אבק העבירות הקלות שכמעט הכריע את המאבק

חז״ל זיהו את דמות ה״איש״ שנאבק עם יעקב כאחד הכוחות הרוחניים האפלים ביותר: שרו של עשו, סמאל – הוא היצר הרע, השטן ומלאך המוות (בראשית רבה עח; תנחומא וישלח; בבא בתרא טז). מאבק הלילה ההוא אינו תקרית היסטורית בלבד, אלא תמציתו של הקרב הנצחי בין ישראל לכוחות הטומאה, בין נשמת האדם ליצרו.

האבק שהגיע עד כסא הכבוד

בגמרא (חולין צב) נאמר כי "העלו אבק מרגלותיהם עד כסא הכבוד". ברור שאין מדובר באבק פיזי:
זהו אבק רוחני – ענן של בלבול, ספק והסתרה שמנסה היצר הרע לזרוע בנפש האדם. לעומתו קיים אבק קדושה: כוח ההתמדה, האמונה, ודקדוק במצוות.

הבן איש חי מגדיר זאת כעימות של "אבק מול אבק":

• עוד באתר:

  

  מעשה שהיה

  “אתם שפויים?” הזמר החסידי נזף בשלושת מבקשי חתימות

  אריאל ספקטור

  

  מעורר השראה

  טובים השלושה: צבי שלף ראשי תיבות בשידור חי

  אלעד כהן ויהודה שוקרון

  

  בחסות הפסקת האש

  תיעוד: משגר בעל חמישה קנים אותר בקו הצהוב

  קובי פינקלר

  

  צפו בתיעוד

  הגר"י זילברשטיין על הרב קוק: "הוא ההכנה למשיח"

  נתי קאליש

  אבק הקליפה – כוחות הטשטוש, החולשה והזלזול.

• אבק הקדושה – גחלת פנימית של אור אלוקי המתגלית דווקא בפרטים הקטנים.

כשיעקב מתמודד ואינו נכנע – האבק הזה מתרומם עד כסא הכבוד. הוא מגלה שהמאבק עצמו הוא מקור גדולה: "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל".

איפה מתחיל היצר? בקטנות

חז״ל מלמדים שהיצר מתחיל ב״אבק״ – דבר קטן לכאורה:

• "היום אומר לו עשה כך… עד שאומר לו עבוד עבודה זרה" (שבת קה).

• "אבק לשון הרע" – רמז, רשלנות, טון דק שמוביל לנפילה של ממש.

• "עקב תשמעון" – המצוות הקלות שבעקב האדם.

כלומר: הנפילות הגדולות מתחילות מחוסר תשומת לב לפרטים הקטנים.

יעקב נאבק דווקא שם – בעקב, ביסוד. ולכן סמאל מבקש לפגוע ב"ירך" של יעקב – רמז לדורות הבאים: ניסיון לחבל בצאצאיו באמצעות זלזול במצוות קלות.

האבק של רב הונא – והשבח מבני ארץ ישראל

הגמרא (כתובות קו) מספרת שרב הונא לימד שמונה מאות תלמידים. כשהיו קמים ממתיבתא ונפצי גלימייהו – עלה אבק וכיסה את אור היום.
במערבא היו אומרים: "קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאי".

המגלה עמוקות מבאר: זהו אותו אבק קדושה שהעלה יעקב. האבק שעולה מרגלי תלמידי חכמים, מעמל התורה, מטהר את העולם – והוא מגיע עד כסא הכבוד. אפילו בבבל, מקום הגלות, האבק הפך לאור.

בני ארץ ישראל התפעלו:
אם אבק של תורה מבבל מגיע עד השמש – סימן שניצחון יעקב נמשך בכל דור.

"הוי מתאבק בעפר רגליהם" – האבק שהופך לקדושה

המשנה (אבות א, ד) מצווה:
"הוי מתאבק בעפר רגליהם".

המהר״ל מסביר: "התאבקות" אינה לכלוך – היא דבקות. מי שמבטל את אנוכיותו ומניח עצמו בעפר רגלי החכמים, מקבל כוח להתמודד עם היצר.

מול ארבעת "אבקות הקליפה" (ריבית, שביעית, ע"ז, לשון הרע) עומד אבק של תורה, שמבטל את כל האבק השלילי.

מי שקרוב לחכמים –
לא מרמה בריבית,
לא מזלזל בשביעית,
לא נמשך לתרבות זרה,
ולא מדבר לשון הרע.

אבק של קדושה מכסה על כל אבק של קלקול.

המאבק האמיתי – על הדברים הקטנים

יעקב לא ניצח ברעש גדול, אלא בפרטים הקטנים, בשגרה, במאבק היומיומי.
וכך גם אנחנו:

היצר הרע הוא "מלך זקן וכסיל" – שליט עתיק, מלא ניסיון, אך חסר ראיית עתיד.
היצר הטוב הוא "ילד מסכן וחכם" – צעיר, חלש בתחילה, אך היחיד שרואה את הנולד.

ההכרעה תלויה בשאלה:
האם האדם חי את ההווה בלבד – או רואה את השלכות מעשיו?

מי שמתבונן בסוף – בוחר בטוב.

האבק שעולה עד כסא הכבוד – גם בגלות

בבל, מקום הגלות והחושך, הפך לאתר עליית האבק הגדול ביותר.
חז"ל מבקשים ללמד: כל עוד יש בית מדרש, יש מסורת; כל עוד יש אבק של תורה – יש המשכיות ליעקב אבינו.

כנסת ישראל שואלת: איך נשרוד?
והתשובה:
"צאי לך בעקבי הצאן" – לכי בעקבות יעקב, בעקבות תלמידי רב הונא, בעקבות אבק התורה.

מסקנה: אבק קטן – הכרעה גדולה

המלחמה האמיתית אינה במצוות הגדולות בלבד, אלא ב"עקב": בפרטים הקטנים, במנהגים, בזהירות, בשגרה.
שם מתנהל הקרב הרוחני הגדול ביותר.

כאשר אבק של תורה עולה – הוא מכסה את השמש של אומות העולם, ומגלה את אור ישראל.

וכך מתקיים הפסוק:
"קומי אורי כי בא אורך" (ישעיהו ס).