לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
יהודים הגיעו השנה לרבי שמעון במסירות נפש, למרות כל המניעות הן מצד הציונים והן מצד מזג האויר הקשה שהוא נדיר בתקופה זו.
יש משהו במירון בל"ג בעומר שאין באף מקום אחר, זוהי הרגשה פנימית מרוממת שאי אפשר להסביר במילים.
עוד באתר:
בבוקרו של ל"ג בעומר, בדרכי לבית הכנסת, אספתי לרכב בחור ישיבה שחיפש טרמפ לישיבה שלו וזמזמתי לי 'לכבוד התנא', אמרתי לו שהיום זה היארצייט היחיד שגם הליטאים לא אומרים תחנון, ענה הבחור: גם הליטאים? הרי זה חג ליטאי! למה אתה חושב ככה? שאלתי.
'איך קוראים לחג הזה'? ענה תשובה ניצחת, 'ל"ג לעומר' או 'ל"ג בעומר'?
יתכן וגם לזה התכוון ה'בית אהרן' כשאמר 'מה הקב"ה לכל, אף רבי שמעון לכל'.
מה כן עשיתי בל"ג בעומר כשהלב כמה? נסעתי לקרית יואל לציונו של מהר"י ט"ב, האהל היה מלא במאות יהודים ובחוץ עמדו עשרות בחורים ואברכים שזיכו את הרבים במגביות של צדקה, מה שנתן איזה שהוא צבע של ל"ג בעומר, רק מוזיקה היתה חסרה.
משם נסעתי לניו ג'ערסי לציונו של הרבי ר' נפתלי צבי זצ"ל מבאבוב, שהבטיח שרשב"י יהיה אצלו בל"ג בעומר, שם לקחו את הענין ברצינות, הוקמו בסמוך אהלים ענקיים, עם כיבוד בשפע רב, סעודות כיד המלך, שטיבלאך למנייני תפילה, אהל גדול להדלקת נרות ואף דוכן למכירת 'מוצרי ל"ג בעומר', ספרונים, חץ וקשת, שמן וכדו'.
הגיעו לכאן אלפים ממגוון עדות וחוגים ושפכו ליבם לישועת הכלל והפרט, יה"ר שהתפילות יתקבלו ומידת הרחמים עלינו תת-ג"ל-ג"ל.
האמת היא, שאין לי רגשות לקברים כלל, אני נוסע מפעם לפעם לקברי צדיקים, כי אני מאמין בדברי חז"ל שמספרים על כך, שהצדיקים חיים ופועלים אחר מיתתם יותר מבחייהם, אבל רגשות אין לי, אפילו לא בקברי הוריי ואחיי.
אבל, לכל כלל יש יוצא מהכלל.
לפני מספר שנים ביקרתי בארץ ויצאתי מירושלים לכיוון הגליל העליון, התוכנית היתה להתחיל עם אזור מירון צפת, בטרמפיאדה המפורסמת ביציאה מירושלים, מעל מוצא, מול גבעת שאול, ראיתי אנשים עומדים עם ידים פשוטות קדימה מצפים לנהגים שיזכו להסיעם ולקרב אותם למחוז חפצם, עצרתי את רכבי השכור והעליתי מספר טרמפיסטים, חלקם ירדו באמצע הדרך ואחד מהם סיפר כי הוא צריך להגיע למושב אבטליון שבגליל.
שאלתי אותו מה המרחק של המושב ממירון? והוא ענה: כ-20 דקות נסיעה.
מצוה הבאה לידך אך תחמיצנה, הכנסתי לווייז את שם המושב וזרמתי, בדרך סיפר לי הנוסע כי המושב חופף לישוב ערבי בשם ערעבא ושם טמונים רבי חנינא בן דוסא ואשתו ושלאחרונה יש תנועה ערה של מבקרים במקום ואף הקימו ישיבה על ציונו.
כששמעתי הדברים, התעורר בליבי פנימה חשק לעלות לציונו, ובאופן יוצא מהכלל, הרגשתי דחף רגשי עם הרגשה של כמיהה וחיבור.
תוך כדי נסיעה, ניסיתי להיזכר במימרות של רבי חנינא בן דוסא ורק בודדים עלו במחשבתי, אך לעומת זאת, התחילו לעלות סיפורי מופת בזה אחר זה, המסופרים במסכתות שונות בש"ס.
הגעתי למסקנה, ותתקנו אותי אם אני טועה, כי רבי חנינא בן דוסא הוא הדמות עם הכי הרבה מופתים גלויים מעל לדרך הטבע שיש בכל הש"ס, אמנם לגביו, לא היה זה מעל הטבע, כי אצלו הטבע והנס אחד היו, (ראה רמב"ן הידוע בפר' בא) וכמו שאמר לבתו שהדליקה בטעות נרות שבת עם חומץ, 'מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק'.
