הרב מרדכי דוד נויגרשל התמקד בשיעורו השבועי בהכנה ליום הכיפורים: "יום הכיפורים אחרי צהריים מתכנסים מחדש בבתי הכנסת, והזמן קצר, קצוב, מדוד, ורוצים לנצל כל רגע, הרי לא כל יום יש הזדמנות כזאת שבה השטן אין לו שליטה. מתיישבים וקוראים ספר שלם בנביא. סיפור, שעת סיפור באמצע יום כיפור. זו ההפטרה הארוכה ביותר בשנה. אגב, אין דבר כזה הפטרה במנחה אצל בני עדות המזרח. אשכנזים קוראים בתענית 'דרשו השם וימצאו', כמו שקראנו היום, אבל אצל בני עדות המזרח אין דבר כזה בכלל הפטרה במנחה. גם אצלנו בשבת, כשקוראים בתורה במנחה, לא קוראים הפטרה. זה האירוע היחיד בשנה שבו כל תפוצות ישראל קוראים נביא במנחה, ואם כבר נביא, לקחו את ההפטרה הכי ארוכה בשנה".
הוא עבר לסיפור יונה: "הסיפור הוא סיפור של חזרה בתשובה, וזה נכון, אבל בכל זאת צריך להבין מה כל כך מיוחד בסיפור הזה דווקא. כשהוא מצא את דרכו אל הרגעים הרגישים האלה. יונה רוצה לברוח מלפני השם. למה? כי הוא מפחד שהשליחות שלו תצליח. מה רע? הוא מפחד שהם יחזרו בתשובה. נו, אדרבה, צריך שיחזרו בתשובה. זאת אומרת, גויים קלים לתשובה. ויהיה קטרוג על עם ישראל. אם הקטרוג יהיה בצדק, אז מה אפשר לעשות? מה, רוצים לעשות איזשהו תרגיל של עורכי דין בבית דין של מעלה? הרי אם זאת האמת, הם יודעים את זה".
הרב הביא את דברי הרמב"ם: "הרמב"ם בהלכות תשובה כותב מה שכולם יודעים, שזוהי תשובה שלמה, פרק ב', זוהי תשובה גמורה. זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשות, הוא פירש ולא עשה מפני התשובה. ובהמשך הוא אומר, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". הוא העלה שאלה: "שואל מהר"ל, ואם לא יגיע לידו עוד פעם, לא יזדמן לידו עוד פעם אותו חטא, אז דרך תשובה נעולה בפניו? אם התשובה תהיה חיובית, אז כנראה שנהיה מוכרחים לומר שלפחות בשנים עברו, ליודע תעלומות היה מעט מאוד עבודת עדות, אם האינדיקציה היא מי שלא חזר לזה החטא אחר כך".
עוד באתר:
הוא המשיך: "בא מהר"ל ואומר לא, אנחנו מדברים על מצב נפשי שבו הוא נמצא חוזר בתשובה עכשיו. הוא צריך להיות עכשיו במצב נפשי שהוא לא חוזר לזה החטא לעולם. מה שקורה אחר כך, ויש פיתויים ושינויים, זה לא נוגע למצבו הנפשי של עכשיו. הוא צריך להיות במצב נפשי שאם הוא ייתקל באותם תנאים שבהם הוא נתקל כשהוא נכשל, הוא לא ייכשל עכשיו. לא צריך שבפועל יבואו התנאים הללו".
הרב דיבר על כוח התשובה: "הרמב"ם אומר, כמה גדולה כוחה של תשובה. אמש היה זה, גדולה התשובה שמקרבת את האדם לשכינה. אמש היה זה שנואי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד וקרוב וידיד. הרב סולובייצ'יק בווסטון מחדד את הרמב"ם הזה ואומר, הרי בין אמש להיום יש כהרף עין. בכהרף עין הוא מתהפך משנואי, משוקץ, מרוחק ותועבה, לאהוב ונחמד וקרוב וידיד. הוא ממשיך בהלכה ז' בפרק ז' ואומר, כמה מעולה מעלת התשובה. אמש היה זה מובדל מהשם אלוקי ישראל, צועק ולא נענה, והיום הוא מודבק בשכינה".
הוא העלה שאלה: "איך זה קורה? איך עושים כזאת מטמרפוזה? איך עושים כזה מהפך? ממה זה נובע? אנחנו נצא להפלגה ארוכה בעניין זה. דיברנו שבוע שעבר, ובעקבות מה שדיברנו שבוע שעבר, התעוררה לי שאלה שאני חושב שזאת השאלה הכי חגיגית שנתקלתי בה ב-70 השנים האחרונות. ראש השנה זה יום הדין וראש השנה זה יום ההמלכה. כך כותב הרמח"ל במאמר החוכמה, שבראש השנה הקדוש הוא יושב בבחינת מלך בעולמו, ואנחנו ממליכים אותו".
הרב עסק במושג הבחירה: "יום ההמלכה, רק אנחנו יכולים להמליך, כי רק אדם יכול להמליך את הקדוש ברוך הוא. אדם, זה כולל אדם הראשון, ואדם, מאז שהצטמצמה ההגדרה לאתם קרויים אדם. הרמב"ם בהלכות שמחות אומר, צריך להתאבל על מי ששייך לכלל, מי שלא בא בכלל ישראל ולא בא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, יש לו גדר אחר. אדם הוא היחיד שיכול להמליך את הקדוש ברוך הוא, כי מה ההבדל בין מלך לאדון, שליט, מושל? מלך צריך להיות אח. מקרב אחיך תשים עליך מלך".
