בריאיון למהדורה המרכזית התייחס האנליסט הפוליטי שלמה פילבר למציאות שבה מתפקד ראש הממשלה בנימין נתניהו, וטען כי הפגיעה הקשה ביותר היא דווקא ברמה האנושית והניהולית. לדבריו, “ראש ממשלה במדינה מתוקנת, ובטח במדינת ישראל שהיא כל כך מורכבת ומסובכת, חייב סביבו צוות אנשי אמון, אנשים שהוא יכול לרכוש מהם את הדברים הכי מינימליים והכי פשוטים”. אלא שלטענתו, לאורך שנים נמנע מנתניהו מגע ישיר עם האנשים הקרובים ביותר אליו: “כבר עשר שנים עוצרים את האנשים האלה אחד אחד”.
פילבר תיאר תהליך מתמשך שבו מקורביו של ראש הממשלה נחקרים, מכשיריהם נתפסים ומערכות היחסים מתפרקות: “לקחו טלפונים, האזינו, העתיקו, ומה שלא יהיה – ובסוף לא מצאו שום דבר שגרם להפללה שלו. אבל האובססיה ממשיכה”. לדבריו, לא מדובר באירוע חד־פעמי אלא בדפוס שמכביד על תפקוד לשכת ראש הממשלה לאורך זמן.
לדבריו, “כבר היום אין אחד בישראל שלא רואה באופן בלתי אמצעי את האינטרסים, את חוסר השקיפות, את האכיפה הבררנית ואת כל הדברים האחרים”. כדוגמה הזכיר את אחת החקירות העדכניות: “את החקירה הזאת עושה אותו קצין שחקר את תיקי 1000 ו־2000, הגיע לבית המשפט ופתאום שכח פה ושכח שם”. לסיכום אמר: “קשה, מסובך, אבל בסוף – כמו ברוב המקרים – לא ימצאו שום דבר”.
עוד באתר:
מהזירה המשפטית עבר פילבר לניתוח המערכת הפוליטית והתייחס למצבה של מפלגת בני גנץ, שמדשדשת בסקרים. לדבריו, אין מדובר בהכרח בנפילה סופית: “הוא כבר היה פעמיים מעל 30 מנדטים, ופעם אחת ממש על גבול אחוז החסימה”. פילבר הסביר כי לגנץ יש ציבור בוחרים ייחודי: “מצד אחד הם לא הולכים לשום מפלגה אחרת, ומצד שני הם מתאכזבים ממנו שוב ושוב – ולכן רואים את הגלים האלה של עליות וירידות”.
לדבריו, גם כשהסקרים מציבים את גנץ מתחת לאחוז החסימה, הפוטנציאל הפוליטי שלו לא נעלם: “הבוחרים שלו יושבים על הגדר. הם לא עברו ללפיד, לא לליברמן, ולכן יש סיכוי שהם יחזרו”. פילבר טען כי הצהרתו של גנץ שאינו מחרים ממשלה בראשות נתניהו פונה לקהל רחב יותר: “יש היום ציבור באופוזיציה שאומר – החרם הזה פגע במדינה, צריך לבטל אותו. האנשים האלה מוכנים לשבת בממשלה שבה נתניהו שותף, ואין להם היום בית פוליטי”.
בהתייחס להצהרות של מנסור עבאס על נכונות להיות “האצבע ה־61”, אמר פילבר כי מדובר במהלך מחושב: “אם הוא יגיד שהוא לא יושב בממשלה, זה יביא חלק מהבוחרים לייאוש. אז הוא בא ואומר – יש ממשלה, אני האצבע ה־61, גם בלי נתניהו”. לדבריו, מדובר בניסיון לשמר רלוונטיות ולהשפיע על דפוסי ההצבעה בגוש המרכז־שמאל.
פילבר התייחס גם לחוק הגיוס וטען כי בניגוד לרעש הציבורי, עמדת מצביעי הימין ברורה: “הרוב המוחלט תומך בחוק”. לדבריו, מדובר בחוק שנתפס כמאוזן: “רוצים גיוס חרדים, אבל בהסכמה ותוך איזונים”. הוא הוסיף כי ההתנגדות בציונות הדתית מגיעה מקבוצה שכבר נטשה את הגוש בעבר: “זה אותו חלק שכבר הצביע לגנץ או לשקד – לא הקהל שנשאר”.
באשר לאיחודים בגוש הימין העריך פילבר כי נתניהו לא יוותר: “הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי שלא ילכו קולות לאיבוד”. עם זאת הדגיש כי הלחץ האמיתי מגיע מהשטח: “הבוחרים עצמם מבינים היום את האחריות של שמירת הגוש. מי שיגיד ‘לא אכפת לי שיילכו קולות’ – עלול להיענש על ידי המצביעים שלו”.
לסיום התייחס פילבר לפערים בין סקריו לבין סקרי הערוצים האחרים. “מי שטוען שעשרה מנדטים עברו מגוש הימין לגוש השמאל – צריך להוכיח את זה”, אמר. לדבריו, אכן הייתה שחיקה זמנית בגוש הימין בתקופות של מחאה ותחילת המלחמה, אך בהמשך “הגיעו בוחרים אחרים, בעיקר אחרי הניצחונות וההתפוררות באופוזיציה, והחזירו את הגוש למה שהוא היה – אפילו טיפה יותר”. על הטענה שנתניהו חושש מבחירות אמר: “בחירות הן אמצעי, לא מטרה. זה שאתה חזק באמצע הקדנציה לא אומר שאתה צריך לעצור הכול. הבחירות יהיו במועדן – סוף אוקטובר 2026”.
האזינו לראיון המלא, מתוך 'המהדורה המרכזית' בהגשת אבי בלום:
