צביעות ומוסר מזויף: זה מה שמאפיין את אדום

באיסור גיד הנשה נתפרש בתורה שבכתב בטעם האיסור, "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה".

כלומר, בגלל המאבק של יעקב עם שרו של עשו יהיה לדורות את מצוות ועניין גיד הנשה

ומצינו בגמ' מחלוקת  (חולין צו) מח' בין חכמים לבין רבי יהודה אם גיד הנשה נוהג רק ברגל ימין או גם בשמאל מה שורש המחלוקת?

התשובה היא במה נגע המלאך האם רק בימין או גם וגם?

וכתוב ברשב"ם על הפסוק ובעוד מפרשים

אי אכילת גיד הנשה זה לזיכרון הנס שנעשה ליעקב אבינו, היה נצחון על המלאך של עשו לכן לא נאכל את גיד הנשה עד היום הזה

וכתוב בספר החינוך שאי אכילת גיד הנשה זה זכרון לדורות לעם ישראל שגם אם יעברו צרות שיהיו בטוחים בהקב"ה שלא יאבדו ולעולם יעמוד זרעם

אם כך, השאלה היא, אם המשמעות היא כך גדולה ועצומה מדוע כדי לזכור את הנצח של עם ישראל אנו נמנעים מעשייה, לא אוכלים את גיד הנשה, בגלל שהמלאך פגע בגיד הנשה

היינו מצפים לכאורה לעשות מעשה כללי יותר רחב יותר, ובכלל לעשות מעשה לא רק להימנע ממעשה

ועוד יותר, גיד הנשה זה המקום שנפגע יעקב, זה המקום של המכה, למה אנו מנציחים את המכה ולא את הניצחון

יש כאן זכרון לתפיסה – שעם ישראל יחיה לנצח והמעשה הוא מעשה של הימנעות לא לאכול גיד הנשה

מה עומק הרעיון?

על הקב"ה נאמר אין עוד מלבדו, מלא כל הארץ כבודו הוא מקומו של עולם, הוא מקיים ומחיה את כל העולם!

כל מה שקורה בבריאה, הכל בהשגחה ברורה ומדויקת מאת בורא עולם.

אומרת הגמרא במסכת חולין (סג) שרבי יוחנן כאשר הוא היה רואה עוף השולה דגים מן הים היה אומר 'משפטיך תהום רבה'  ופירש רש"י (חולין ד"ה ומשפטיך) שהקב"ה עושה משפט בדגים איזה דג יילקח על ידי איזה עוף השמים, 'שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות'.

מפורש שיש דין ומשפט על פרטי דגי הים ועד שהקב"ה מזמין עוף פרטי כדי להרוג דג פרטי שמזומן למות

וככל שהאדם הוא 'צדיק יותר' הוא זוכה לנסים גדולים יותר, כמו שמצינו לגבי אאע"ה הוא ירד למצרים בגלל שהיה רעב, ועל זה אומר הרמב"ן שהוא נענש כי הוא היה אמור להישאר בארץ כי בדרגתו שלו הוא לא אמור לרדת למצרים אלא לסמוך על הנס

על יעקב אבינו כתוב שהוא 'מחזיק באוזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו' הוא שולח דורון לעשו וזו השתדלות יתר בזמן לא ראוי בזמן מוקדם מדי על יוסף נאמר שהוא ביקש יותר מידי בשביל עזרה וסיוע מאת שר המשקים להינצל מבית האסורים

ככל שהאדם הוא מרומם יותר הוא אמור לעשות פחות ופחות השתדלויות.

והקב"ה משגיח על כל בריאה אך ככל שהאדם הוא צדיק יותר אז הוא יותר יכול לסמוך על הנס

כמו רבי חנינא בן דוסא שאמר – אין הבדל בין החמץ או השמן שדולקים, מבחינתו הוא הגיע לדרגה שהכל אותו דבר

זו הכוונה 'עיני השם אל הצדיקים' 'עין השם אל יראיו'

ככל ש'עין השם אל הצדיק' זה בגלל שהוא …צדיק והוא זוכה להשגחה מיוחדת לא בדרגי הטבע אלא באופן נסי.

