היו הרבה ניסים; מה מיוחד בחנוכה?

מדוע טמאו את השמנים? מדוע קוראים בחנוכה את פרשיות חנוכת המזבח? מצינו בגמרא (שבת כב) על הפסוק מחוץ לפרוכת העדות יערוך  – מהי עדות- מה הכוונה עדות?

זה הנר המערבי, שבכל הנרות נתנו כמות, חצי לוג שמן, וגם בנר המערבי עשו כך, והנר המערבי דלק כל הזמן, כל היום למחרת גם כן, יותר משאר הנרות, היה נס, הוא דלק כל הזמן.

כך היה בבית ראשון כך היה עשרות שנים בבית שנים עד פטירת שמעון הצדיק

אם כן היו הרבה נסים במקדש…מה מיוחד בנס חנוכה.

מהי תרבות יון, מה המשמעות שלהם, מה המטרה שלהם, המטרה שלהם היא חושך להחשיך עיניהם של ישראל, חושך על פני תהום זו תרבות יוון (מדרש רבה ב ד)  הם רצו לפתח את תרבות הגוף (ספרטא) והפילוספיה (אתונה) תרבות יוון רוצים לאמר שיש רק חומר בעולם, גוף וחשיבה גופנית חומרית (ספרא ואתונה, ותו לא)

ואכן העולם כולו הסתנוור מחכמת ומתרבות יון (החשיכו…) ובאמת הם עשו טוב לעולם, הם זלזלו בעבודות זרות הם זלזלו בדתות רבות שהיו בעולם. כל מיני המצאות של בני אדם, הם היו נגד הפתאים, פי יאמין לכל דבר

ואכן זה יפה, אך הבעיה שהם חשבו שדת ישראל היא כמו כל דת אחרת וגם בה זלזלו באותה צורה באותו אופן.

הם אמרו מה שיפה הוא הקדוש, אצלנו מה שקדוש הוא הדבר היפה היחיד שיש.

 

ליוונים הייתה בעיה נגד קדושה לא נגד יופי לכן הם לא החריבו את בית המקדש הוא באמת יפה. מה שיפה מבחינתם הוא ערכי קדוש ונעלה הם לא החריבו את בית המקדש

הם נלחמו נגד הקדושה הרוחניות הטהרה

הם אל החריבו את המקדש הם טמאו את השמן

הם לא מנעו נישואין אלא מטמאים את הבית היהודי

הם לא נגד המקדש אלא נגד הטהרה של המקדש הם רוצים לטמא את המקדש

הם נגד שבת, היום הקדוש, הם נגד הברית מילה הגוף הקדוש, הם נגד קידוש החודש – קידוש הזמן והמועדים.

לכן אמרו כתבו על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל, השור הוא כלי עבודה, הם אומרים תכתבו על כלי העבודה שלכם אין לכם חלק באלוקי ישראל, נגד משא ומתן באמונה אלא הכל כוחי ועוצם ידי.

אומר הב"ח למה הגיעו גל הגזירות האלה? כי עם ישראל התרשל בעבודת השם. לכן מכ"מ הגיעו היוונים שהעמיקו את ההתרשלות והחולשה בעבודת השם. במסכת סוכה כתוב  (דף נו) מרים בת בילגה היתה מהכהנים והיא המירה דעת נישאה לשר יווני וכאשר נכסנו יונים להיכל, היא בעטה עם סנדלה על ההיכל ואמרה לוקוס לוקוס – זאב זאב עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל – הזאב אוכל כבשים והיא אמרה שהמזבח הוא כמו כבש אוכל כבשים, קורבנות ולא מתגמל ושומר על עם ישראל, קנסו את כל משמר בילגה – מדוע בגלל שהיא ממשפחת הכהנים ואם היא דברה כך…זה בגלל שהיא שמעה כזה סגנון בבית של ההורים. מכאן הוכחה שגם ההורים הכהנים היו עם רוח יוונית של אדישות לעבודת השם.

