אתמול בתוכנית 'עומקא דליבא', אירחה אפרת ברזל את שלוש חברות להקת בראשית – קרן משה (סולנית), רחלי ברגמן (פסנתרנית) ויעלי אלקיים (גיטריסטית) – לשיחה מלאת השראה על מוזיקה, תשובה, שליחות נשית וחיבור לקהל. השיחה התמקדה בכוחה של המוזיקה לעורר את הנפש, במיוחד בקרב נשים, ובדרך שבה הלהקה משלבת אמונה, יצירה וצניעות תוך שמירה על מקצועיות ומצוינות.
השיחה נפתחה בסיפור המפגש המיוחד של חברות הלהקה, שהתחיל לפני שבע שנים בגינת המשחקים בשכונת רמות, ירושלים. קרן סיפרה בחיוך: "ירדתי לגינה עם הילדים בשבת, ראיתי את רחלי מרחוק עם כובע חסידי מעניין, והיה בה משהו שמשך אותי. התחלנו לדבר, והיה קליק." רחלי, שגדלה בבית חרדי עם חינוך מוזיקלי קלאסי, הוסיפה: "לא ידעתי מה יצא מזה, אבל פתאום באמצע החיים זה התחבר." יעל, שהצטרפה מאוחר יותר, שיתפה: "הוזמנתי למופע סלוני בבית של רחלי, התמוגגתי מהפסנתר שלה, ואז קרן שאלה אם אני מנגנת גיטרה. אמרתי 'כן', והשם גלגל את זה."
הלהקה, שהתחילה כשלישייה וכיום מונה שבע נשים יראות שמיים (כולל חלילנית, נגנית בס, מתופפת ונגנית עוד וקנון), התגבשה מתוך רצון משותף ליצור מוזיקה מקורית, יהודית ונשית, שתיגע בלב הקהל תוך שמירה על גדרי הלכה. אפרת שאלה: "מה עושה מוזיקה בתוך נשים, בנפש?" רחלי שיתפה על תהליך הלחנת קטעי תפילה: "הרגשתי שהמילים בתפילה יבשות, אז התחלתי להלחין אותם. פתאום נפתח לי הלב, נכנסו מחשבות חדשות." היא הזכירה את תופעת הסינסתזיה, שבה המוזיקה מחברת בין אזורים שונים במוח, כמו צבעים וצלילים, ומעוררת את הנשמה היהודית. קרן הוסיפה: "נשים עסוקות כל הזמן – ילדים, בית, עבודה. המוזיקה נותנת רגע לשטוף את הרגש, לתת לו צבע וצורה."
עוד באתר:
השיחה הדגישה את כוחה של המוזיקה ככלי רוחני. יעל תיארה: "המוזיקה ממיסה קליפות, נכנסת ישר ללב, בין אם זו בחורה בת 20 או אישה בת 70, חרדית או חילונית." הלהקה שרה שירים מקוריים לצד עיבודים לשירים מוכרים, כמו "אשת חייל" כאינסטרומנטל או "גיבורות על" עם מילים המותאמות לאתגרים של נשים. קרן סיפרה על עיבוד לשיר של הביטלס, "Let It Be", שהפך למסר של תשובה ומשיח: "אפשר לקחת כמעט כל דבר ולהעלות אותו לקדושה."
השיחה התעמקה בהבדל בין תעשיית המוזיקה החילונית לזו החרדית. רחלי, שגדלה בבית חרדי, שיתפה: "לי נוח שהשם שלי לא על הפלייר. אנחנו לא מביאות את האישיות שלנו, אלא את המוזיקה." קרן, בעלת תשובה, הוסיפה: "בציבור החילוני הכל סביב השואו, המותג, איך את נראית. אנחנו חיות אחרת, בשמירה, בלי להתפשר על מקצועיות." הלהקה מתייעצת עם רב (הרב אברהם לוי) לפני צעדים משמעותיים, כמו פרסום או בחירת שירים, כדי לשמור על גבולות ההלכה.
אפרת העלתה נקודה חשובה: "יוצרת דתית יודעת שקודם כל זה הבית – בעל, ילדים, שבת. היצירה באה בנוסף, לא במקום." היא הזהירה מפני "סגידה לכישרון" שמזניחה את המשפחה, והלהקה הסכימה: "אנחנו מסרבות להופעות בחול המועד או כשזה לא מתאים לבית. צריך לדעת להגיד לא."
הלהקה שיתפה על החיבור עם הקהל. יעל תיארה: "המוזיקה שלנו היא כמו קשת – כל אחת מביאה גוון, מזרחי, ג'אז, פולק. זה מפנה מקום לכל אחת בקהל, בין אם היא אוהבת פיוטים או בלוז." קרן סיפרה על הופעות אינטימיות לעומת היכלי תרבות: "בהיכלים האורות מסנוורים, את לא רואה את הקהל. בהופעות קטנות את מרגישה את החיבור." כשקורה רגע של "באסה" בקהל, הן משנות את האנרגיה עם שיר קצבי ומוכר, אבל מדגישות: "אנחנו מתרכזות בינינו, בשמחה שלנו, והקהל כבר יסתדר."
הלהקה פונה גם לקהל חילוני, כמו בהופעה הקרובה בירושלים בי"א בחשוון, המוקדשת לרחל אמנו. קרן שיתפה: "אנחנו רוצות לקרב, להביא את אור ה' דרך המוזיקה, בלי להטיף, פשוט להיות אנחנו." אפרת סיפרה על חוויה מרגשת בכיכר המוזיקה, שבה חיברה בין קהל חרדי לחילוני: "הזמנתי חברה חילונית, שלי הוד מויאל, שהייתה נגד תורה. על הבמה סיפרתי על ההיכרות שלנו, התחבקנו, וזה נגע לה בלב."
לקראת סיום, אפרת סיכמה: "המוזיקה שלכן היא בראשיתית – כמו נבט שמתעורר בנפש האישה, מעורר תובנה, התפתחות, יציאה לדרך חדשה." הלהקה הדגישה את חשיבות הקבוצה: "לבד זה קשה. אנחנו נותנות כוח אחת לשנייה, מתחלקות במשימות, וזה מפחית את ה'אני'." הן עודדו נשים יוצרות להתחיל בקטן, כמו מופע סלוני, ולהאמין בסייעתא דשמיא: "צריך צעד קטן, והשם מביא את הברכה."
השיחה הסתיימה בתחושת סיפוק מהיכולת לנגוע בקהל. קרן סיכמה: "אם שימחנו נשים לשעתיים, עשינו מעשה נצחי. כשאישה אומרת 'פתחתם לי את הלב', זה הסיפוק הכי גדול." אפרת הוסיפה: "תמשיכו לנגן, לשיר, להתפלל, ולענג נשים שיוצאות מהמופע אחרות.
האזינו לתוכנית המלאה בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':