הרי כל הברואים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו (רמב"ם) וכל הברואים נבראו אך ורק למען קידוש שמו, הקב"ה בחר בישראל מכל העמים, הוא נתן לנו את תורתו, כלי חמדתו.

העולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל, יעקב איש תם יושב אוהלים

ושרו של עשו נלחם דווקא נגד יעקב אבינו, עמוד התורה, (אברהם החסד יצחק הגבורה)

והכלי נשק נגד היצה"ר זו התורה בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין

יעקב אבינו יופיו (שופריה) מעין יופיו של אדה"ר, לפני חטא עץ הדעת יעקב אבינו הגיע לשלימות יחסית מה שמזכיר את אדה"ר לפני חטא עץ הדעת, איך? כי יעקב איש תם יושב אוהלים.

והגיע לשכם, שלם, שלם ללא שום חטא (רש'י)

ומה שכתוב ויותר יעקב לבדו, לבד בלי חטא – שלם.

בזוהר כתוב שהמלאך נגע בכף הירך כי הרגל מחזיקה את האדם, כך גם זבולון מחזיק את יששכר, ואם ביששכר אי אפשר לפגוע מנסה הס"מ לפגוע בזבולון בתומכי התורה

הוא מציג לרעה את לומדי התורה וכך תומכי התורה פחות מרגישים אמביציה לתרום להחזיק תורה

וכתוב על המאבק בין המלאך של עשיו לבין יעקב – ויאבק איש עמו – היו מעלים אבק ברגליהם, בחולין (צא) העלו אבק עד כיסא הכבוד

אומר המדרש כל הנצחונות של עם ישראל

כל ההצלחות בפרנסה

כל ההצלחות בלימוד התורה

הכל מגיע מכח המאבק הזה, המאבק שהגיע עד כיסא הכבוד.

יש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים

רמ"ח אברים כנגד מצוות עשה

שס"ה לא תעשה כנגד שס"ה גידים

וגם שס"ה ימות השנה

לכל יום יש את ה'לאו' שלו… הלאו של גיד הנשה,  הוא כנגד יום…תשעה באב!

יש שס"ה ימים בשנה

ויש שס"ה מצוות לא תעשה

כל יום כנגד מצוות לא תעשה

יום תשעה באב כנגד גיד הנשה(זוהר), מהי משמעות הדברים?

במס' עבודה זרה (יא) כתוב שהיה טקס משונה שהיו עושים ברומי, אחת לשבעים שנה

היו מביאים אדם בריא, מי שמסמל את עשו, והרכיבו אותו על אדם חיגר, כביכול יעקב אבינו (שהיה צולע) והלבישו את האדם הבריא בבגדי אדם הראשון

וגם את פניו היו מכסים בתואר הפנים של רבי ישמעאל כה"ג (שהיה מעשרת הרוגי מלכות, הוא היה יפה מאד ובת הקיסר בקשה שלפני שיהרגו אותו יפשיטו את עור הפנים שלו, והוא היה בוכה כאשר הגיעו אל מקום התפילין של ראש…לא לפני כן… הפשיטו את העור שלו, ונתנו אותו באפרסמון למען ישמר לימים רבים…כך הרגו אותו הי"ד

ואז היו מכריזים, חשבון הקץ של יעקב אבינו מזויף, כי לא נגאלו אחרי שבעים שנה, מדובר אחרי חורבן בית שני, ושבעים שנה כי הם אמרו כמו שבית ראשון נבנה אחרי שבעים שנה כך יהיה בית שני וכל עוד הוא לא נבנה הם היו כל שבעים שנה עושים את הטקס הזה…וכך היו אומרים עברו עוד שבעים שנה ולא נבנה הבית השלישי.

מהי משמעות הדברים?

