היום, כ״ה בטבת, הוא היום שבו, לפי המסופר במסכת יומא (ס"ט, ע"א), התחולל המפגש הדרמטי בין שמעון הצדיק לבין אלכסנדר מוקדון. סיפור מרגש שממחיש כיצד דמות רוחנית הצליחה להשפיע על מהלך אירועים אדיר־ממדים בקנה מידה עולמי.
על פי המסופר, בקשתם של הכותים להרוס את בית המקדש הגיעה עד לאוזניו של אלכסנדר. שמעון הצדיק, שעמד אז בראש ההנהגה הרוחנית, יצא לקראת המלך בבגדי כהונה, מלווה בגדולי ישראל ובאבוקות אור, במסע לילי שסימל עמידה אמונית ולא כוחנית. המפגש בין המחנות התרחש עם שחר, באנטיפטרס – המזוהה היום כ'תל אפק', בין פתח תקווה לראש העין.
הרגע הדרמטי ביותר במפגש היה כאשר אלכסנדר ירד ממרכבתו והשתחווה בפני שמעון הצדיק. בעיני מלוויו של המלך היה זה מעשה בלתי נתפס, אך אלכסנדר הסביר כי דמותו של הכהן הגדול מלווה אותו ומביאה לו ניצחון בכל מערכותיו. כך התהפכה הקערה על פיה: במקום חורבן – הובטחה הגנה לעם היהודי.
עוד באתר:
סופו של המעשה היה סמלי לא פחות: הכותים נענשו (נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתָן עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים), והר גריזים – המקום ה'מקודש' להם – נחרש ונזרע, מידה כנגד מידה על התוכנית המקורית לפגוע בבית המקדש. היום הזה נקבע כיום שמחה, יום שאין מספידים בו.
במדרש רבי דוד הנגיד מסופר גם, שאלכסנדר ביקש כי דמותו תיקבע בבית המקדש, אך שמעון הצדיק הסביר את איסור התורה על פסלים. כתחליף, נולד מנהג אחר – קריאת ילדי הכהנים שנולדו באותה שנה בשם אלכסנדר, כאשר מאז הפך השם אלכסנדר – שם יווני מובהק – לשם המקובל גם בקרב תפוצות ישראל.