ומכאן למזבח אומר המהרש"א (שבת) מהי משמעות חנוכה, חנו בכה בכסליו, מהי משמעות הרעיון והמילה הזו

בגמ' ע"ז (נב) כתוב שהיוונים שיקצו את אבני המזבח לע"ז 'באו פריצים וחיללוה' הוצרכו הכהנים לגנוז את אבני המזבח ולהביא מזבח חדש לכן שמו חנוכה – חנוכת המזבח! אותו מזבח ש…מרים בת בלגה …ביזתה ופגעה בו!!

באור זרוע אומר גם שחנוכה על שם חנוכת המזבח שבני הכהנים היו מטמאים את המזבח

הגר"א אומר, כאשר בנ"י היו במשכן , במדבר הם בנו את המשכן, הם התחילו לבנות בסוכות הם סיימו בכ"ה בכסליו, אמר הקב"ה נחכה עד ר"ח ניסן להתחיל לחנוך את המשכן, כי בחודש ניסן נולד יצחק אבינו והוא עמוד עבודת השם (אברהם החסד יעקב התורה יצחק העבודה, הגבורה) ולכן במדבר חנוכת המשכן הייתה בר"ח ניסן

אבל אמר הקב"ה אני אתגמל את יום כ"ה בכסליו, מתי? בזמן החשמונאים

בספר יוסיפון כתוב שאחת הסיבות למלחמה נגד היוונים שהיו מקריבים היוונים ראש של חזיר לפסלים של אנטיוכוס… מתתיהו ובניו לא יכלו לגלות אדישות והם יצאו לקרב! מדוע דווקא שחיללו את המזבח?

זו קנאות הקשורה למזבח…מצינו עוד קנאות בזמן אליהו הנביא בהר הכרמל מה שמופיע בספר מלכים (א יח) עם ישראל עבדו ע"ז על פי פקודת אחאב מלך ישראל – אליהו הנביא גער בעם ישראל… באו 400 נביאי הבעל בנו מזבח העלו קורבן החלו להתפלל…התפללו שתרד אש מהשמים לא קרה כלום… אליהו הנביא אמר תצעקו בקול גדול יותר…לא עבד…אין תוצאה אמר אליהו הנביא אולי העבודה זרה שלכם ישנה תצעקו יותר חזק…לא עזר…

ואז אליהו הנביא התפלל ה' ענני השם ענני ירדה אש מהשמים על המזבח ועם ישראל צעק השם הוא האלוקים.

השאלה מה ההתפעלות בזמנם היו רגילים להרבה נסים, אליהו הנביא החיה מתים עצר את הגשם המלך בא להכותו ויבשה ידו של המלך הרבה נסים היום…מה מיוחד בנס הזה

אומרים רבותינו: מזבח זה לא רק מקום הקרבת בהמה אלא אדם כי יקריב מכם קורבן להשם, האדם מקריב את הרצונות שלו את התאוות שלו את השאיפות שלו את החומריות שלו הוא מקריב את הבהמיות שבתוכו

את זה מקריב

ראה אליהו הנביא שהבעיה היא לא 'דעה' עקומה אלא לב משוחד תאוות רבות. הכפירה היא בגלל שקיעה בתאוות…ולכן הוא ביקש נס, לא נס שמיימי…רגיל…לזה הם רגילים וראו הרבה. הוא רצה שיהיה נס שמנקה להם את הלב מטהר את הלב מיישר את זווית הראייה והתפיסה על המציאות על החיים על העולם.