אומר הרב דסלר במ"א (ח"ג מאמר גלות וגאולה) מה המסר של גלות אדום

בחלום הסולם כתוב על יעקב אבינו, 'והינה סולם מוצב ארצה' אלה שרי אומות העולם…הראה הקב"ה ליעקב אבינו את שרו של בבל עולה שבעים שלבים…ויורד… את שרו של מדי עולה 52 שלבים ויורד את שרו של יון עולה 180 שלבים ויורד את שרו של אדום עולה ולא יורד…נתיירא יעקב שמא אין לו ירידה…אמר הקב"ה אני מורידו אם תגביה כנשר משם אוריך נאום השם

אומר המהר"ל שלושת המלכויות נקצב להם זמן

בבל 70 מדי 52 יון 180 אך אדום היא חזקה ועוצמתית אין לה זמן ברור ומוגבל

במדרש כתוב לגבי החיות האסורות באכילה

גמל זה בבל שפן זה פרס ארנבת זו יון והחזיר זה אדום

הפסוק מזכיר שלושה ראשונים בפסוק אחד

ואת החזיר בנפרד, מדוע? כי שקולה גלות אדום כנגד כל השלושה

ולמה נמשלה אדום לחזיר? לאמר מה החזיר מראה טלפיו כאילו הוא כשר…כך אדום גוזלים רוצים כלפי חוץ נראים נחמדים דואגים לחיי אדם, אך בטווח ארוך הם יכולים להיות מנשקי עגלים וזובחי אדם…

אדום זו מלכות החזיר, מלכות הצביעות

אדום גוזלים ורוצחים וכלפי חוץ כאילו דואגים לחיי האדם

כלפי חוץ מראה 'טהור אני' אך באמת היא רעה.

 

התגברות החיצוניות בעולם מובילה לאבדון הרוע באמת, ונסביר

מפריס פרסה כך מלכות אדום — גוזלים ורוצחים, ובכל זאת מציגים כלפי חוץ דאגה לחיי האדם, מוסר, "זכויות אדם" ורוממות הצדק.

האו"ם הדואג לחלש – זו הכל מעטפת…

האמת שיש כאן צביעות וזהו ה"סימן" המובהק של אדום… חיצוניות של טוהר ומוסר שמסתיר שחיתות, רצח ושעבוד

ויש את אדום המודרנית: מה שמשקף מוסר מזויף וזכויות אדם להרבה רוצחים – חוץ מלישראל שמגנים על עצמם

האו"ם מציג עצמו כגוף מוסרי עליון:
שומר זכויות אדם, מצפון העולם, לוחם צדק
הרבה מידי החלטות נגד ישראל יותר מאשר נגד כל מדינות והתאגדויות הרשע בעולם

הם יכולים לפרגן לרוצחים, ולהוקיע את המתגונן

להגדיר טרוריסטים כ"לוחמי חירות"
זה עומק הרעיון מה שאמרו חז"ל.

"חזיר" — מראה פרסותיו: "טָהוֹר אני"
אך תוכו טמא ורקוב.

הרב דסלר זצ"ל מבאר:
כאשר החיצוניות מגיעה לשיא  של שלימות רק כלפיי חוץ…היא שונאת יותר ויותר את מי שמשקף את האמת…
היא אינה יכולה לסבול את פנימיות האמת.

ישראל הם נשאי האמת האלוקית בעולם.
קיום ישראל מזכיר לעולם שיש דין ושופט.
והעולם החיצוני, מלכות אדום,  לא יכולים לשאת זאת.

