בא הפסוק ללמדנו, אם נעשה להם נס כל כך גדול שהים נקרע לשניים, ולא עוד, אלא שמצאנו במדרשים שהים נקרע לשניים עשר חלקים!!, אז אם כן מה היה החידוש לכתוב שהלכו דווקא ביבשה בתוך הים?
כותב לבאר בעניין זה רבינו בעל "הנועם אלימלך" (ליקוטי שושנה, ד"ה א"י עד שפירשתי ובני) 'ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים', דהנה ישראל בשעת קריעת ים סוף ראו נפלאותיו יתברך שמו ורוממותו וגדולתו. ויש צדיקים שהולכים תמיד בדביקות וליבם תמיד ברוממות אל ובגדולתו אף שלא בשעת קריעת ים סוף, שגם ביבשה רואים נפלאותיו איך הם עד אין קץ וערך בכל דבר ודבר הנמצא בעולם. וזהו הפירוש 'ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים', פירוש שביבשה הלכו בזה הרוממות אל כמו בים, וזהו 'הפך ים ליבשה' (תהלים סו,ו) שהצדיק הניסים ונפלאות הנראין בים, הוא רואה ביבשה לאשר הולך תמיד ברוממות אל וגדולתו יתברך שמו".
הלימוד מקריעת ים סוף הוא לימוד מעשי לחיים – שגם אם אדם מרגיש בעצמו בתוככי הנפש, את מאורעות הים יבשה, האישיים שלו, את המיצרים שסגרו עליו מכל כיוון, תזכור את מי שעזר לך לעבור את הים, שגם בתקופות שאתה ביבשה, בתקופות שהכל טוב, הכל זורם ממש על מי מנוחות, תזכור את אבא, ביבשה תלך ברוממות האל כמו שהלכת בים, שהיה לך לכאורה, ולא בכדי כתב הרב, "שהצדיק הניסים והנפלאות הנראין בים, הוא רואה ביבשה לאשר הוא הולך תמיד ברוממות אל וגדולתו יתברך שמו", שאת הניסים והנפלאות שראית תעצור!!!
תנשום… עמוק…
תחשוב מי נתן לי את זה? בזכות מי אני פה?
וזה הלימוד הכי עמוק שיש בשירת הים, שהקב"ה ביקש מבני ישראל: "בני, קרעתי לכם את הים, לא לשביל אחד אלא לשניים עשר שבטים, שתראו, תלמדו, מה עשיתי לכם, ותזכרו אם בשעת קושי תיזל לכם איזה שהיא דמעה אחת קטנה מהעיניים, תזכרו את הטוב שעשיתי עבורכם…
אין לנו אמנם שיג ושיח בסוד דרכיו של בורא עולם…
אבל זו בקשה אחת קטנה שהוא מבקש מאיתנו ללמוד..
בואו ותשמעו סיפור (דורש טוב ויקרא, עמוד שפ):
אחרי אחד הפיגועים שארעו בירושלים על ידי מחבלים מתאבדים ימ"ש, התקיימה אספת רבנים באחד מבתי המלון בירושלים, לפתע בעיצומה של האסיפה, התפרץ לחדר פרופסור, והחל מנבל את פיו על בורא עולם. היו לו עליו שאלות…
היה שם מלצר מסורתי, יהודי פשוט. הוא פנה לפרופסור ושאל אותו: "אולי יספר לי מעלת כבודו מה אוכלת פרה?"
"חציר", השיב הפרופסור.
"ומה אוכלת כבשה"? הוסיף המלצר לשאול.
"גם היא אוכלת חציר".
"ומה אוכלת העז"?
חציר", השיב הפרופסור בגאווה כאילו מדובר ברזין עילאין.
"התוכל להסביר לי", שואל אותו המלצר, "אם האוכל שווה אצל כולם, מדוע הצואה שלהם שונה זו מזו"?
הפרופסור נעלב מהשאלה, וענה בשחצנות: "אינני מבין בדברים כאלה עמוקים".
"אם ברפש של בעלי חיים אינך מבין, אז בעומק דרכיו יתברך אתה כן רוצה להבין?" הטיח בו המלצר. והאיש נאלם דום".
זה דוגמא שמה שהקב"ה עושה לנו אל לנו להיכנס לשיג ושיח עם בורא עולם, "למה"? בסופו של דבר אנו מרגישים את העזרה ושוכחים מי היד שדחפה אותנו ליבשה..
שבת שלום ומבורך וחג שמח לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב להצלחת כל חברי צוות "רדיו קול חי" הנפלאים שמזכים את עם ישראל בכל השנה כולה, שהקב"ה ירעיף עליהם שפע וברכה ללא גבול ומידה!
אמן ואמן!
