בשיחת פתיחה טעונה בתוכנית 'מבט לחיים', מאזין מצביע על פער עמוק: “בכל השיעורים אומרים לנו – להורים – להכיל, להקשיב, לא לוותר על הילד. אבל איפה זה פוגש את הישיבות? שם אפס הכלה. איחרת? לך הביתה!”
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון משיב בכנות יוצאת דופן: “יש פה קונפליקט עוצמתי… היו מוסדות שיכולת לעבוד איתם — רגישים, צומחים. והיו מוסדות שלא יכלו להקשיב, וסבלתי. לפעמים הוצאתי את הילד, כי ראיתי שיהיה שם הרס.”
הרב ממשיך ומחדד: “יש מוסדות — ולא נעים לי לומר — ש’מוסד’ אצלם הוא אותיות ‘סדום’. מיטה אחת לכולם: ילד ארוך? חותכים. קצר? מותחים. שוברים אישיות כדי שייכנס לקופסה.” לדבריו, עיקר הבעיה איננה רוע, אלא קיבעון: “לפעמים מגיבים בלי להתבונן. מאשימים אינטרנט, ליברליזם, יאיר לפיד… במקום להקשיב לילד. תורה לא מפחדת מיצירתיות.”
עוד באתר:
המאזין שואל אם אנשי המקצוע שמדברים להורים — צריכים לדבר גם אל המחנכים. הרב מסכים ומספר על הצלחות: “הצעתי למוסד לקחת איש מקצוע ליום שלם — וזה שינה הכול. יש מוסדות שרוצים לצמוח; צריך לעורר מודעות לנגישות, לא להפקרות.” הוא מביא את דברי אחד מאדמו"רי חב"ד: “אם לא אוהבים את התלמיד — כל החינוך לשווא.”
ואז מגיע מאזין נוסף, נרגש: “הרב קנה אותי! שנים אני רואה איך מוסדות מתנהלים כמו סדום. ראיתי אצל הילדים והנכדים. היום הרב ניסח בדיוק מה שהרגשתי.” הרב מצידו מרכך אך לא מוותר: “מנהל מוסד אומר לי: אתה יודע איזה לחץ יש? נכון. אבל — המוסד נוצר בשביל הילד, לא הילד בשביל המוסד. אם מפסידים את זה — אבודים.”
המאזין — בעצמו מנהל מוסד — מאשר: “תמיד אמרתי לעובדים: אתם משרתים את הילדים, לא את המשכורת. ראיתי פעם בחור שזרקו 'למען יראו וייראו'. עמדתי וצעקתי: אם הוא הולך — אני הולך. היום הוא אברך חשוב.”
הרב מסכם במסר חד: “לא לקחת אישית. ילד שאיחר — לא לזרוק! להזמין, להקשיב: ‘היה לך קשה לבוא — ובכל זאת הגעת’. לפתוח לב. ילדים אינם מחבלים… כל ילד הוא ‘נצר מטעי מעשה ידי’. כשתראה אותו כך — הוא יראה את עצמו כך.”
האזינו לדברים המלאים בתוכנית 'מבט לחיים' בהגשת הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון ב'קול חי':