המדרש כבר ראה זאת מראש:

"מה חזיר הזה כשהוא רובץ הוא פושט טלפיו
כך מלכות אדום מראה כאילו היא טהורה"
כל זה על חשבון  עם ישראל…

כי עם ישראל – הם  המצפן של המציאות — ולכן הם המותקפים. כאשר ישראל מגנים על ילדיהם — מוגדרים ככובשים, פושעי מלחמה. כאשר רוצחים חפים מפשע — מוגדרים כקורבנות מדוכאים. זהו היפך המוסר — שיאו של שלטון החזיר, בו: רוצח נקרא "צדיק" קורבן נקרא "פושע" אמת מוכרזת "שקר" שקר מוכתר כ"צדק"

אדום מבטיחה בשם המוסר: "אנחנו נקים עולם של חסד וצדק"! אבל ללא הקב"ה… וכשהם נכשלים בקנה מידה גלובלי — בעולם מבינים שאין מושיע אלא השם אחד ושמו אחד…. זו בדיוק נקודת הגאולה שעליה אמרו חז"ל: "ועלֹו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה" לכן הגאולה האחרונה דווקא נגד אדום… דווקא מול העולם שמדבר צדק … ומבצע עוול. המסר לישראל
לא מהאו"ם תבוא הישועה. לא מהחוץ — אלא מהפנים. לא מהאומות — אלא מהקב"ה. "אם אין אני לי — מי לי, וכשאני לעצמי — מה אני" בעולם הולכת ומתגברת ה"חיצוניות" —התדמית, יחסי הציבור, ההסברה השקרית…
החוץ מכסה על הריקנות הפנימית.
וכאשר החיצוניות מגיעה לשיא – אין עוד אפשרות לטעות.
האמת הפנימית והטומאה החיצונית נחשפות בסתירה מוחלטת.

הביטחון האנושי קורס, ואין יותר להישען אלא על ה' לבדו.

עד שנגיע למצב שבו האנושות מאבדת אמון בכוח האדם
מתברר שאין מושיע אלא ה'

מלכות ותרבות אדום מנסה לטעון שהגאולה בידיים שלה הגאולה —
לייצר כלים של מוסר, צדק, תיקון עולם —
אבל ללא הקב"ה.
בלי נשמה של תורה — כל זה הופך לחלול

העולם מוכרח לבוא למצב שיסודותיו יתמוטטו השלוה תתערער חיי הפרט יהפכו לחיי דאגה.  העולם מגיע  אל נקודת התמוטטות

התרברבותו של האדם בכוחו, בכיבוש הטבע ובטכנולוגיה
גאוותו של האדם שהאמין כי הוא כל־יכול
הסתמכות יתר על המדע, על הכוח ועל השכל האנושי, על משאבי הכח שנטע הקב"ה בבריאה

עם כל אלה — לא בונים עולם.

כי העולם שחי על חיצוניות בלבד,
עולם שאין ערך, תורה,  הוא עולם של "איש את רעהו חיים בלעו"' "איש הישר בעיניו יעשה" הגדול בולע את הקטן

עולם כזה אינו יכול להתקיים

דווקא כאשר תיאבד האנושות את הביטחון בכל מערכות החיים, כאשר ייפול מסך האשליה שהאדם יכול לבנות עולם בלעדי בוראו — אז יתנוצץ אורו של משיח.

במסכת סוטה (מט ע"ב) נאמר על עקבתא דמשיחא:

חוצפה יסגא — החוצפה הופכת לנורמה

יוקר יאמיר — כלכלה משובשת, משברים וחוסר יציבות

המלכות תהפך למינות — שלטון ערכים התוקף את עצמו, שלטון של גאווה כבוד וחוסר אכפתיות כלפיי העם, כלפיי חוץ כל אחד אומר שאיכפת לו מהעם, אך  באמת מעדיפים כל אחד לפלג את העם בשביל להשיג עוד קולות בקלפי

נערים פני זקנים ילבינו — אובדן המשמעות של כבוד, מדרג וסמכות

בן מנוול אב… בת קמה באמה… כלה בחמותה — פירוק התא המשפחתי

פני הדור כפני הכלב — מנהיגות שאינה מובילה אלא מונהגת ע"י דעת הקהל

חז"ל אינם מתארים כאן "בעיות" אלא תהליך מכוון של חשיפת השקר עד תומו…

כך נראה דור בלי קשר לבורא עולם.

