היישר מעזה, עברה (או חזרה יש לומר) בסוף השבוע חטיבת הצנחנים לסוריה. לקו הקדמי.
אבל הסיפור הוא הרבה יותר רחוק.
זה התחיל במכות בין הבדואים (ג'יהדיסטים מקומיים וכאלו שהגיעו לכאן) לבין הדרוזים בג'בל דרוז – או 'הר הדרוזים' בעברית, האזור שבו מתרכזת מרבית האוכלוסייה הדרוזית בדרומה של סוריה.
עוד באתר:
מאחורי המכות מסתתרת מילה אחת שפחות נוכחת והיא האמיתית. דאע"ש או שלטון.
אחרי המכות הגיע הירי, לאחריו פצועים והרוגים. מלחמת כנופיות.
עוד בנושא:
"נגן על אחינו": אלפי דרוזים ישראלים פרסמו הצהרה חריגה
להם מגיע: סיוע הומניטרי יועבר לדרוזים בסוריה
מאות דרוזים פרצו את הגבול לסוריה; צה"ל תקף בדמשק
נתניהו לדרוזים: "המצב חמור מאוד; אל תעברו את הגבול"
דיווחים בסוריה: הפסקת אש בין כוחות המשטר לדרוזים
גם הערב אחרי הפסקת האש בין ישראל לסוריה צריך לומר בקול ברור. לישראל יש אינטרס ששמו – שלטון יציב בסוריה.
ולצד זה צריך להבין, המלחמה בין הכנופיות הבדואיות והדרוזיות שם רחוקה מישראל כבר אמרנו. סדר גודל של 80 ק"מ.
אז למה אנחנו צריכים להיות מעורבים? הסיפור הוא בעיקר בשליטה של הדרוזים ותומכיהם במרחב כולו ולאו דווקא בסוריה.
מצד אחד אחמד א-שרעא (אבו מוחמד אל ג'ולאני בשמו האחר) רוצה בשלטון אחיד. לשם כך ארצות הברית אישרה לו הכנסת 3500 זרים. רובם ג'יהאדיסטים.
מהצד השני הדרוזים והכורדים שרוצים בשלטון משלהם.
זאת ועוד. הסיבה המרכזית להתפרצות הדרוזים בצפון (כשחלקם עוברים לשטח סוריה), הוא רצונו של מוואפק טריף ראש העדה הדרוזית בישראל לשמש כמנהיג דרוזי אזורי.
בינתיים ישראל פועלת בקו הקדמי – הן להחזיר את הדרוזים שעברו והן כדי למנוע את מעברם לסוריה. בקו הרחוק יותר ישראל תקפה מאות מטרות ג'יהאדיסטיות.
עד כמה אנחנו נמצא עצמינו עמוק בשטח סוריה? כרגע זה עוד לא שם. דריכות ומוכנות יש, אבל בינתיים הפסקת האש קיימת פחות או יותר.
הרבה תלוי כאן במה שיעשו ישראל, ארצות הברית וטורקיה. לכולם מכנה משותף. שהשקט יחזור לסוריה.
