עסקת הגז עם מצרים; החששות, הרווחים והמשמעות

עסקת הגז העצומה מול מצרים שעליה הכריזו ראש הממשלה נתניהו ושר האנרגיה אלי כהן לאחרונה היא אירוע משמעותי מאוד בעל השפעות אסטרטגיות, מדיניות, גיאו-פוליטיות, כלכליות, וביטחוניות לרוב; בטווח הקרוב ובטווח הרחוק.

קודם כל נדבר מספרים. העסקה החדשה כוללת יצוא גז בשיעור של 130BCM של גז, ובעברית: 130 מיליארד מטרים מעוקבים (מ"ק). כל מטר מעוקב הוא 1,000 ליטר גז, מה שאומר שמדובר בכמות עצומה שכלכלות שלימות יכולות להיות מושתות עליה. רק לשם השוואה תצרוכת הגז של ישראל עומדת מידי שנה על 14 BCM.

המצרים ישלמו בתמורה 35 מיליארד דולרים, שהם לפי שער הדולר המאוד נמוך כיום, סדר גודל של כמאה ועשרה מיליארד שקלים, וזה הופך את העסקה הנוכחית לעסקת הייצוא או האקזיט הגדולה בתולדות ישראל.

כמויות הגז האלו אמורות להיות מועברות לידי המצרים ב-14 השנים הבאות (עד 2040 למניינם), בעוד התשלום יתפרס על פני 18 שנים.

כך או כך, בשל ההתעקשות של השר כהן, לפחות 58 מיליארד שקלים מתוך הסכום האמור יופנו מחברות הגז השותפות בקידוחים לידי הממשלה, מה שאומר שקופת האוצר וכולנו יחד איתה נרוויח מידי שנה יותר משלשה מיליארד שקלים. זה כסף שנמצא על הרצפה, כמעט ללא נקיפת אצבע מצידה של ישראל, אלא רק ניצול של אוצרות טבע נדירים ומבוקשים מאוד שהטביע הקב"ה באזורנו.

העסקה הזו טומנת בחובה, כאמור, שלל נושאים. לא בכולם נוכל לנגוע הפעם, אבל במגבלות המקום ננסה לתהות האם מדובר בעסקה מעולה או מופקרת, האם היא מביאה בכנפיה הזדמנויות או התפרקות מנכסים קיומיים.

נתחיל משורת הגינויים וזעקות השבר מהשמאל. מלבד שנאה עיוורת לנתניהו ולממשלה, אין סיבה להתנגד לעסקה, בפרט לא מהשמאל שמוכן תמיד להתפרק מנכסיו בתמורה להסכמים מדיניים כאלו ואחרים. אלו שמדברים על "עסקה מופקרת" ועל "מכירת חיסול של הבטחון האנרגטי של המדינה" לא יודעים על מה הם מדברים. נכון, היו לחצים מצידו של טראמפ, אבל הם נהדפו בצורה נחושה. נרחיב על כך עוד מעט.

אותם אלו שצועקים כעת נגד העסקה היו אלו שעתרו לבג"צ לפני כחמש עשרה שנה נגד הקידוחים בחופי ישראל ונגד הוצאת הגז ממעמקי האדמה. הם, שעצמו אז עיניים מהרצון של ישראל לבנות גב אנרגטי יציב ובטוח, זועקים פתאום מרה על "מכירת הבטחון האנרגטי". אז, כמו היום, מה שעניין אותם היתה רק שנאה וקנאה עזה וחשוכת מרפא.

כדאי לראות את הדברים שאמר הכלכלן שלמה מעוז בראיון לערוץ 14 בהקשר זה, בהתייחסו לביקורת שנשמעת מצד עיתונאי השמאל. "הגז הוא אחד ממחוללי השגשוג הכלכלי בישראל והוא מאפשר לכלכלה גם לאחר שנתיים של מלחמה להציג ביצועים מצוינים". שורת המחץ של דבריו, בנוגע למחאה של השמאל נגד הוצאת הגז מהאדמה, מגיעה במשפט הבא: "אם היינו שומעים בקולם אז, היינו היום עם אינפלציה יותר גבוהה כי היינו צריכים לייבא גז או נפט במחיר גבוה, והיינו במצב הרבה יותר גרוע. עברנו את השנתיים האחרונות כאילו לא הייתה מלחמה מבחינה כלכלית כאשר אחת הסיבות לכך זה הגז".

