המקום: כיכר החטופים כרמי גת.
הזמן: צהרי שמחת תורה תשפ"ו – 17:30 בערב.
יצאנו כל מתפללי בית הכנסת השכונתי "בריתי שלום" – לסיבוב עם ספרי התורה בשכונה בשירה ובריקודים, למען הרבות כבוד שמים.
עוד באתר:
עד שהגענו אל הכיכר..
רק אציין, שבכיכר זה כל שבוע ושבוע במשך כשנתיים ימים מאז שפרצה המלחמה בכל מוצאי שבת, מתקיימת ההפגנה למען החטופים..
ופתאום מגיע יהודי ושמו אמוץ בזר, ממתפללי בית הכנסת, יהודי ניצול קיבוץ ניר עוז, שניצל בעור שיניו הוא ומשפחתו וילדיו, בשעה שהיה סגור בממ"ד, והמחבלים הארורים נכנסו לביתו כ3 פעמים, הרסו את הבית עד תום ובממ"ד לא נגעו.
"ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל", נישאה הזעקה אל הדממה.
ואנו, הזלנו דמעה פנימית מהתרגשות – של נצחון הרוח, של "נצח ישראל לא ישקר".
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – זעקה שזעקו בה אבותינו לאורך כל הדורות..
וכאן היה לי אישית בלב רגע של נצחון – אחרי כשנתיים עם ישראל שוב מתאחד, וממלא את הרצון האלוקי של "כל ישראל ערבים זה לזה"..
ומכאן שהתכלית היא תכלית של קרבה אלוקית.
אז אם כן..
בואו נעצור רגע וננסה להבין משהו..
"ויתהלך חנוך את האלוקים ואיננו כי לקח אותו אלוקים" (בראשית ה,כד)
כותב רש"י הקדוש: "שלא היה בטוח בו שלא יחטא על כן לקחו אלוקים קודם זמנו שלא יחטא".
אבל מצד שני שואל החתם סופר ע"ה – ידוע בדברי רבותינו שחנוך הוא המלאך מט"ט שנעשה שר הפנים של מעלה, אז איך אפשר להסביר את הניגודיות?
מתרץ הרב דברים נפלאים ביותר וזה לשונו: "חנוך התהלך והתבודד בחדרי חדרים ופירש מדרכי העולם עד שנעשה מלאך, אך אין זה חפץ ה' יתברך אלא להתערב בין הבריות ולהשיב רבים מעוון, כי לא ברא הקב"ה העוה"ז למלאכי השרת כי אם לבני האדם, ואז אחר גמר מלאכתם ותיקונם אזי נשמתם למעלה ממלאכי השרת, והיה ראוי במקום שהעלה הקב"ה את חנוך למדרגת מלאך, היה טוב יותר שישלחהו הקב"ה להוכיח בני אדם כדרך הנביאים או כדרך שאמר לאברהם אבינו ע"ה, לך לך מארצך כי שם ישמעו אליך ותשיב רבים מעוון, אך לא היה הקב"ה בטוח בחנוך לכשיתערב עם אנשי דורו ולא יתבודד היה חששא שיחזור לדרכיהם ולא יעמוד בניסיון כאברהם אבינו ע"ה, על כן אחר שכבר גמר תיקונו מה שהיה בכוחו להגיע על ידי התבודדותו להגיע למדרגת מלאך לקחו אלוקים ונעשה מט"ט ולא הגיע למדרגת אברהם אבינו ע"ה וכו' ע"כ.
חנוך השלים גמר את הכל, את התיקון העיקרי שלו בעולם.
הקב"ה מחליט מה שמחליט, והופך את חנוך לשר הפנים של מעלה..
למה?
מחדש הרב – כי חנוך ראה את התכלית.
בכל יהודי יש מן זעקה כזאת אישית שמבקשת להגיע אל התכלית – אל העיקר, להיות יהודי אמיתי, בלי כל מניירות אלא מזעקה אמיתית לבורא..
אלא מה?!
יש ניסיונות, שום דבר בעולם הזה תאמינו לי שלא בא בקלות..
היה טוב יותר שישלח הקב"ה את חנוך להוכיח אנשים רבים, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, אבל אם הוא היה הולך איתם זה לא היה מה שהקב"ה באמת היה רוצה ממנו..
וזו אולי הזעקה ההולכת וגוברת מדור לדור ומשנה לשנה של יהודים שמבקשים בכל ליבם לפעמים גם בסתר ליבם ואולי תאמר לפעמים גם בגלוי – ריבונו של עולם, תעזור לנו אל תתן לנו ליפול.
הגדרה נפלאה לכך הביא הגאון המגיד ר' אלימלך בידרמן שליט"א (באר הפרשה בראשית תשפ"ו): "שמענו מהגאון ר' בערל טויבער שליט"א נוהג שבעולם 'לפעמים' נוטלים תמונה אחת ומחלקים אותה לעשר אלף חלקים, את החלקים מחלקים בין עשר אלף אנשים, והנה כל עוד שהחתיכות בידי האנשים אין שום דרך לדעת מה יצא מחתיכה זו, כי אם הייתה החתיכה גדולה ביותר היו רואים אם היא חלק של עץ או שדה או צלחת וכו', אבל חתיכות קטנות כאלו אי אפשר לדעת מאומה, והנה מתחילה קיבל ראובן חתיכה הנראית לעין יפה וזוהרת, ואילו שמעון קיבל חתיכה שכולה שחורה, וראובן מתחיל לחזקו בחיזוק נפלא כי אינו אלא שחור אלא 'שחור מהודר' ושמעון עונה לו: "ישר כח" (בציניות), עברה תקופה וב"ה הצליח לסדר את כל החתיכות – ונגלית תמונה מרהיבת עיניים, איך שהמלך מטייל במלוא הדרו בגינת הביתן – הפלא ופלא, ראובן מחפש את החתיכה שלו ומוצא שהיא נעשתה חלק יפה מהגינה המהודרת, אמנם שמעון החל לחפש ולא מצא, חקר ודרש עד שאמרו לו – הבט נא בתוך עיני המלך, חתיכה שחורה שלך נעשתה לאישון בת עין של המלך, והיא החשובה ביותר מכל התמונה הנפלאית.
ולכן אם כבר מדברים על הזעקה הזו, לכל יהודי יש זמנים שחורים ונדמה לו שלחברו מאיר המזל באופן הכי טוב, והאמת כשתגיע התכלית, גאולה שלימה ובנין הבית יתגלה כי השחור שלו זה החלק הכי יפה ומאיר – והלוואי שנזכה!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר מוקדש להצלחת ולרפואת כל חולי עמך בית ישראל ובכללם יונתן בן ספיר רעיה הי"ו בתושח"י.