כאשר החיצוניות שולטת לחלוטין —
העולם נראה עוצמתי מבחוץ אך חלול מבפנים — הקב"ה מביא את העולם לנקודה שבה יכיר: אין עולם בלי אלוקות אין מוסר בלי תורה אין קיום בלי פנימיות ומתוך החושך — יתגלה האור הגדול והיחיד של הגאולה.

זו משמעות תקופתנו — עקבתא דמשיחא.
מדוע מכונה כך?

כמו שהעקב הוא הסוף, כך דור זה הוא הקטע האחרון של הגלות….

הגאון מווילנא (בסוף ספרא דצניעותא) מעמיק יותר:
העקב הוא האיבר הרחוק ביותר מן הראש והלב.

דורות הראשונים קיימו מצוות:

בשכל בהיר עם לב בוער באמונה עמוקה ואילו אנו — מצוותינו נעשות לא פעם בלי ראש ובלי לב, מתוך הרגל, חולשה, וללא תחושת קודש פנימית.

האמת היא ברורה אבל השכל והלב לא כלים לקבל את הבהירות הזו אנו רואים את זה בארץ ישראל. אנו יושבים בארץ ישראל איננו משועבדים לאומות  – בארץ ישראל. הארץ נותנת פירותיה לומדי תורה מתרבים מאות אלפים חוזרים בתשובה מאידך גיסא — שלטון המורד בהשם נעשה חזק ומשפיע יותר ויותר

כוחות רבים בחוסר היגיון למרות הנסים שהם רואים המכריזים: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"
גאווה לאומית המנותקת מיסודות האמונה מלחמה בחוצפה כנגד תורת ה' ולומדיה נלחמים נגד זכות הקיום של עם ישראל בארץ ישראל. איך זה קורה? כי זו התקופה של עקבתא דמשיחא שיא הסתירה: מצד אחד — מתגלים סימני הגאולה מצד שני — מתגברים ביותר כוחות הכפירה  וזו איננה תאונה היסטורית — זה חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה.

הקב"ה מביא אותנו אל מצב שהעולם יכול לראות הכל בבירור:
אם עם ישראל דבק בגאווה האנושית, בכוח הזרוע ובחיקוי האומות —
אין לו קיום.
רק כשיתגלה שהחיצוניות קרסה —
תתגלה האמת הפנימית בתפארתה.

כאן בדיוק בא לידי ביטוי יתרון "העקב":

העקב מחוספס, חלש, כמעט חסר תחושה לא מרגיש…מצד אחד לא מרגישים את נוכחות השם בעולם, מצד שני נושאי דגל התורה לא מרגישים ולא מתרגשים מהמתנגדים לתורת השם.

חוצפה של העולם, וגם חוצפה חיובית של נושאי דגל האמונה, בעוז ובגאווה חיובית
העקב הוא גם זה שנושא את כל הגוף.
כך גם דורנו: אמנם חסר רגש
אך בו מתגלה העקשנות היהודית של אמונה נצחית
האחיזה בקיום המצוות גם בזמן הסתר גמור.

מצד אחד אנו בעקב — סוף ההיסטוריה של הגלות

אנו רחוקים מן הראש — מן ההבנה והרגש

אך דווקא כאן מתברר שהקיום תלוי רק
באמונה פשוטה ודבקות בתורה בעשייה עקבית כמו העקב שלא מרגיש אך ממשיך בעשייה בבחירה נכונה ויעילה.

 

למלכות אדום, לאו"ם לאומות העולם אין קיום בפני עצמו, הכל זו השתקפות של מה שקורה פנימה בתוך עם ישראל.

מלכות אדום —היא מעין עונש מדה כנגד מדה על גאוה וחוצפה של ישראל

ביארו חז"ל כי אופי הגלות נגזר מאופי החטא  (מכ"מ)

חורבן בית ראשון היה בעוון
עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים
שורשם — התאוה, החומריות המתפרצת
ולכן גלו ישראל לבבל —
שהיא מלכות שתחת שליטת התאוה ושיעבוד החומר.