אם להגיב עניינית על טענת אנשי השמאל, הנה מה שכתב השבוע דובר הליכוד גיא לוי. "‏אינני יכול עוד ‏אז הינה העובדות: ‏ע״פ חברות האנרגיה, 'עתודות הגז המוכחות של ישראל' עומדות על כ-1,000 BCM. משרד האנרגיה מכיר בצורה שמרנית רק 'ב-870 BCM מתוכם', כעתודה מוכחת". הווי אומר, למרות שלפי חברות הקידוח שטחו של שדה הגז עומד על כ-1,000 BCM, משרד האנרגיה חושש שבפועל המאגר קטן יותר ב-17% ולכן מתייחס אליו כמאגר שבו יש רק 870 מיליארד מ"ק גז.

"עכשיו" לדבריו, "לאחר מכירת 130 BCM למצרים בהתאם להסכם, ואם אנו ממשיכים עם הקו השמרני באשר לכמות הגז האמיתית, תישאר ישראל עם לכל הפחות 640 BCM. לאחר שתי ועדות שעסקו בנושא, הוחלט כי כדי לשמר את עצמאותה האנרגטית של ישראל, עלינו לשמור בידינו 440 BCM. לפי כל חישוב ריאלי, גם אם יהיה גידול צריכה עצום בשוק האנרגיה הישראלי בשנים הבאות, 640 BCM יספיקו לנו לפחות ליותר מ-30 שנים קדימה, וזאת גם אם צריכת הגז של ישראל תעלה בשנה ל-16 BCM, בעקבות מעבר תחנות האנרגיה הפחמיות האחרונות לגז".

ומה באשר לביטחון אנרגטי ביום שאחרי אותם 30 השנים שבהן ייפסק המאגר? ובכן, העולם כולו מנסה כיום לעבור לבניית עתודות אנרגיה אחרות שאינן נפט או גז. גם אם הגז פופולארי כיום יותר מנפט, ברור שבעוד 10 או 20 שנה יימצא פתרון זול, קל וזמין יותר משניהם. זו יכולה להיות אנרגיה סולארית, כורי חשמל אזרחיים או דברים חדשים שטרם הומצאו, אבל העולם הולך ומתקדם לשם.

"מי שחושב שבעוד 30 שנים גז טבעי יימכר ויהיה בשימוש או במחיר דומה למה שהוא היום, יש לי עגלה עם סוס מחוברת לפקס למכור לו" כתב לוי בסרקזם. "‏מי שלא ישתמש בגז בשנים הבאות, יתכן וכבר לעולם לא יהיה לו שווה להוציא אותו מהאדמה!".

עוד בהקשר זה כדאי לציין כי חברות הקידוח שמוכרות את הגז למצרים מחויבות לדאוג קודם כל לצרכי הגז והאנרגיה של ישראל. זה סעיף משמעותי מאוד והוא שומט את הטענה כי מדובר בהפקרות ועצימת עיניים.

כלומר, אם למשל יתברר מחר שבמאגר אין מספיק גז כדי להזרים אותו גם לישראל וגם למצרים, לנו תהיה זכות ראשונים על הגז. העניין הזה דובר ב"רחל בתך הקטנה" והשר כהן אף ביטל חתימה על ההסכם לפני כחודש וחצי בשל כך, ומעשה שהיה כך היה: שר האנרגיה האמריקאי כבר תפר חליפות והיה בדרך לארץ כדי לברך על המוגמר אבל כהן התעקש שאין בו מספיק ביטוח ואחריות כלפי שוק הישראלי, והחתימה בוטלה פחות מיממה לפני הטקס הצפוי. רק כעת, אחרי שהוכנסו כל השינויים הדרושים למגינת ליבם של המצרים; שינויים כאלו המעגנים בצורה הברורה ביותר את הזיקה שבין שדות הגז לבין משק האנרגיה הישראלי לפני כל דבר אחר, ניתן האישור להתקדם.

זאת ועוד, הכנסות העתק שיכנסו מהעסקה, לא רק שיטיבו עם אזרחי ישראל בכל המישורים, החל אולי מהטבות במיסים (תלוי בהמשך המלחמה), בניית תשתיות, תחבורה, בתי רפואה וכל דבר אחר, אלא שהם גם עלולים להשפיע על מחירי החשמל בהמשך ולהביא אותם להיות נמוכים יותר, או לכל הפחות למנוע עליה נוספת. ההסכם יסבסד למעשה את עלויות החשמל לאזרחי ישראל, כיוון שהוא מכריח את חברות הגז להיות מחויבות למחירים נמוכים למשק האנרגיה הישראלי, ומחזיר לשולחן את "מתווה הגז" שהגביל את מחירי הגז ושפקע לפני כשלש וחצי שנים.

