במהלך תוכנית ההלכה 'שמור וזכור' נשאל הגאון הרב אברהם יוסף שאלות העוסקות בעלייה לבית הקברות וביחס ההלכתי והמעשי למי ששלח יד בנפשו רח"ל, גם שנים לאחר פטירתו.
מאזין ביקש לברר האם אדם העולה לבית קברות יכול באותו יום לבקר ביותר מבית עלמין אחד. הרב השיב באופן ברור כי אין בכך כל איסור. עם זאת, ציין הבחנה בין ביקור בשני קברים באותו בית עלמין לבין ביקור בשני בתי עלמין שונים. לדבריו: “אין לזה הגבלה. נהגו שבאותו בית העלמין לא הולכים לשני קברים בדרך אגב, כי זה כאילו זלזול בנפטר, אבל בשני בתי העלמין אין שום הגבלה”.
בהמשך העלה המאזין שאלה רגישה נוספת, הנוגעת לאדם ששלח יד בנפשו, ושאל האם גם כעבור ארבע שנים עדיין יש תועלת באמירת משניות עבורו. הרב אברהם יוסף השיב בנחרצות כי לא רק שאין בכך בעיה, אלא שמדובר במצווה של ממש. “מצווה גדולה לעזור לו”, אמר הרב, והבהיר כי אף שבמקרים מסוימים קיימות הוראות הלכתיות שונות ביחס לדיני אבלות, אין בכך כדי לגרוע מערך לימוד התורה והקדיש לעילוי נשמתו.
עוד באתר:
הרב הדגיש: “זה שלא מתאבלים עליו, כפי מה שרבנים יורו, אני לא אומר דבר גורף, כי יש מקרים שכן מתאבלים. אבל אם באותו מצב שאין מתאבלים עליו, אף על פי כן מצווה לומר עליו קדיש, מצווה ללמוד משניות, יעלו נשמתו”.
בדבריו הביא הרב דוגמאות ממקורות וסיפורים ידועים מדורות קודמים, וציין כי גם במקרים של דיבוק שתועדו בדברי גדולי ישראל, הדרישה החוזרת הייתה אמירת קדיש ולימוד משניות. “יש לנו הרבה סיפורים על דיבוק, גם בימיו של הגאון מווילנא, ועוד ועוד… והיו עוד ועוד סיפורים כאלה, וכולם ביקשו שיקראו משניות ואמרו קדיש”.
לשאלת המאזין האם גם בחלוף ארבע שנים יש בכך תועלת, השיב הרב תשובה חדה וברורה: “להפך, מצווה. תבוא עליך ברכה. לימוד תורה תמיד הוא מועיל”. בסיום דבריו חיזק הרב את העיקרון שלפיו לימוד תורה וקדיש אינם מוגבלים בזמן, וכוחם לעילוי נשמת הנפטר עומד לעולם, ללא קשר למועד הפטירה או לנסיבותיה.
האזינו לראיון המלא מתוך 'שמור וזכור' בהגשת הגאון הרב אברהם יוסף ב'קול חי':
