
ועדת הבריאות בכנסת דנה היום (שלישי) במצבם הבריאותי של בני משפחות החטופים – כמעט שנתיים לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל. במהלך הדיון נחשפו נתונים מדאיגים על עומק הפגיעה הרגשית והגופנית שחווים בני המשפחות, הפוגעת לעיתים באופן ישיר בתפקודם היומיומי.
יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ יוני משריקי (ש"ס), פתח את הדיון ואמר: "אחרי תקופה ארוכה של לחימה, מציאות ביטחונית מתוחה ומשברים כלכליים ונפשיים – בריאות הציבור כולה דורשת תשומת לב מחודשת, ובמיוחד בריאותן של משפחות החטופים, שנמצאות כבר כמעט שנתיים במצב מתמשך של חרדה, מתח נפשי ושחיקה רגשית".
דברים אלו מקבלים חיזוק מהנתונים שהוצגו על ידי עינת יהנה, מהמכללה האקדמית תל אביב ומערך הבריאות של מטה משפחות החטופים. לדבריה, 38.6% מבני משפחות החטופים סובלים מבעיות נפשיות, נוירולוגיות ותשישות, המתבטאות בעייפות קיצונית, חרדה, קשיי שינה, דכדוך, פגיעה תפקודית ולעיתים גם חשש לבעיה נוירולוגית.
עוד באתר:
כ־36.4% מהמשפחות חוות קשיים מערכתיים כמו חוסר יכולת לנהל תיאום רפואי, התמודדות מורכבת עם בירוקרטיה בקופות החולים, קושי בהפניות לרופאים וצורך בעזרה בתיאום תורים.
בנוסף, 12.5% מדווחים על בעיות גופניות במערכת השריר והשלד – כאבים כרוניים בגב, צוואר, ברכיים וכתפיים – המלווים לעיתים באובדן תפקוד בסיסי.
יעל דרור, אף היא ממערך הבריאות, הצביעה על התרחבות מעגל הפגיעה גם לבני משפחה מדרגה שנייה ושלישית, וציינה: "אנחנו מתעדים שבעה מקרים של פטירות פתאומיות של בני משפחה – אנשים שחיו ללא רקע רפואי בעייתי, ונפטרו בפתאומיות, לעיתים תוך שבועות". עוד הוסיפה כי כ-36% מבני המשפחה מדווחים על דחייה של טיפולים רפואיים – פשוט כי אין להם כוח נפשי לטפל בעצמם.
ד"ר יואב גרובייס, מהמרכז האקדמי רופין והמרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי, הציג ממצאים רחבים יותר בסקר שערך באפריל-מאי 2025 בקרב 515 משתתפים מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל.
מתוך הסקר עלה כי 76% מהישראלים מודאגים או מודאגים מאוד ממצב החטופים בעזה, ומתוכם 45% ברמות דאגה גבוהות מאוד. לדבריו,
"ככל שרמת הדאגה עולה – כך עולים גם התסמינים הנפשיים באוכלוסייה: דיכאון, חרדה, שחיקה ותסמינים פוסט-טראומטיים".
ממינהלת החטופים במשרד ראש הממשלה נמסר בדיון כי לכל משפחה יש אחות מתאמת. ג'וש לוסין, ראש דסק הבריאות במינהלת, הסביר: "יש לנו מערך תגובה גם לפניות מהמעגלים הרחבים יותר של המשפחות – ואנחנו נותנים להם מענה מיידי".
שרון רוטשילד, נציגת משרד הבריאות במינהלת, הוסיפה: "אנחנו מעבירים מידע רפואי ורגשי מעודכן, מיידעים על זכויות ומלווים כל משפחה באופן אישי במיצוי זכויותיהם. יש לנו אנשי קשר פרטניים מול כל קופה, והם מעניקים טיפול מותאם ומכיל במיוחד עבור משפחות במצבים נפשיים מורכבים. יש גם משפחות שבוחרות לא לשתף פעולה, אבל אנחנו מכוונים לכולם".
אחת מהמשתתפות בדיון הייתה מור גולדשטיין, תושבת קיבוץ בארי, שאיבדה את הוריה בטבח ב־7 באוקטובר. היא סיפרה בעצב: "הילדים שלי מתמודדים עם אפילפסיה, עם פוסט טראומה קשה. אף אחד לא הכין אותנו למה שזה עושה לנפש של ילד".
הנתונים והעדויות שנשמעו בדיון משרטטים מציאות כואבת ומתמשכת – לא רק עבור החטופים עצמם, אלא גם עבור משפחותיהם שחרדות לשלומם כבר חודשים ארוכים, וממשיכות להישחק נפשית, פיזית וכלכלית. קריאות לייעול, תמיכה ומענה מותאם הושמעו פעם נוספת, אבל האתגר הבריאותי – כך נראה – עדיין רחוק מפתרון.