יוצא דופן

פסק דין: אין בעלות על חניה גם אחרי 48 שנים

פסק דין קובע כי שימוש ממושך בחניה לא נרשמת אינו מקנה זיקת הנאה – הדיירים חויבו לפנות ולשלם הוצאות

גדי פוקס

י"ב בכסלו תשפ"ו, 02/12/25 16:41 עודכן: 17:38

א+

א-

בתכנית 'שטח משפטי' בהגשת עורך הדין יוסי ויצמן, דנו בעניינה יוצא הדופן של חניה בבניין משותף בראשון לציון, שנמשכה 48 שנה ללא היתר. ויצמן פתח את השיחה: "אזרחים העמידו את המכונית שלהם בחניה שלא שלהם, בתוך בניין מגורים משותף בראשון לציון. המפקח על רישום המקרקעין, ברק ליפשיץ, קבע שאין להם זיקת הנאה וחייב אותם להפסיק לחנות שם". את הנושא ביאר עורך הדין אלדד אמת, מומחה בהוצאה לפועל וסכסוכי שכנים.

עו"ד אמת הסביר את מהלך האירועים: "נציגות בית משותף הגישה תביעה נגד מספר דיירים שעשו שימוש בחניות שהוצמדו לדירות אחרות. במסגרת רישום הבית המשותף והתקנון, שמונה חניות הוצמדו לעשר דירות. דירה שלא נכללה ברשימת הזכאים החלה לחנות בחניה, ולאורך השנים הצטרפו אליה עוד דיירים". לאחר שיפוץ וסימון מחדש של החניות, החליטו הדיירים הזכאים לפנות למפקח על רישום המקרקעין בדרישה לסלק את הרכבים שהחנו שלא כדין.

במהלך הדיון בפינה, הדגיש אמת את סמכות המפקח: "סמכותו של המפקח על רישום המקרקעין מגדילה גם את סמכות בית המשפט בכל הנוגע להשגת גבול. בפסק הדין הוא סקר את כל הטענות של הנתבעת, שממנה אחת טענה שאביה חנה במשך 48 שנים באותה חניה – חניה מספר 17 – ולכן נוצרה חזקה ובעלות על השטח".

לדבריו, המפקח קבע בפסק דין מנומק ומפורט כי השימוש הבלעדי בחניה לא מקנה זיקת הנאה: "עצם השימוש שלה ששלל מאחרים את הזכות, אינו מקנה לה באמת את הזכות הבלעדית או בעלות. זה לא כמו מעבר שהכל השתמשו בו במשך שנים – כאן היא מנעה שימוש מבעלי הזכויות. לכן אין מקום להכיר בזיקת הנאה".

עו"ד אמת סיכם: "המפקח חייב אותם לסלק את ידם מהחניה ולשלם הוצאות, שהיו אפילו כבדות. פסק הדין נותן מסר ברור: שימוש ממושך אינו מחייב הכרה בזכויות על חנייה שאינה שייכת לכם". ויצמן הוסיף בתום השיחה: "הנושא הזה בהחלט מעניין וצריך לחשוב היטב לפני כל פעולה".

האזינו לראיון המלא – מתוך 'שטח משפטי' ב'קול חי':