הפסיכולוגית מדריכה

הילדים נחשפים לזוועות וסובלים מסיוטים; מה עושים

אחרי אסונות קשים והצפה ברשתות: כך מזהים פוסט טראומה ושומרים על הילדים | האזינו לדברים המלאים

רחל פסטג

כ"ב בטבת תשפ"ו, 11/01/26 11:13

א+

א-

בעקבות שורת אסונות קשים וחשיפה גוברת לתיעודים ברשתות, גוברת גם השיח סביב פוסט טראומה והשפעתה על מבוגרים ובעיקר על ילדים. בתוכנית 'עניין משפחתי' שוחחה רחל פסטג עם הפסיכולוגית בהתמחות קלינית ברכי שגב, מנכ"לית עמותת "חרדים בלב ונפש", על ההתמודדות הנפשית בימים של טלטלה ציבורית.

שגב הסבירה כי חשיפה לתכנים גרפיים או לדיווחים מפורטים על אסונות עלולה להוביל למה שמכונה בעולם הפסיכולוגיה "טראומטיזציה משנית". לדבריה, גם מי שלא היה נוכח באירוע עצמו עלול לחוות תגובות טראומטיות בעקבות צפייה חוזרת ונשנית בתכנים קשים.

לדבריה, תמונות או סרטונים מסוימים עלולים להפוך ל"טריגר" רגשי, שמעורר תגובות עוצמתיות כמו בכי, חרדה והצפה רגשית. שגב ציינה כי אזהרות טריגר אינן תמיד מסייעות, ולעיתים אף מגבירות את הסקרנות ואת הצורך להיחשף לתוכן.

ביחס לאיזון בין רגישות לבין שמירה על הנפש, הדגישה שגב כי חזרה שוב ושוב לצפייה בתיעודים קשים אינה מסייעת, ואף עלולה ליצור נרמול מסוכן של טרגדיות. מנגד, פעולות כמו אמירת פרק תהילים, נחמה למשפחה או עשייה ערכית הן תגובות בריאות ויעילות יותר, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה רוחנית.

שגב הדגישה את האחריות המוגברת של הורים, במיוחד נוכח העובדה שילדים נחשפים לאירועים דרך מבוגרים, קבוצות וואטסאפ ותקשורת. לדבריה, תגובות כמו ירידה בתפקוד, סיוטי לילה, חרדה מתמשכת או עיסוק אובססיבי באירוע מעבר לשבוע או שבועיים עשויות להוות נורה אדומה שמצריכה תשומת לב.

עם זאת, היא הבהירה כי זעזוע ראשוני או דיבור על האירוע הם תגובות נורמליות, במיוחד בקרב ילדים שמכירים את הנפגעים או מתגוררים בקרבת מקום. לדבריה, תפקיד ההורים הוא להחזיק את המתח בין ההכרה בכאב לבין העברת מסר ברור של ביטחון, נוכחות והשגחה.

לסיום הדגישה שגב כי ילדים לומדים מתוך מודל ההורים: כאשר ההורה אסוף, קשוב ובשליטה – גם הילד יוכל להרגיש מוגן יותר. במקרים שבהם הקושי נמשך, המליצה לפנות להדרכה או טיפול מקצועי.

האזינו לדברים המלאים מתוך 'עניין משפחתי' בהגשת רחל פסטג ב'קול חי':