במקום מקווה, דחוף להוסיף שווקים ומטבעות?

יעקב אבינו מגיע לשכם — מה הוא מחפש לתקן? בשלב הראשון, לא דרש מקוואות, לא דרש בית כנסת, לא דרש ישיבה — אלא "מטבע, שווקים ומרחצאות"? מה עומק הבחירה הזו…
יעקב אבינו מגיע לעיר זרה, שיש בה ע"ז ג"ע והוא לא מטיף, לא צועק, לא נלחם. הוא מתקן כלכלה, מסחר למה?

ובכלל מה הופך חברה למתוקנת? מה קובע את פני העיר? האם זה העושר? הבניינים? השלטון? או משהו הרבה יותר פנימי?

הקב"ה ברא הרבה כוחות בעולם, מהכוחות החזקים הם כסף מסחר ותאוות

מה מלמד אותנו יעקב אבינו בעניין הכוחות שברא הקב"ה בבריאה.

איך פוגשים את השפע לי להגיע לפשע…

 

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.

 

חז"ל אומר שיעקב מגיע לשכם והוא הוא מתקן את המטבע שווקים ומרחצאות, מה קרה למה עשה כן?

הפתח עינים כתב שלא תהיה צורת ע"ז על המטבעות, ותיקן שיהיו כתובים של המלך על המטבעות ולמה? עשה כן כדי להפריש אותם מע"ז, רק המלך לא יותר.

תיקן להם שווקים, כתוב בירושלמי (קידושין פ"ד הי"ב) שעתיד ליתן את הדין על מה שראו אינו  – פרי חדש – ולא אכל.  ולכן תיקן שווקים.

והדברים צריכים עיון: וכי האדם חייב לאכול כל פרי חדש הנראה בעיניו…?

אלא שהתורה מלמדת שבשפע העולם טמונה אחריות פנימית. הקב"ה ברא את העולם באופן שמתגלה בו טוב תמידי, חידוש בלתי פוסק, ומתנות חדשות בכל יום. תפקיד האדם אינו רק להימנע מחסרון או חטא, אלא גם להיות פתוח לטובה, להכיר בה ולהגיב לה בהכרת הטוב. אדם שזוכה לראות בריאה חדשה, שפע והתחדשות, ולא מתפעל מכך ולא מבטא הכרת הטוב, מבטל את המפגש עם חסד הבורא. בכך הוא יוצר אטימות נפשית ואדישות מוסרית כלפי הטוב שסביבו. מצד אחד יש מעלה בנזיר, נזר על ראשו מצד שני מי שלא בדרגה הוא כן ראוי למצוא את האיזון פרישות לבין חיים בעולם החומר, שיש בה הנאה עם הכרת הטוב להקב"ה. הכוזרי אומר שזו סיבת הברכה לייקר את הטובה וכך גם להינות ממנה בצורה בריאה נכונה מתוך ידיעה שאנו תלויים בבורא עולם.

יעקב תיקן שווקים כדי לאפשר לאדם לפגוש את שפע העולם באופן מבוקר ומתוקן. השוק הוא מקום של מפגש עם צרכי החיים, אך כאשר הוא מתנהל כראוי, הוא יכול לחנך לשמחת חיים מתוך תודעת טוב. כאשר האדם אוכל פרי חדש בברכה ובשמחה, הוא מבטא הכרה כי הטוב הזה אינו מובן מאליו. הוא מתרגל להבחין בחסדי ה', להבין שהמציאות אינה ריקנית או מאיימת אלא מלאה בטוב המיועד לו, ושהחיים עצמם הם מתנה שיש לקבלה בהודיה.

לעומת זאת, כאשר האדם רואה שפע ומתעלם ממנו, או שהוא קהה רגשית ואינו יודע להתפעל מנפלאות הבריאה, הוא עלול לפתח תפיסת עולם של חסר, ניכור וציניות. אדם שאינו יודע להודות, מאבד את טעם החיים. היכולת להנות מן הטוב שבמציאות היא מפתח לבריאות נפשית, לקשר חי עם העולם, ולשמירה על לב חי ורגיש.

מכאן עומק דברי הירושלמי: "עתיד ליתן את הדין". החטא אינו באכילה עצמה או בהיעדרה, אלא באי הכרת הטוב. האדם נבחן לא רק על מניעת רע, אלא על היכולת לראות ולחיות את הטוב. תיקון השווקים אצל יעקב אבינו מכוון אפוא לבניית נפש המסוגלת לשמוח בחלקה, להתפעל מהחיים ולחיות בתודעת ברכה.

לכן, תיקן יעקב שווקים כמוסד חינוכי-נפשי המדריך את האדם לעמוד מול השפע בצורה מתוקנת: לראותו, לברכו, ולהודות לבורא על מתנת החיים. השוק אינו מקום של תאווה, אלא של הכרת הטוב

 

גם תיקן יעקב אבינו מרחצאות, מקווה לטהרה

כך כתוב בספר כותנות אור, שואל בספר פתח עיניים הרי בשכם היו עובדים ע"ז ומה מעניין אותם מקווה טהרה או לייקר ולכבד את הקב"ה בכל דבר טוב שהם אוכלים… התשובה היא הוא לא עושה את זה רק בשבילם, אלא גם בשבילו, ובשביל הילדים שלו, הוא מייצר ערכים וסביבה נכונה, הוא עשה על המטבעות את צורת המלך, ולא ע"ז כדי שהוא ובניו לא ייגעו בע"ז…הבא"ח אמר שהוא היה אומר להם, אתם חייבים להיות אומה גדולה בשביל להיות חשובים, אתם חייבים שיהיה לכם מטבע שעליו ניכרת המדינה התרבות החברה המלך שלכם.

לא 'סתם' מטבע…הוא רצה להגדיל אותם

הוא היה מסביר להם למה זה טוב להם, שיהיה כבוד למלך לתרבות והנהגת המלך, שיהיו שווקים בצורה מסודרת שינהלו את התאוות שלהם בצורה בריאה כך הם יותר ייהנו מהעולם, אך עשה כן למען הילדים שלו

וכן בעניין המרחצאות היה מסביר שצריכים לשמור על הגיינה, כך אמר להם אך עשה כן לעצמו.

היעב"ץ אומר שיעקב אבינו, תיקן להם מטבע שווקים ומרחצאות  – שלא יאמרו לעת"ל אומות העולם לעם ישראל, אחרי שמשיח יגיע, שהם עשו טוב לעם ישראל, יאמרו להם, כבר יעקב קדם לכם, הוא גם עשם לכם טוב. והוא אומר מה שכתוב שיעק תיקן להם מטבעות הכוונה שהוא יצר את הגשרים כדי שיהיו גובים כסף וכך מרוויחים מטבעות, וזה על בסיס מה שכתו לשעת"ל יבואו אומות העולם ויאמרו שגם הם רוצים שכר כי הם סייעו לעם ישראל, על זה יאמר להם יעקב, אני כבר סייעתי לכם לפני שאתם עזרתם לעם ישראל.

 

 

בחידושי רבי יוסף שאול כתב (ד"ה ויחן) למה רצה יעקב אבינו לתקן להם מטבע, הוא היה מעביר להם רעין מוסרי

היה אומר להם כמו שאתם מבינים שמטבע הוא לא דבר שווה אלא אם יחליטו כך באותה מדינה…כך הע"ז שלכם היא לא בעלת ערך אמיתי הערך שלה תלוי בשווק ובמיתוג שלה

כל הערך של הע"ז תלוי בכמה אנשים עובדים ע"ז, כמות האנשים העובדים ע"ז היא הקובעת את הערך של הע"ז…איכות הע"ז לא תלויה באמת אלא בכמות האנשים שעובדים את הע"ז… אך העובד את הקב"ה אין הדבר כך…אלא הקב"ה אמת ואינו צריך את האנשים וערכו הוא נצחי אמתי בלי דעת מיתוג ושווק בני האדם

