
אני יושב ותוהה על איזה נושא לכתוב את המאמר ותוך כדי, אני מקבל הודעה על תפילת ערב יו"כ קטן שתתקיים היום אחה"צ בביהכ"נ השכונתי, היינו, השנה כבר מזכירים לנו את אלול ארבעה ימים מקודם לכן, אולי בחינת קרבן שמבקרים אותו 4 ימים קודם להקרבתו.
כתוב בספרים הקדושים, שלקראת ימי התשובה והרחמים יש שלוקחים על עצמם קבלה טובה לשנה הבאה עלינו לטובה, אך טוב לומר בפירוש שזה בלי נדר, כמו שכתוב 'טוב שלא תדור, משתדור ולא תשלם'.
אולי לכן אכן עושים התרת נדרים גם בערב ראש השנה וגם בתחילת יום הכיפורים, כדי שלהתיר כבר עתה לכל אלו שקיבלו על עצמם קבלות לשנה הבאה ולמרות הרצון הטוב, לא יוכלו לעמוד בזה.
עוד באתר:
כעת, כאשר זכיתי ב"ה לשמחה בביתי שמצריכה הרבה השפעות על כל צעד ושעל, חשבתי לעצמי, איזה קבלה טובה אוכל לעשות, שיש בכנפיו השפעות גם בגשם וגם ברוח?.
נזכרתי בסיפור שרבינו המגיד ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה מספר, כמדומני בשם המגיד הג"ר שלום שוודרון זצ"ל וכך היה מתאר: מעשה באיש אחד שחזר מהשוק ובידו שקית עם מוצרים שרכש להביא לביתו, תוך כדי הליכה, ראה מרחוק אשה אחת יוצאת מהמכולת נושאת בידה סל קשה וניכר שהמשא כבד בידה, חשב האיש, הלא אנו הולכים לאותו כיוון, אגש אליה ואציע לה לשאת גם את שקה ואקל מעליה את המשה ואקיים מצוות 'עזב תעזוב'.
כיון שקרב אליה, הבחין שזאת אשתו, היא ולא אחר, מיהר האיש ונתן לה גם את השקית שלו, שתעלהו לבית.
שמעתי בשם אחד הצדיקים, כי כאשר ב' יהודים הולכים יחד וכל אחד יש לו שקית בידו, יציע כל אחד לחבירו שהוא רוצה לעשות לו טובה ולסחוב את שקיתו, וכך גם יעשה חבירו, וממילא יחליפו ביניהם את השקיות למשך המסע שלהם, כך שכל אחד, במקום לסחוב שקית גשמית, יעשה חסד וישא את שקית חבירו שזה מצוה והמשא יהפוך לרוחני.
הגמ' אומרת שנטילת ידים כהלכה זו סגולה לשפע של טוב, אמנם יהודים לא מסתפקים בפרנסה, יהודים מבקשים עשירות, אומרים בשם הרבי מליובבוויטש שאמר: פרנסה שיהיה לגויים, ליהודים שיהיה עשירות ושהיהודים יהיו המפרנסים של הגויים.
לאחרונה, נתעורר לי בענין זה, וכל אימת שאני נוטל לידים בבית הכנסת, או אפילו בבית לקראת הסעודה בבית וכדומה, אני ממלא את הספל מים ומניחו מעל הכיור, שהבא אחרי יהיה לו ספר מוכן עם מים, זה אפילו לא צורך זמן המתנה למילוי, כי אני משאיר את הספר מתחת למים הזורמים, תוך כדי עשיית הברכה על נטילת ידים או אשר יצר.
חשוב להדגיש, כי יש להרים את הספל עם המים ולהניח על השיש ולא להשאיר בתוך הכיור, כי רוב בני אדם, כשרואים בכיור ספל מלא מים, הם שופכים וממלאים מחדש, כי הם חוששים שמישהו שטף את ידיו בכיור ומים שבספל משומשים, משא"כ, כאשר הספל עם המים מונח למעלה על השיש, כל אחד מבין כי זה הוכן עבורו.
עשיתי לי מחקר אישי, בדקתי ועקבתי מרחוק, לאחר שאנשים קיבלו הפתעונת קטנה זו וראו שמישהו חשב עליהם, כמה מתוכם החליטו להמשיך את השרשרת ולאחר הנטילה שלהם למלאות את הספל בעבור האיש שיבא אחריהם?
התוצאות איכזבו בהתחלה, אבל לאחר תקופה שהתמדתי בזה, התחלתי מפעם לפעם, בעיקר בבוקר כשאני נוטל ידים לאחר המקווה, למצא את הספל המלא על השיש, כלומר מישהו הכין עבור הבא אחריו.
מרוב שמחה ותקווה שזו השפעה שלי, לקחתי לי קבלה קטנה למלאות את כל שלושת הספלים ולהעלותם על השיש.
אם בגלל העלאת הדברים בגליון זה, אגרום לעוד מישהו לעשות טוב, לא משנה אם דוקא בזה או בכל חסד אחר, והיה זה שכרי.
בהזדמנות לו, אני מבקש להיות לפה, ולהעלות גם את בקשת ידידי הרב אהרן זאב יוזביץ שליט"א, שענין תיקון חצות בוער בנפשו פנימה כאש שלהבת וזכותו של הגה"ק רבי שלומקה זוועיהלער שיסד את הארגון עומד למול עיניו, ביקש ממני לפרסם ברבים כי ישמח לקבל שמות של כמה שיותר יהודים שיכתבו את שמם ושם אמם וגם שמות בני המשפחה ושם אמם, כדי שהת"ח שאומרים תיקון חצות, יאמרו זאת גם בשליחותם וכך יעוררו עת דודים לקרב הגאולה שאז יבנה הבית לשמו יתברך.
הרב יוזביץ מבקש להדגיש, כי איננו דורש כל תשלום עבור כך, כל רצונו הוא להועיל לעם ישראל, זו הקבלה הטובה שלו לשנה הבאה, אשמח לקבל באימייל חוזר, שמות בני ישראל לענין זה.
הגליון עצמו מלא בחידושים נפלאים חדשים שטרם כתבתים מעולם, הדפיסו והפיצו.
בברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין