אזוקים לבלוני גז ומתפללים בעומק המנהרות: עדויות התופת

את חג שמחת תורה חגגו עשרים החטופים שהוחזרו משבי החמאס – בחיק בני משפחותיהם. כעת השלימו סוף סוף את שמחת החג שנקטעה באיבה עם מתקפת החמאס, לפני שנתיים בדיוק. יחד עם זאת, עדותיהם המצמררות לא מותירות מקום לספק באשר לגיהינום שחוו בתופת העזתית.

אלון אהל: משפחתו של אלון סיפרה שברוב תקופת השבי הוא הוחזק באותה מנהרה, כשהוא כבול בשלשלאות וסובל מייסורים עזים. לדבריהם, לפני כחודש וחצי יום הוא הועבר למנהרה אחרת במרכז הרצועה. "נסענו במשך שעות עד שהגענו", סיפר למשפחתו. הוא אמר שהעברתו הגיעה במקביל להכרזת צה"ל על כניסה לעיר עזה, והמחבלים השתמשו בו כמגן אנושי. עוד ציינו שלאורך כל התקופה עבר טרור פסיכולוגי מתמשך.

עוד באתר:

צפו בדברים

פורים לא יום של שיגעון - אלא יום מתן תורה

נתי שולמן

מטס בראשית

תיעוד המהלומה באיראן: 200 מטוסי קרב תקפו יחד

קובי פינקלר

כן יאבדו

נותק הקשר עם חמינאי; אנשיו הקרובים חוסלו

פנחס בן זיו

המלחינים 4

המתמודד שהביא לחן שני והעיף את השופטים 5-0

המלחינים

האחים דוד ואריאל קוניו: אריאל הוחזק לבדו לאורך כל תקופת השבי. אחיו דוד הועבר בין מקומות שונים יחד עם החטופים נמרוד כהן ואיתן הורן. דוד לא נחשף לתקשורת במהלך תקופת השבי. הוא מספר ששהה תקופה מסוימת עם ירדן ביבס, לאחר פרסום הסרטון שצילם ארגון הטרור בו נראה ירדן מתבשר על רציחתם של אשתו ושני ילדיו.

אבינתן אור: שהה במשך כל השנתיים בשבי לבד, קרוביו מספרים כי ניסה לברוח ממחבלי חמאס ששמרו עליו, אך ניסיון הבריחה נכשל ושוביו תפסו אותו ושמו אותו בצינוק. במשך תקופה אבינתן היה קשור בשלשלאות כעונש על הבריחה.

רום ברסלבסקי: "הוא בהלם, לא כל כך מבין מה קורה איתו. מבחינתנו רק נס הציל אותו, נס שיצאו מהגיהנום הזה. אם לא הייתה עסקה לא היה את מי להוציא. אני מבין את זה מלראות אותו, וגם ממה שהוא מספר", אומר דודו זאב, לאתר החדשות ואלה. "ירו עליהם בזמן שהיה בשבי, וכשהפציצו בעזה – גם רום ושוביו היו בקו האש – ואף נפלו פגזים ופצצות לידם. פחות אוכל, הרעיבו אותם. חתיכת לחם בבוקר ועוד כף אורז בצהריים – וזהו. עונשים, גם פיזיים. בלי אור, בלי מים, בלי מקלחות, לחץ נפשי כל הזמן וחשש. כל פעם שהמשא ומתן היה עולה על שרטון היחס היה משתנה בקיצוניות. אתה מתעסק עם פסיכופתים".

עוד סיפר דודו של רום: "זה נתן לו כוח ושמחה שרואים ומדברים עליו. הוא ראה בערוצי החדשות שמדברים על המלחמה. אבל הייתה טלוויזיה רק פעמים בודדות. רום לא היה מתחת לקרקע, והתנאים השתנו כל הזמן כי הזיזו אותם ממקום למקום. רום בהלם מזה שכל העם סביב הדבר הזה. כל ישראל והעולם, גם בחו"ל. שדיברו על זה כל היום. זה חיזק אותו לראות שכל העם איתו. הוא לא קולט שהוא כזה מוכר, שכולם מכירים אותו. הוא ירד מהמסוק, רואה אנשים עושים לו שלום ומברכים אותו. רום הוא אדם מאמין והיה מתפלל בשבי, מה שחיזק אותו מבחינה נפשית. הרצון לחיות, העוצמה הפנימית, לראות אותנו, החזיק אותו. הוא כתב לעצמו שם אבל המחבלים לקחו לו בשלב מסוים את מה שכתב. הוא היה מדבר ערבית עם השובים שלו, עכשיו הוא מדבר ערבית שוטפת. היו איתו מדי פעם חטופים אחרים, כמו סשה טרופנוב, אבל רוב הזמן היה לבד".

מתן אנגרסט: "התייחסו אליו כמו לחייל בשבי. המצב שלו שם היה גרוע מאוד, היו התעללויות. יש לו המון פציעות שקרו גם במהלך 7 באוקטובר וגם ב-700 הימים האחרונים. עינויים קשים. היה יום שקשרו אותו עם אזיקים בידיים וברגליים לבלון גז במשך שבועיים והוא נאלץ להישאר ככה בפחד עצום. הוא לקח הכול בקלות והביס את השבי. הוא למד את השפה הערבית, כל פעם שפתחו חדשות בערבית למד לקרוא ולכתוב. יש לו ערבית שוטפת עכשיו. הוא ניסה להעסיק את עצמו במשחקי קלפים וכל דבר אחר שהיה לו, למד לחיות עם השקט. הוא ביקש להגיד שהוא חסר מילים על הלוחמים שנלחמו עבורו בעזה ולהכיר תודה לכל אחד מהם. עדיין אין לו מילים. כל פעם ששמע הפצצה היו לו רגשות מעורבים – פחד עצום, ומצד שני זה חיזק אותו כי ידע שצה"ל נמצא להציל אותו", מספר אחיו.