ולכן התורה כותבת, 'ויחן את פני העיר…ומיד אח"כ כתוב, 'ויצב שם מזבח ויקרא לו קל אלוהי ישראל' כל רצונו בתקנת המטבע לא היה ערך בפני עצמו, אלא היה להורות להם שהקב"ה הוא אלוקי ישראל

האורח ישרים אומר מה שכתוב שתיקן להם מטבע, הכוונה שתיקן להם בגלל שהם היו פרוצים בגזל, לכן תיקן להם מטבע שיתעסקו באמונה.

עוד מצינו אומר המהר"ל מה שתיקן להם שווקים, זה בשביל שיהיה מסחר תקין מפגש ציבורי התפתחות כלכלית

יעקב בונה חברה בריאה כלכלית־חברתית.

רבותינו מלמדים שיעקב אבינו הוא כבר אב השבטים, שורשי האומה הקרובים יותר לעם ישראל שיירדו למצרים לאברהם היה את ישמעאל ליצחק את עשו ,יעקב יש לו כבר מעין 'עם' שני עשר השבטים

הוא כבר מייצר זהות חברתית חברה מסודרת

הקדושה אינה צומחת בוואקום — אלא בתוך עולם מתוקן.

ואומרים רבותינו שיעקב מציג מעין פנים כפולות:

כלפי אנשי שכם הוא אומר להם שהוא בונה חברה בריאות כלכלה וכל מיני רעיונות מקדמים את האנושות

אך כלפיי בני ביתו הוא כבר מרמז לקדושה שמירה מע"ז טהרה השראת השכינה בשגרת החיים

יעקב מדבר בשפה שהעולם מבין…
אני עושה זאת בשבילכם – לגדול, לכבוד, לנוחיות

אבל בלבו כוונה עמוקה לעם ישראל:

הפרשתם מהעבודה הזרה

בניית תשתית לרוחניות

הכשרת מקום לטבילה וקדושה

עדינות הגוף ושמירתו על ידי שווקים שמנוהלים בצורה נכונה, בלי קנאה שנאה ותחרות, אלא הכרת הטוב שכל אחד מייקר ומעריך מה שיש לו ואצלו

ולכן כתוב  וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, אך באמת הכל היה למען וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ להשם

כל מה שתיקן — היה לצורך עבודת ה' והכנת הקרקע למזבח

הביכורי ניסן אומר, מה שכתוב ויחן את פני העיר, פני – זה הת"ח

כמו שכתוב על הצדיק שהוא עוזב את העיר פנה הודה זיוה והדרה – פני העיר זה הצדיק, הוא עוזב האור הזיו ההוד – של הצדיק הכל איננו עוד… ויחן את פני העיר הוא דאג לת"ח שבעיר, הוא מייצר מערכת של אנשים שהם כל הזמן עסוקים באמת בערכים במצפון במצפן באמת בחקירת האמת כל חברה צריכה את החושבים את המעמיקים במשמעות החיים במשמעות חיי התרבות של החברה

 

חז"ל אומרים כל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיווה הוא הדרה, וכשיצא משם – פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה  משמעות הדברים היא שהפנים האמיתיות של עיר אינן הבניינים, השווקים או החומה, אלא האנשים הנושאים את דמותה הערכית והרוחנית – הצדיקים ותלמידי החכמים החיים בה.

כאשר יעקב אבינו הגיע לשכם, נאמר: "וייחן את פני העיר". חז"ל דרשו שהכוונה היא שדאג לתקן ולהעמיד יסודות בחיי הקהילה. אולם העומק הוא שיעקב לא בא לשנות רק תשתיות פיזיות וחברתיות, אלא בראש ובראשונה לדאוג ל"פני העיר" – כלומר למי שמעניק לעיר את זיווה ואת משמעותה.