לא רק נס אלוקי על הבריאה אלא נס אלוקי שמשפיע על האדם!! ולכן אמר אליהו הנביא ענני השם ענני

פעם אחת שיהיה נס פעם שנייה שישפיע על הלב שלהם, שישנה את הנטיות הרגשיות העמוקות לרוע

ומכאן לחנוכה – מתתיהו ובניו נלחמות נגד רבוות, כמו שכתוב ברש"י 'מחץ מתנים קמיו' (דברים לג) מתייהו ובניו 13 עם אלעזר יוצאים לקרב הם רואים שעם ישראל שוקע בהתייונות מזזל בכל דבר קדוש אפילו הכהנים

וכאשר על המזבח – מקום הקרבת התאוות של האדם – אדם כי יקריב מכם קרבן להשם – סמל עבודת השם

האדם מקריב את עצמו, ומה שהקב"ה מאפשר לאדם להקריב בהמה במקום האדם זו זכות, אך לא בריחה מאחריות אלא אחריות! רצינות הכנה לתיקון תשובה

כאשר שם מקריבים חזיר , אמרו  – הלב מעוות, מקום תיקון הלב מעוות – יוצאים למלחמה

הנס הוא לא רק ניצחון על היוונים לפרק זמן מסוים, אלא בעיקר היכולת להחזיר את דת ישראל על תילה היו צריכים נס לרפא את תחלואי הנפש של תרבות יון

יש כאן אש מיוחדת, אש שמימית כמו בסנה – סנה בוער ואיננו אוכל, כך האש בסנה, כך האש במנורה – אש שלא מכלה! (תוס' חגיגה כז) אש טבעית מכלה את השמן, אש רוחנית לא מכלה את השמן כמו בסנה הבוער

יש כאן אש אלוקית שיורדת מהשמים,(דרשות חת"ס חנוכה) שמרפא את הלב כמו האש אצל אליהו הנביא

לא רק אש נס – אלא אש שמרפא את לב האדם מטהרת את לב האדם פוקחת את הלב והעינים של האדם לבחור בדרך היהדות האמת התורה והמצוות.

אליהו הנביא גלגול של פנחס, הוא מקנא קנאת השם, הוא מקבל את כוחו מכח האמת!

כך החשמונאים – גבורה על טבעית.

היוונים –  לא איבדו את השמנים שבהיכל, אלא טימאו את כולם. אין זה פרט צדדי במלחמה, אלא הוא הביטוי המובהק לכללות מלחמתם: להשאיר תורה – אך ללא טהרה, להשאיר חכמה – אך ללא אלקות, להשאיר אור –מנותק ממקורו העליון.

ומעתה מובן, שעיקר הניצחון של ישראל לא היה רק בהצלה הגשמית או בהכרעת המלחמה, אלא בנס פך השמן, שעל ידו חזרו והדליקו את המנורה בשמן טהור, היינו שהאירו את העולם בקדושת התורה. זהו הניצחון האמיתי של חנוכה – ניצחון קדושת התורה על חכמת יון.

ולפי זה יובן היטב מה ששואלת הגמרא: "מאי חנוכה", ומביאה בתשובה רק את נס פך השמן, אף שימי החנוכה נקבעו גם לזכר ניצחון המלחמה, וכפי שמפורש בנוסח "ועל הנסים" שבו מוזכר נס ההצלה: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". שכן התוכן הפנימי והמהותי של ניצחון המלחמה אינו אלא נס פך השמן. המלחמה הגשמית לא היתה אלא לבוש חיצוני למאבק הרוחני, ועיקר ההכרעה היתה בהשבת האפשרות להאיר את העולם באור התורה הטהורה.

ויתירה מזו: ההצלה כפשוטה – גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים – אין לה תפיסת מקום כלל לעומת ניצחון קדושת התורה. נס ההצלה הוא אמצעי, אך נס פך השמן הוא התכלית. ולכן לא הזכירה הגמרא את נס ההצלה אפילו בדרך טפל, כי מבחינת עומק הענין, חנוכה אינו חג של ניצחון צבאי אלא חג של ניצחון האור האלוקי שבתורה.

ואף על פי כן תיקנו חז"ל לומר שבח והודאה גם על נס ההצלה, מפני שהוא הכלי שעל ידו בא הניצחון הפנימי. אך כאשר נשאלת השאלה "מאי חנוכה" – מהו מהות החג – אין התשובה אלא אחת: נס פך השמן, גילוי מחודש של אור התורה בטהרתה, המאיר את העולם כולו.