אומר ועושה, אחר שהורדתי את הטרמפיסט, הכנסתי לוייז 'ציון רבי חנינא בן דוסא' והוא הכניס אותי לתוך כפר ערבי עם סמטאות מפותלים צרים ומפחידים, שכאשר מגיע רכב ממול אתה נזקק לכנפיים להיחלץ משם או להביא את ידידנו ר' יוסל גוטפרב מזכרון משה, שילמד אותך נסיעה ברוורס לטווח ארוך.
בסוף הגעתי, עליתי והתרגשתי מאוד, גם הוא וגם אשתו המלומדת בניסים, חיו בעוני מחפיר בגשמיות ובעשירות מופלגת ברוחניות.
עלה שם בזכרוני הווארט המשובב שרבינו המגיד ר' מרדכי דרוק זצ"ל היה חוזר עליו רבות.
הגמ' מספרת: 'בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לער"ש', יש לשאול, בכל יום ויום משמע עד עצם היום הזה, עבור מי מיועד הבת קול כיום?
והיה עונה: 'כל העולם כולו ניזון' הרבה ארגונים ומוסדות רווחה, חיים בהרחבה מהתרומות שזורמות לחשבונם מהמגביות שהם אוספים 'בשביל חנינא בני' העני, אולם 'וחנינא בני, דיו בקב חרובין מערב שבת לער"ש', כלומר, מכל הקמפיינים הללו, נשאר לחנינא עצמו, בקושי קב חרובין אחד לשבוע שלם, כל השאר נשאר אצל הבוחשים בקדירות שמסביב.
אחרי שהתפללתי שם, הבנתי שיש מי שאיכפת לו מהמקום, אמנם עדיין היה רחוק מלהיות כפי שמקום קדוש כזה אמור להיראות, אבל הבנתי גם, שמקום כזה, התקוע לו בישוב שמתגוררים בו הרבה חיות המהלכות על שתים שחז"ל הגדירו אותם 'עם הדומה לחמור' ובודאי שכל דברי חז"ל אמת, אבל נראה שכיום הם השתדרגו, והכינוי הזה היה רלוונטי לימי חז"ל, כשבני ישמעאל טרם הרימו ראשם, אבל כיום, נשתנו הזמנים ובימינו זה עלבון גדול לחמורים שמדמים אותם לאותו עם.
התחלתי להתבונן סביבי, במערה הקדושה פנימה, וגם בחדר המבוא הסמוך למערה, ניכר שמישהו השקיע כאן כוחות שהמקום יקבל צורה כלשהו, כלומר, מישהו איכפת לו מהמקום, בסוף מצאתי רשום מספר טלפון להצעות והערות, הכנסתי המספר לזכרון של הטלפון שלי והמשכתי הלאה, רציתי להתעכב יותר, אבל פחדתי על הרכב שחונה שם בתוך גן החיות.
תוך כדי נסיעה התקשרתי אל המספר ההוא וסיפרתי לו שאני גר בלייקווד ושביקרתי בציון והצעתי לו להזמין פלטת שיש בגוון חום ולחרוט בו את סיפורי המופת המפוזרים בש"ס על רבי חנינא בן דוסא, כך שהמבקרים במקום יוכלו ללמוד מדרכיו ולשנן את ישועותיו, להאמין בה' ובעבדיו הנאמנים.
הרבה מים עברו מאז בירדן ולפני זמן מה נתקלתי בספר שחיבר אברך חשוב ושם הספר 'כנישתא דרבי חנינא בן דוסא', עלעלתי בו ובעמוד 50 מצאתי שורה שהדהימה אותי, הוא מצטט אימרה מספר 'עוד יוסף חי' תולדות חייו של המקובל הרב רבי יוסף דיין זצ"ל, שהיה מחבורת הצדיקים הנסתרים של הדור הקודם (הסנדלר, החלבן, הקבלן ועוד).
לפני שאצטט את דבריו, אספר בקצרה, מי היה רבי יוסף דיין, אני זוכר אותו מימי נעוריי מגיע לזכרון משה, לבוש בפשטות והולך בצידי דרכים, הוא עשה ככל שביכולתו להסתיר את הנהגותיו אבל העוקבים אחריו, ידעו כי הוא לומד בקביעות קבלה ביחידות עם המקובל הצדיק המפורסם רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל ועם עוד מקובלים וצדיקים נסתרים.
הוא היה נוסע הרבה לגליל ושוהה זמן רב אצל קברי התנאים הפזורים שם ואף היה צובע את קבריהם ודואג לנקיון וטיפוח המקומות הק' ומתוקף היותו מקובל ומסתופף באהלי קבריהם, מסתבר שידע והרגיש בכל מקום את קדושתו.
וכך הוא כותב: 'שעה על ציונו של רבי חנינא בן דוסא, כמו מאה שעות על ציון הרשב"י הקדוש'.