הצדיקים ותלמידי החכמים הם המצפן המוסרי והערכי של כל חברה. הם אינם עסוקים רק בסיפוק הצרכים החומריים של החיים, אלא בחיפוש האמת, בפענוח משמעות הקיום, בחינוך למצפון ולשיקול דעת מוסרי. הם מבררים מה טוב ומה רע, מה תכלית ומה אמיתי, ומעמידים את יסודות החיים על אדנים רוחניים יציבים.

יעקב אבינו ידע שאם פני העיר – הם אנשי התורה, בעלי החכמה, אלו המחפשים את דבר ה' בעולם – יהיו במעמד מכובד, יקדישו עצמם ללימוד ולחשיבה, ולא יוטרדו בבעיות קיומיות של פרנסה או חברה – אז העיר כולה תתקדש, תתרומם ותתקן. זו הייתה מהותו של "ויחן את פני העיר":  אנשים שמהותם פנימיות, חכמה ומוסר, המשמשים מקור אור ושאר רוח בחיי הקהילה.

העיר זקוקה לתשתיות: שווקים, מרחצאות ומטבע – אך כל אלו חסרי משמעות אם אינם מלווים במערכת של חכמי לב ובעלי דעת. חברה ללא תלמידי חכמים דומה לגוף ללא נשמה: פעילה, מתפקדת, אך חסרת חיות אמיתית. תלמידי החכמים מפתחים את השיח התרבותי, את העומק האנושי, את החיפוש אחר לב הדברים – והם אלה המעניקים לחברה את פניה.

לכן, כאשר הצדיק עוזב את העיר – פנה הודה: אין כבר מי שיאיר את דרכה; פנה זיווה: אין אור חיים פנימי; פנה הדרה: אין זהות מרוממת ונשגבת. העיר נשארת ככל עיר, ללא פני ייחוד וללא נשמת חיים.

יעקב הנחיל את היסוד כי לפנים של עיר – לצלם דמותה החברתית והרוחנית – יש להעניק את ההשגחה הגדולה ביותר. השקעה בחינוך, בהעמדת תלמידי חכמים ובטיפוח חכמי הציבור אינה מותרות, אלא יסוד בניינה של חברה מתוקנת. זו המשמעות העמוקה של "ויחן את פני העיר": בניית הפנמיות והמשמעות של העיר, וביסוסה על פני תורה ואמת, זה ויחן את העיר – במשמעות של חן.

האורח ישרים ביאר שתיקן להם מטבע משום שהיו פרוצים בגזל, לכן תיקן להם מטבע, הכוונה שדיבר ועבד אתם על מו"מ ומתן באמונה.

יעקב האבות מלמד שהקדושה מתגלה בתוך שגרת החיים.

בכסף, בשוק ובמרחץ בבחירה, ביושר ובטהרה

כוחו של הצלם האלוקי הוא להפוך חומר — לגשר אל השמים

יש מפרשים, "מטבע תיקן להם" — שתיקן את צלם אלוקים ותיקון  מידת הבטחון, מדוע?

כי מטבע מקבל את ערכו בזכות הצורה של המלך המוטבעת עליו, הוא העביר להם מסר, איך המטבע הוא חשוב? רק בגלל שיש בו את צורת המלך, כך גם האדם, גוף האדם מדוע הוא חשוב כי יש בו את חותמת מלך מלכי המלכים הקב"ה. יש בו חותם של צלם אלוקים

והאדם מקבל ערכו מכוח צלם אלוקים שבו "כי בצלם אלוקים עשה את האדם"
רשעים בחייהם קרויים מתים כי הצלם מסתלק מהם
לכן תיקן להם 'מטבע' מטבע חשוב בגלל צורת המלך גם האדם חשוב בגלל צורת המלך שבו, הנפש.