נס פך השמן מבטא את הניצחון המהותי והפנימי, ניצחון קדושת התורה, וביחס אליו מתבטלת חשיבותו של נס ההצלה הגשמית. וכיוון שכן, אין אפשרות להזכיר את שניהם בחדא מחתא, שהרי נס פך השמן איננו פרט נוסף, אלא עצם התוכן והמהות של כל הניצחון.

ועוד זאת: דיני טומאה וטהרה הם בכלל החוקים שאין להם טעם מושג בשכל האנושי, וכפי שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מקוואות, שגזירות אלו הן מחוקי התורה שנקבלו כגזירת מלך ולא מצד הבנת השכל. ואם כן, הדרישה להדליק דווקא בשמן טהור אינה עניין טכני בלבד, אלא ביטוי מובהק לקבלת עול רצון ה' למעלה מן השכל.

ומכאן מובן עומק מלחמת יון: הם לא ביקשו לבטל את התורה לגמרי, אלא להעבירה מחוקי רצונך – מן הממד של אלקות וגזירת מלך – ולהפכה לחכמה אנושית בלבד, הנתפסת בשכל. הדלקה בשמן טמא משמעותה: תורה בלי טהרה, חכמה בלי אלקות, אור בלי קבלת עול. וזהו עומק מה שנאמר "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" – לא רק שכחה, אלא שינוי המהות.

עיקר מלחמת היוונים לא הייתה רק מלחמה פיזית או תרבותית, אלא מלחמה שורשית על עצם הקשר של ישראל עם התורה. לא רצו לעקור תורה כידיעה בלבד, אלא רצו לעקור את נקודת הקשר של ישראל עם התורה שמעל גדרי השכל, מעל החשבון שהשכל מכריח, מעל ההיגיון והמדידה האנושית. הם ביקשו להשאיר את התורה במסגרת החכמה האנושית, כעוד מערכת מחשבתית, מנותקת ממסירות, מקדושה, ומקשר עצמי עם הקב"ה. לכן עיקר הניצחון עליהם היה דווקא על ידי שישראל עוררו בעצמם את אותו עניין שבנפשם שלמעלה מחשבונות השכל, והוא ענין המסירות נפש. החיים פחות חשובים מאשר הקשר עם בורא עולם.

על פי דרך הטבע לא הייתה כל אפשרות כלל שינצחו את היוונים, אבל למעלה מכל חשבונות הם מסרו נפשם על זה.

נס אנושי שמגלה את המסירות נפש, המסירות נפש היא כח 'נסתר' בנפש ועל פי קבלה הכח הזה נקרא יחידה שבנפש וזה נקרא הכהן הגדול שבנפש  – ולכן הכהנים הם יצאו לקרב, החשמונאים שמבטאים ומסמלים את כח המסירות, מה שמעבר לשכל השכל משרת את הלב ומחפש את התגמול

ופה לא חיפשו את התגמול אלא את הדבר המעשה הנכון את האמת, על חשבון החיים, מוכנים למות מסירות נפש למען האמת כי היוונים אמרו שהחיים הגוף העולם זה הוא העיקר והחשמונאים אמרו האמינו והיו מוכנים למסור את הנפש למען המחויבות והאמת שהשם אלוקים אמת! ועליו למסור את הנפש כי השכל הגוף הם לא חזות הכל, החיים חשובים מאד אבל הם לא ערך עליון, ערוך עליון זו משמעות החיים יותר מהחיים, ערך עליון זה הקשר של עם ישראל עם הקב"ה וכאשר מוסרים את הנפש למען הקב"ה הקב"ה מעניק חיים, לא חיים של גוף אלא של נפש של אור של המנורה אור התורה.

תורתך – לא תורת יוון אלא תורת השם. לא חקר העולם, אלא חקר משמעות העולם

לא חקר המדע אלא חקר משמעות המדע

לא חקר הגוף לא חקר משמעות הגוף

לא להתחבר לחומר אלא מה שמעבר לחומר, לא ל'שבע' אלא לשמונה.