ראיתי זאת והשתוממתי, הלא רשב"י הוא הקבר היהודי שיש בו הכי הרבה מבקרים בעולם לכאורה וכבר מאות שנים שקברו הוא מקום עליה לרגל לרבבות אלפי ישראל מכל העולם, בכל ימות השנה בכלל וביומו הגדול ל"ג בעומר בפרט וכל לב נשבר ונדכה שזקוק לישועה יודע את הכתובת מירונה וכאן בא ר' יוסף וזורק פצצה כזאת, הלא דבר הוא.
לפני מספר שבועות מתקשר אלי אותו יהודי שמספרו שמור בזכרוני מהציון והוא מספר לי שהוא הגיע ללייקווד וקבענו פגישה, הופתעתי, בדמיוני חשבתי על חברמן, מאכער, פעלתן וכו', במקום זה פגשתי איש צנוע ומעלי, ת"ח ומרביץ תורה ומיד נפלטה השאלה מפי, איך הגעת לענין רבי חנינא בן דוסא?
הסיפור ארוך, אך אקצר, וכך סיפר: איש אחד שהיה זקוק לישועה גדולה פנה אלי וכמקורב להגה"צ רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל, שאלתי את בנו הגה"צ רמ"ש אדלשטיין שליט"א היכן ישועתו, והתשובה היתה 'רבי חנינא בן דוסא', למרות שאיני איש של קברים כלל, אבל למען הצלת אותו ידיד, נסעתי לשם והגרמ"ש אדלשטיין כפי שקיבל מאביו זצ"ל נתן לי הדרכה מדוייקת איך לפעול נס בציונו של רחב"ד 'שהזמן המסוגל ביותר הוא בליל שישי בחצות הלילה והסגולה הבדוקה היא ע"י מנין ת"ח שילמדו בציון משניות בעיון ולאחמ"כ יערכו סדר תפילה מיוחד עם יג' מידות יזכירו בפרטות את הבקשה עם השם ויחלקו חלות ויין כמניין קי"ט מעות' וכך, בלי מתכוון, כיוונו אותי מן השמים וההמשך היסטוריה, במקום הוקם כולל ליל שישי, הוקם ארגון חלוקת חלות ויין לשבת למאות משפחות לכבוד נשמת רבי חנינא, שענין זה היה קשור אליו וכמובן שיפצנו את המקום, לא לפני שעברנו כמה מניעות מצד תושבי המקום, שכיום למדו לכבד את המקום אחרי כמה מקרים שניסו להתנכל וחטפו עונשים שמיימיים. ע"כ דברי הרב.
וכאן אני מוסיף את חלקי, שמעתי כמה סיפורים על אנשים שהתחילו להדליק נר בליל שישי לכבוד התנא הקדוש המלומד בניסים רבי חנינא בן דוסא, ודאגו לחלות ויין למשפחות, אם ע"י הארגון, או ישירות למכולת השכונתית בסתר למען משפחות נצרכות וראו ישועות גדולות ונתברכו בשפע כלכלי יוצא דופן ואף לעשירות.
חשבתי מה הקשר ביו רחב"ד לעשירות? נזכרתי בסיפור החסידי הידוע, שזקני הרבי ר' זושא זי"ע מאניפולי היה חי בעוני ובדוחק כל ימיו וסבר כי כך ראוי ונכון, לעומת זאת, אחיו הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע סבר שהנכון להשפיע שפע של עשירות לבני ישראל. קודם פטירתם, סבר כל אחד מהם שהאח צדק ונתחלפו הדברים, שצאצאי הרבי ר' זושא התעשרו ותמכו כלכלית בצאצאי הרבי ר' אלימלך.
אולי גם כאן, רבי חנינא חי בעוני ובצמצום כל ימיו והסתפק במינימום, וכל העולם היה ניזון בשביל חנינא, היינו בצינור של ר' חנינא, שהיה שביל צר מאוד, גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, אחר פטירתו נתהפך הענין והשביל התרחב למעין גדול ושופע.
ועל של עתה באתי, כי השבוע ביום רביעי כ"ו אייר יחול יום ההילולא של רבי חנינא זי"ע, וזו ההזדמנות לעלות על ציונו או לפחות להדליק נר לכבוד נשמתו ולתרום חלות ויין למשפחות נצרכות לשבת וזכות התנא הקדוש יעמוד לו שיפתחו צינורות השפע בהרחבה.
המעוניין בחוברת המעשיות בגמ' על המופתים שעשה וכן מכתבי הרב אדלשטיין על גודל הענין, שיבקש: [email protected]
הצצה לגליון: לפי מה קבעו חז"ל איזו פרשיות יהיו כפולות בשנה פשוטה ונפרדות בשנה מעוברת?
ואולך אתכם 'קוממיות', ותוליכנו 'קוממיות' לארצנו, מה העומק במילה הזו לגבי הגאולה הקרובה?
חישובים נפלאים בסכומים שקבעה התורה לשלם בפרשת ערכין.
אלו ועוד בגליון המצורף בזה.