ואיפה זה בא לידי ביטוי? בשווקים ואם לא מצליחים יש בתי מרחצאות, מקווה טהרה

גם יש מפרשים שצורת המטבע העגולה — וזה רמז הגלגל  המטבע עגולה תמיד — חדש או ישן
לרמז: עושר — מתגלגל. אין לו עמידה קבועה. מי שבוטח בעושרו, זה עושר שמור לבעליו לרעתו

לפי זה יעקב אבינו לא רק תיקן מטבע  הוא גם תיקן את האדם המטביע את צלם אלוקים על חייו.

עוד מפרשים מסבירים, שיעקב אבינו תיקן שווקים — אך לא רק במובן הכלכלי־טכני.

חז"ל גילו: אנשי שכם היו פרוצים בעריות והשוק היה מקום של  חוסר בושה וקלות דעת

ולכן: יעקב לא ביטל את השוק — אלא תיקן אותו קבע בו גבולות של צניעות

 

עוד יש אומרים שיעקב אבינו על ידי תיקון המרחצאות שעשה, הוא לא רק דאג לצורך ניקיון ובריאות, אלא תיקון המידות, השפלות והזהירות מן החטא.     כי  מרחצאות — זה מקום הלימוד הגדול ביותר של האמת

אומרים רבותינו בעלי המוסר, בבית המרחץ: אין בגדים אין תארים אין הבדלי מעמדות שוע ודל עומדים שווים

כל קנייני העולם אינם מלווים את האדם רק תורה, מצוות וחסד המרחץ מזכיר מה שאינו דבוק בך כשאתה ערום לא שלך באמת
בשו"ע כתוב הנכנס למרחץ אומר: יהי רצון שתצילני מאור הזה
כי מרחצאות בעבר היו בנויים מעל אש לוהטת, היה בזה סכנה

וברעיון של דרוש, אש – הכוונה היא ליצר התאווה כל צעד לא נכון, נופלים לגיהנם לכן האדם ירגיש תמיד שהוא  עומד על גחלים בוערות

המרחץ — בית המדרש של מידת הענווה, שם האדם הוא בענווה ובהכנעה. לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה

לכן תיקן את המטבע השווקים ובתי המרחץ

כדי להשפיע על האדם להצליח במידת בין אדם לחבירו, המטבע והשווקים,  צריכים את המרחץ צריכים את מה שמבטא מה שאמרו חז"ל כשהוא בא לעולם, ערום בא ערום יוצא… בית המרחץ הענווה זו הכנה נכונה ואמתית לחיי חברה תקינים אי אפשר לנצח על ידי 'להכניע' את האחר….

 

ומכאן נפתח סוגריים לנושא שהרבה מרגישים שהשמאל החזק הוא מיעוט שמשתלט…והתחושה היא מובנית

כאשר אדם מסתכל על המציאות, רואה בתי משפט, אקדמיה, תקשורת, היי־טק, תרבות – ומרגישים שהם שולטים בכל הזירות, איך בכלל אפשר להזיז משהו

יש שמשתמשים בסגנון של 'להילחם לשבור להיאבק'…אך כל זה לא בטוח היעיל, כי זה מעורר התנגדות ומלחמה בחזרה

יעקב אבינו מלמד – לא לשבור אליטות  – אלא לבנות אליטה חלופית

ברגע שהשפה היא 'לשבור את האליטות', או 'להראות להם'  האדם נשאר בתוך לוגיקה של מאבק כוח

מי ימחץ את מי. זה בדיוק מה שמעמיק את הקרע, ומחזק את האליטות הישנות – כי הן יכולות להגיד: 'תראו, הצד השני מסוכן, הוא בא להרוס את הדמוקרטיה'.

הדרך היותר חכמה היא לחשוב לא במונחים של שבירה,אלא במונחים של החלפה הדרגתית ובנייה:

לא "לפרק" את מרכז הידע שלהם – אלא לבנות מוסדות ידע אלטרנטיביים: עוד מקומות שמלמדים תורה ירא"ש מידות טובות, מרכזי תורה ויראה, ויחן את פני העיר – דאג יעקב אבינו לחן של העיר על ידי שהוא הכניס שם לומדי תורה

לא 'להחריב' או 'לנצח' את האחר, אלא להקים מתחרים, מסחר בריא נכון תקשורת כשרה יעילה ערכית עם משמעות.