אגב, מחירי חשמל נמוכים הם לא רק משהו שנוגע לאזרח הקטן בביתו אלא גם לתעשייה הישראלית הדורשת חשמל, והרבה. כשמחירי החשמל למפעלים לא עולים או אף יורדים, זה משהו שמשפיע לטובה על תמחור המוצרים לציבור.

רווח נוסף הוא בניית צינור גדול ורחב יותר שיוביל ממאגר הגז לאסדת ההפקה כדי לעמוד בקצב שאיבה גדול יותר, וכן הנחת קו מאשדוד לאשקלון (כדי להמשיך משם קו מאשקלון לאל-עריש על קרקעית הים). הרווח משני אלו הוא רווח גדול שיועיל גם למשק האנרגיה הישראלי וגם לטובת ייצוא גז למדינות אחרות.

לפני שניגע בכלכלה המצרית שנמצאת במצב קשה וחייבת את הגז הישראלי, צריך להסביר על העסקה הסיבובית שנעשית כאן: ישראל מוכרת גז למצרים. זו, בתורה מפנה את חלקו למשק האנרגיה המצרי בעוד חלק אחר מונזל, כלומר הופך מגז לנוזל, מועלה על אוניות ונמכר למדינות אירופה המשוועות לו.

ישראל החזיקה בעבר במתקן הנזלה משלה (ששמו המקצועי הוא LNG), שהיה מובנה במעין כורים קטנים על גבי ספינה שעגנה במרחק 15 קילומטרים מהחוף אבל כיום היא כבר לא עושה זאת; גם כי מדובר בסיפור יקר שעולה מילארדי דולרים, גם כי בעבר החזקנו באמצעי כזה בשל היעדר גז ובעיקר בשל העובדה שמדובר בסיכון בטחוני של ממש.

מחקר שנעשה בעבר גילה כי ספינת LNG סטנדרטית מכילה אנרגיה אדירה שהינה שוות ערך ל-70 פצצות גרעין מהסוג שהשמיד את הירושמה היפנית במלחמת העולם השנייה. משכך, מתקן הנזלה יכול להיות מסוכן מאוד, בעל ערך השמדה ראשון מסוגו מצד האויב ובעל יכולת להביא לנזק כלכלי אדיר וחסר תקדים אם יפוצץ. ההערכה היא כי פיצוץ מערכת שכזו בקרבת החוף יכול להביא לאלפים רבים של נפגעים מההדף, מכוויות משריפות ומכוויות קור (המערכת עובדת על קירור בטמפרטורה של מינוס 130 מעלות לערך), ולהשמדה ונזק של מבנים בתשתיות בהיקף שיכול לעלות מילארדי דולרים.

ובקיצור, תקיפה של מתקן הנזלה נוזלי יכולה להיות מסוכנת עשרות מונים מתקיפת אסדת גז פעילה או בתי הזיקוק בחיפה. היא שניה רק לתקיפה של כור אטומי פעיל.

כדי להבין את גודל הנס שיש במרבצי הגז הענקיים שהקב"ה הניח לפתחנו די אם נזכיר שהמצרים עצמם גילו לפני יותר מעשור שדה גז גדול מול חופי סיני. אלא שהמאגר הגדול שלהם שקיבל את השם "זוהר" נמצא מאוחר יותר דליל משמעותית ממה שפורסם, וכך במקום להיות יצאנית גז הפכה מצרים בלית ברירה ליבואנית גז מישראל.

המשק המצרי נמצא במצב קשה מאוד. אוכלוסיית מצרים יותר מהכפילה את עצמה ב-45 השנים האחרונות ומונה כיום מ-100 מיליון נפש. כבר לפני 4 שנים צרך משק החשמל המצרי 70 BCM מידי שנה וזאת בשעה שבמאגר הגז המצרי נמצאו בסופו של דבר רק כ-350 BCM. אבל תקלות שנבעו מהפקה לא אחראית בקצבים גבוהים מדי, הביאה לצניחת ההפקה השנתית עד ל־45 בלבד בשנה האחרונה, מה שאומר שהמצרים חייבים כאן ועכשיו, מידי שנה, 25 מיליארד מטרים מעוקבים של גז ישראלי לצרכיהם עצמם.

מה שעוד מוסיף למצבם הקשה היא ההתחממות הגלובלית שמייבשת את הנילוס ומצריכה יותר חשמל, ניהול עקום של תשתיות המדינה, השקעות נרחבות בבניית צבא על חשבון תשתיות אזרחיות וגם המלחמה בישראל שגרמה לחות'ים לצור על מיצרי סואץ מדרום. כל אלו הביאו את הכלכלה המצרית למצב כאוטי. למרבה האירוניה, הגז הישראלי הוא עבורם חמצן של אוויר צח.

המצרים עצמם נבוכים מכך שהם תלויים בישראל וכדי להרגיע את דעת הקהל במדינה אמר בכיר מצרי "אנחנו לא אויבים ולא חברים, אלא שותפים עסקיים". כלומר, אין להם עניין לראות בנו כעת חברים ושותפים אסטרטגיים, זה רק עניין כלכלי נטו.

המצרים איימו בעבר שאם לא יקבלו את הגז מישראל הם ירכשו מקטאר אבל היה מדובר בנביחות ולא באיומים של ממש, שכן קטאר נחשבת לאויבת מרה של מצרים ויש ביניהן מאבקי שליטה על העולם הערבי. ביטוי לכך ראינו במסגרת המשא ומתן על עזה שבו שני הצדדים טינפו אחד על השני, אבל מדובר במשהו הרבה יותר מהותי: קטאר היא הפטרונית של "האחים המוסלמים" (יחד עם טורקיה שנחשבת גם לאויבת של מצרים, ומנסה ליצר צינורות גז מתחרים לאירופה) בעוד מצרים חוששת מאוד מהפיכה של האיסלאמיסטים הללו.

בהקשר זה מעניין לראות כי גורמים המזוהים עם ארגון החמאס יצאו נגד קהיר ואמרו כי עצם העסקה היא גניבה של הגז מבעליו "החוקיים" ומסייעת ב"רצח העם של הפלסטינים". פרנצ'סקה אלבנזה, שליחת האו"ם האיטלקייה לזכויות האדם ואנטישמית ידועה לשמצה אמרה בתורה כי "מצרים יכולה לומר מה שהיא רוצה, אבל רכישת גז מישראל בשווי 35 מיליארד דולר מפרה את הדין הבינלאומי. זו אינדיקציה לתמיכה בלתי נתפסת בישראל, תוך שזו מבצעת רצח עם בפלסטינים".

עד כמה שזה ישמע מצחיק, עצם עסקת הגז כעת מהווה למעשה תמיכה מצרית כלכלית במלחמת התקומה הישראלית מול מבקשי רעתה.

במסגרת זו, באשר לטענה כי העסקה מזינה גם את מצרים, עוזרת לה לעמוד על רגליה, מצילה את כלכלתה ועוזרת לה להיבנות גם צבאית, אמר לי גורם במשרד האנרגיה כי הדברים שונים מכפי שנראה במבט ראשון. "המצרים בסוף היו קונים גז" אמר. "זה היה יכול להיות מקפריסין או יוון ובמקרה הגרוע יותר מבחינתם מהמרבצים של טורקיה או קטאר. אם היינו מסרבים הם היו מוצאים פתרון אחר. זה אומנם היה עולה להם יותר ביוקר, אבל בסוף גז היה זורם למצרים. לכן עדיף שזה יהיה מאיתנו על שלל הרווחים הכלכליים והאסטרטגיים שיש כתוצאה מכך".

אותו גורם לא הרחיב מטבע הדברים על הנושא הבא, אבל סביר להניח שבישראל ישתמשו בגז כמנוף לחץ על המצרים. תמיד תרחף ברקע היכולת של ישראל להוריד את השאלטר ולפגוע במצרים בצורה קשה. הרי ברור שלא היינו רוצים להיות במצב הפוך שבו מצרים שולטת על משק הגז שלנו ויכולה בכל רגע לסגור את הצינור ולשתק אותנו.

יחד עם זאת, כמובן שאסור לנוח כעת על זרי הדפנה ולהתייחס למצרים כאל שותפים וידידים טובים. אסור לתת לקונספציה בסגנון "לא נוח להם להתכונן למלחה איתנו כי הם תלויים בנו" להשתלט עלינו. אנחנו חייבים להיות דרוכים ולהמשיך להביט במצרים כאל אויבת בפוטנציה. עסקים לחוד, מציאות בג'ונגל המזרח תיכוני לחוד.