חורבן בית שני   —היה בעוון שנאת חינם ושורש השנאה הזו — גאוה: האדם אינו יכול לסבול את זולתו עצם מציאותו של האחר מציקה לו אין "סיבה" לשנאה —

וגם אם חושב האדם שיש סיבה לשנאה, זו טעות שהרי הכל משמים, ולכן זו שנאת חינם מה שנגזר על האדם, נגזר!
הגאוה, זו המידה שהחריבה את בית המקדש.

ועל כך — מדה כנגד מדה:

גלות אדום — גלות של גאוה וחוצפה

אדום איננה כמו יוון שהתיימרה לתרבות, חכמה ואסתטיקה.
אינה כמו מצרים שהתיימרה לרוחניות טמאה אלא מלכות שיסודה שלטון הכוח המוחלט:

"מי שיש לו הכח — הוא הצודק"

"העוצמה מגדירה את הצדק"

"אין אלוקות — יש אימפריה"

לכן נאמר על התקופה

(סוטה מט ע"ב): "חוצפא יסגא" החוצפה תתרומם ותישלוט

וכך באמת מתבררת הסתירה בדורנו:

מחד —
תקומת ישראל בארצם
עלייה אדירה בלימוד התורה
תשובה רחבה ומופלאה
חסד לאומי ועולמי

מאידך —
שלטונות גסים, כוחניים, רברבנים
התרסה כנגד לומדי התורה
פריקת עול שמים בשם "הנאורות"
מאבק נגד הקדושה

זוהי מלכות בחוצפתה —

מלכות אדום בסוף הימים תישלט על ידי עמלק
שהוא "כלב חצוף" ואינו נלחם על ניצחון
אלא על עצם צינון הקדושה בעולם

עמלק אינו שואף לשלוט או להנהיג
אלא רק לקרר, לבטל וללעוג לכל קדושה.

הכח הגדול ביותר של עמלק הוא לא החרב  אלא הלעג, זלזול בקדושה.

הזוהר מוסיף בעניין הערב רב — השלטון שבפנים

הערב רב שבישראל — יהיו המושלים על ישראל, שלטון מבפנים שנלחם דווקא באחיזתנו בקדושה. זהו מצב הקרוי חושך כפול: האויב עטוף בטלית, מדבר בשפה יהודית, אבל פועל נגד מהות היהדות

חכמינו אמרו:

"פני הדור כפני הכלב" (סוטה מט ע"ב)

ה"יד דמה" מבאר: ככלב עז וחצוף — זוהי צורת שלטון של עמלק, החוצפה הטהורה.
עמלק — חלק מלכות אדום — לוחם
בקדושה לא כדי לשלוט אלא כדי לצנן ולהשמיד את האמונה עצמה.

כאשר יש תערובת של טוב ורע —
האדם משקר לעצמו:
יש עדיין תירוצים, יש כיסויים על השפל.

אבל בדור שכולו חייב — אין עוד אשליה. האמת נחשפת: אין עתיד לאנושות בלי אור ה' לכן דווקא בדור שחוצפא יסגא שהרוע עולה על פני השטח
הגאולה בדרך…. כי בני אדם מזהים את החושך ואת השקר זו מטרת ושלימות התהליך של גלות אדום  מהות אדום היא חיצוניות ללא פנימיות: עשיו נקרא אדום — על שם "האדום האדום הזה" הוא שם לב רק לחיצוני… החומר בולט, הצבע, הרושם — ולא המהות. מלכי עשיו נקראים אלופי עשיו מבאר המהר"ל (גבורת ה', הקדמה ג') : הכינוי"אלוף" רומז לכוח, אלוף מלשון – אלוף מה שמסמל מספר גבוהה – כח האדם הם מהללים הצלחה חומרית, כיבוש, פרסום, כוחנות.