חוסר אונים בלוח השחמט: מה עושים כשנגמרים הכלים

"למה אנשים רוצים להחזיק נשק?" שאל הרב אטינגר את מאמן הירי. "כי הם לא רוצים להיות חסרי אונים ברגע האמת", השיב המאמן. ואז נולדה שאלה שפתחה מסע מטלטל: "מה קורה בזוגיות כשאנחנו פוחדים להיות חסרי אונים?"

מה שהתחיל כשיחה ליד שחמט ענק בלובי בניין בהר חוצבים, הפך לתוכנית רגשית וכואבת בקול חי על צמד המילים אולי הכי מפחידות בעולם: חוסר אונים.

הפחד הכי גדול שלנו

"חוסר אונים זה מצב של אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי," הגדיר הרב אטינגר. "אין לאיפה להתקדם הלאה. אתה מרגיש שכל הכוחות ניטלו ממך, אין לך שליטה ואתה מוכן לעשות הכול רק כדי להינצל."

הדוגמה שהביא הייתה קיצונית אבל מוכרת: "נניח שכל פעם שיש קושי, הגבר אומר לאשתו 'עוד מילה אחת – בית הדין'. יום אחד האישה אומרת 'אין בעיה, בוא נלך לבית הדין'. באותו רגע השליטה שלו מוסרת ארצה. הכלי נשק הכי חזק שהיה לו כבר לא בידיים שלו."

השבוע הגיע אליו גבר במצב כזה בדיוק. "ראיתי עליו את החוסר אונים שצרב אותו מבפנים. הוא רץ כל חייו אחרי אהבה והערכה, אבל במקביל נלחם בכל הכוח שלא יזהו שהוא רוצה את זה. כי אם יזהו – מה זה שווה? הרי אם יראו שאני רוצה אהבה, יגלו שאני חלש."

והמלחמה הזו פשוט שחקה אותו.

"שאלתי אותו שאלה פשוטה: האם אתה מבין בכלל למה אתה צריך שיאהבו אותך?"

השאלות שמשנות הכל

"מתי אתה יותר מעריך את עצמך?" המשיך הרב אטינגר לשאול את המטופל. "כשאתה מקבל את הצורך הזה שלך לאהבה, או כשאתה נלחם בו?"

היה שם חיוך קטן – כי התשובה הייתה ברורה.

"ולבסוף: מתי אשתך והילדים שלך יאהבו אותך יותר? כשהם רואים אותך במלחמה, מסתיר את זה? או דווקא כשהם חווים אותך שלם עם עצמך ומקבל את עצמך ברצון שיאהבו אותך?"

היו כמה רגעים של שקט. ואז נפל האסימון.

פרדוקס מדהים

"בדיוק כמו בשדה הקרב, גם בזוגיות אנחנו מנסים להחזיק נשק. אנחנו מחזיקים בנשק שלא להיות חסרי אונים, ואנחנו כל הזמן במלחמה תמידית לא להרגיש את החוסר אונים."

הרב אטינגר שיתף מהתחלת דרכו ברדיו: "לפני שלוש שנים, כשלא הרבה מאזינים התקשרו, הייתי מרגיש חוסר אונים ומצוקה. המלחמה שלי נגד זה שאבה לי את כל האנרגיה.

ולפעמים החוכמה היא לא להילחם יותר חזק, אלא פשוט לעצור, להסתכל ופשוט להסכים לקבל את עצמנו."

בהמשך, הרב אטינגר הזמין את המאזינים לתרגיל:

"בואו ניכנס לחוויה יחד. ננסה למצוא את החוסר אונים שלנו."

הוא ביקש מהם להביא בדים בצבעים שונים – אחד לייצג את הכאב והאתגר, ואחד לייצג את הנכונות להרפות.

ארבעה מאזינים עלו לשידור:

שמואל – חווה חוסר אונים מול האתגר לשתף בשידור
משה – מפחד שהחברותא שלו יבחין שהוא לא מרוכז
מזל – נאבקת בתקשורת עם בעלה שנסגר מהר מדי
ברכה – חווה חרדה מתחילת עבודה בלי ודאות איפה היא תהיה

הקסם שקרה באוויר

"עכשיו קחו בד אחר," הנחה הרב אטינגר. "שמרשה לנו לבוא ולהסכים להרפות. לא שאנחנו בורחים או עוזבים את זה, אבל בכמה דקות הקרובות – פשוט לשהות בתוך החוסר אונים."

תוך כדי המוזיקה הרגועה, המאזינים עשו את מה שנראה בלתי אפשרי: הם הפסיקו להילחם.

התוצאות היו מדהימות:

– שמואל: הקושי ירד מ-10 ל-5
– משה: "הוא ירד יפה, אפילו לגמרי"
– ברכה: "הוא ירד ל-2. זה נכנס לאמונה"

"תראו איזה דבר מרגש קרה," סיכם הרב אטינגר. "אצל כולם זה התקטן משמעותית. זו המתנה המדהימה של להסכים."

"אנחנו כל הזמן רגילים להפעיל שליטה. וכל הזמן רק ליצור שליטה איך לפתור לנו את הבעיות. ופה הסכמנו שהשליטה היא לא בידינו.

כי חוסר אונים זה אומר שהמצוקה היא מול סיטואציה שאין לי שליטה עליה. כי אם היה לי שליטה – לא הייתי חסר אונים."

מסקנות מעשיות

1. זהו את החוסר אונים שלכם: היכן אתם מרגישים שאין לכם שליטה באמת?

2. הפסיקו להילחם לרגע: במקום לנסות לשלוט על מה שלא ניתן לשליטה – נסו פשוט לשהות עם זה.

3. הבדילו בין מה שתחת השליטה שלכם למה שלא: אין לכם שליטה על בן/בת הזוג, על הילדים, על הבוס. יש לכם שליטה רק על עצמכם.

4. קבלו את הצרכים שלכם: הצורך לאהבה ולהערכה הוא טבעי ולגיטימי. המלחמה נגדו היא שמתישה.

5. למדו מחוסר האונים: "דווקא מהחוסר אונים, דווקא מהקושי, אפשר הכי הרבה לגדול."

כאן תוכלו להאזין לתוכנית המלאה: