ההבדל בין ביטחון עצמי לגאווה הוא דק — אבל מכריע.
ביטחון עצמי: ביטחון עצמי נובע מהכרה פנימית בערך שלך כבריאה של הקב"ה, מתוך ידיעה שיש בך נשמה ייחודית ותפקיד מיוחד.
האדם הבוטח בעצמו לא מתנשא על אחרים, אלא פשוט חי בתחושת שליחות. הוא יודע מי הוא, מה נמסר לו לעשות, ומה הוא מסוגל לתקן בעולם.
עוד באתר:
הביטחון הזה אינו מבטל ענווה — להפך: הוא מאפשר אותה. מי שמכיר את מקומו, יודע גם את גבולותיו, ומסוגל לשמוח בהצלחת האחר.
במילים אחרות: ביטחון עצמי = הכרה במתנה שקיבלתי מאת ה', לא בהישג שלי.
גאווה: גאווה לעומת זאת נובעת מהזדהות שקרית עם הכוח האישי — כאילו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
האדם הגאוותן מודד את ערכו בהשוואה לאחרים. הוא זקוק להרגיש נעלה כדי לדעת שהוא שווה.
זו אינה שלווה פנימית — אלא תלות סמויה בהכרה של הסביבה.
גאווה = אשליה שהערך שלי נובע ממני בלבד, ולא ממקור אלוקי.
בטחון עצמי יהודי, הכרה שבשבילך נברא העולם, אבל גם לא בשביל לנצל אחרים אלא להעניק תקווה אור וישועה לעצמך ולעולם.
