הלב שורף מבפנים: זהו החרם הנפוץ והקשה ביותר לגילוי

'מפסיקים את החרם – וחברים כל ישראל' – סדרת מאמרים בת 15 חלקים מאת המחנך הרב אפרים וייס, בנושא החרם החברתי והשלכותיו המסוכנות.

מפסיקים את החרם – כי:

* החרם חברתי פוגע בילדים ברמה רגשית עמוקה.

* הילדים חווים עצב, כעס ובדידות בגלל הדחייה.

* חרם כרוני עלול לגרום לילד לחרדות ודיכאון וח"ו לאובדן.

* החרם מחליש את האמון והקשרים בין הילדים.

* כי מה ששנוא עליך-אל תעשה לחברך!

 

במאמרים אלה  אשתדל "להאיר" – על החרם החברתי והשלכותיו.

 

חלק ב' – הכרת  סוגי החרם

להבין כדי למנוע:

חרם יכול להופיע בהרבה צורות – חלקן ברורות וגלויות, ואחרות שקטות, חמקמקות וכואבות לא פחות. ככל שנבין טוב יותר את סוגי החרם, נוכל לזהות מוקדם יותר, לעצור בזמן – ולהציל לב של ילד.

חרם גלוי:

קבוצה של ילדים מכריזה בפומבי שלא רוצים ילד מסוים: “אל תשחקו איתו”, “אל תשבו איתה”.
הכול נעשה בגלוי, לעיתים עם לעג והשפלה. הילד יודע בדיוק שנדחה – אך גם כל הכיתה יודעת.
הפגיעה ברורה, אך יש בה יתרון אחד: קל לזהות ולהתערב.

חרם סמוי:

הילד מודר בשקט. לא מזמינים אותו לימי הולדת, לא מגיבים להודעותיו, מדלגים עליו בתור.
הוא נשאר לבד, בלי סיבה נראית לעין, ובלבולו גדול:
האם הוא מדמיין? האם הוא באמת לא רצוי?
חרם סמוי הוא הנפוץ ביותר, וקשה במיוחד לגילוי – כי מבחוץ הכול נראה “שקט”.

חרם רגשי:

זהו חרם שקט במיוחד: מתעלמים מהילד, לא מסתכלים עליו, לא מגיבים לדבריו.
אין מילים, אין עלבונות – רק דממה.
אבל זו דממה כואבת: היא מוחקת את קיומו של הילד מהמרחב החברתי.
ילד כזה לומד לפעמים להאמין שהוא “שקוף”, שאין לו קול.

חרם מתגלגל:

החרם מתחיל בילד אחד שמחליט להרחיק, ואחרים מצטרפים “רק כדי לא להסתבך”.
כך מתגלגלת תופעה שבה ילדים טובים משתפים פעולה עם עוול – רק מתוך פחד לא להיות שונים.
זהו סוג חרם שמלמד, עד כמה חשוב לחנך לאומץ חברתי וליכולת לומר “לא”- לבריונות.

חרם קבוצתי הוא:

מצב שבו קבוצת ילדים פועלת יחד כדי להוציא ילד מסוים מהמעגל החברתי.
מדובר לעיתים בלחץ חברתי, שמופעל על כל חברי הקבוצה להצטרף, או לפחות לא להתנגד.

חרם פרטני הוא:

דחייה שמתבצעת על ידי ילד אחד או מעטים, אך יכולה להיות ממוקדת מאוד.
החרם הפרטני נוטה להיות אישי יותר, ולפעמים מבוסס על חוויות קודמות או על רגשות שליליים כלפי הילד הפגוע.

סיכום

חרם חברתי איננו תופעה אחת, אלא מערך רחב של צורות פגיעה – מהשקטות ועד הגלויות.
ההבנה הזאת מחייבת אותנו, מבוגרים וילדים כאחד, להיות ערים, לשים לב, ולפעול לפני שהשקט נהפך לבכי.

הבנת ההבדלים:

הבנת ההבדלים בין סוגי החרם מאפשרת להורים ולמורים לבחור את האסטרטגיה המתאימה לטיפול בבעיה.

אל תחמיצו גם את המאמרים הקודמים בסדרה:
חלק א': לאחר המקרה המצער – כך תזהו שהילד שלכם נמצא במצוקה

המשך אי"ה בשבוע הבא.

אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך, יעוץ וניהול בי"ס, והרצאות למורים והורים.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]