אליטה לא נשברת בצעקות – היא נשחקת כאשר קמה אליטה אחרת, רוחנית עם משמעות, אליטה מוכשרת, אמיצה, שמוכיחה לאורך זמן שהיא יודעת לנהל, לחשוב, להוביל, ולא רק לצעוק 'אנחנו הרוב'…

איפה באמת הכוח – ואיפה מדמיינים שהוא נמצא?

התחושה שה"שמאל הכי חזק" היא חלקית נכונה וחלקית אשלייתית

חזק איפה? בתקשורת המרכזית, בחלקים גדולים מהאקדמיה, בפרקליטות, בבג"ץ, בחלק מהתרבות, בבירוקרטיה הגבוהה.

אבל איפה הוא חלש? בשטח, בחלקים גדולים מהציבור, גם בפוליטיקה הארצית לאורך זמן – כוחו של הימין בקלפי גדול.

יעקב אבינו מלמד גישה הפתרון הוא לא לקטר על זה שהם "חזקים", אלא לשאול:
איפה אנחנו בונים כוח אמיתי, עמוק, שאיננו רק כותרת חדשות… כותרת חדשה זה היום מעניין מחר משעמם, אנו לא מחפשים כותרת חדשה, זה 'שלהם' זה הכח שלהם…אנו מחפשים אמת משמעות נצח זו לא השפה שלנו הגישה השטחית, אי אפשר לדבר לעומק, אי אפשר לדבר אתם לעומק הם רוצים לייצר כותרות לא לייצר שיח הם רוצים לשמור על המעמד שלהם לו לדבר

אדם שהוא 'כלוא וחנוק' רגשית אי אפשר לדבר אתו כי הוא מתוסכל וכל דבר אפילו נחמד שנאמר לו הוא יפרש שרוצים את רעתו.

אי אפשר לפתור את הבעיה…יש ציבור גדול שמרגיש שדמוגרפית הוא נחנק. אין לו מה להציע, הוא יודע לדאוג לחתולים וכלבים… ובעיקר לייצר כותרות הוא נהינה משטחיות הוא חזק בשטחיות והאמת…הוא תמיד תמיד  – ינצח בשטחיות, מה הגישה שלנו? עומק משמעות רוגע מידות טובות עשייה חיבור לנצח  – לבורא עולם ומנהיגו – יושב בשמים ישחק למו

לא מפחדים מאליטת השמאל, כי יש לנו את האליטה שלנו, אליטה של חינוך ותורה

דור של לומדי תורה, אנשי מחשבה, אני תורה ירא"ש ומידות טובות.

ככל שמדברים שפה יהודית־עמוקה ולא רק סיסמאות – כך אנו משווקים אליטה חלופית.

מי שיש לו עומק אמיתי, לאורך זמן, הופך לאליטה מוכרת, אנו תמיד מטרת הבריאה, אך זה לא מוכר.

יעקב אבינו כשנכנס לשכם לא הכריז מלחמה על האליטות המקומיות, לא ניסה "לשבור" את העיר ולא להחריב את מה שהיה — אלא בנה, תיקן, ייסד מנגנונים חדשים. ויבוא יעקב שלם, הוא מגיע שלם בתורתו בממונו בבריאותו, והוא משפיע שם, מטבע תיקן להם, שווקים תיקן להם, מרחצאות תיקן להם (שבת לג)

מלמדים אותנו רבותינו, יעקב אבינו יודע שכדי להנהיג – לא חייבים כתר או שלטון. מספיק לשפר את החיים, לבנות מוסדות, ליצור תרבות של קדושה.

יעקב אבינו עושה מהפכה שקטה, הוא יוצא מציאות אנושית־ערכית. יעקב אבינו מלמד – לא להסתפק בביקורת אלא ליצור חברה מתוקנת יותר כל אחד במקום שלו. בסביבה שלו.