מחשבת הפרשה

מחשבה ומציאות: היהודים שלא רצו לצאת ממצרים

איך יכול להיות שחלק מעם ישראל נשאר במצרים במכת חושך ואילו הערב רב כן זכו לצאת ממצרים?

הרב אריאל שחר

ה' בשבט תשפ"ו, 23/01/26 09:49

א+

א-

איך יכול להיות שחלק מעם ישראל נשאר במצרים במכת חושך ואילו הערב רב כן זכו לצאת ממצרים?

ביהדות הרוחניים והגשמיות אינם שני אלמנטים שיש לשלב ולמזג, אלא הגשמיות היא ביטוי לנפש ונשמת האדם.

כלומר המחשבה היא נפש האדם, והיצירה והעשייה הם ביטוי לנפש ונשמת האדם.
המחשבות של האדם בוראות יוצרות ועושות ומעשה האדם הוא תוצאה של המחשבה.

בגלל שהאבות הקדושים היו מייסדי עם ישראל כל מחשבה שלהם השפיע ויצרה את עם ישראל ולכן כל נשמות ישראל נוצרו מהמחשבות של האבות הקדושים.

לכן מחדש רבי יוסף לייטנר – מי השילוח, כי כל אלו מעם ישראל שלא רצו לצאת ונשארו במצרים היו תוצאה של המחשבה של אברהם אבינו לא לצאת ולהילחם בארבעת המלכים.

המחשבה של אברהם אבינו יצרה קבוצה של אנשים פסיבים שאפילו לא מעוניינים לצאת ממצרים.

יתירה מכך: האר"י הקדוש מלמד אותנו כי גם אנשי הערב רב נחלקו לשתי קבוצות כאלו שהצליחו להתחבר ולהיטהר ולהפוך לחלק מעם ישראל, וכאלו שניסו להחטיא לטמא ולהמריד את עם ישראל..

לכן בסוף הפרשה התורה מלמדת אותנו כי המחשבות הראשונות של האדם יוצרות גם את הקניין הגשמי שלו כמו בכור בהמה שאותו צריך לקדש וגם שהוא דבר גשמי כי הדבר הראשון התוצאה של נפש המחשבה הבכורה שמתבטאת בבכור בהמה.

זהו הביאור בפסוק "אדם ובהמה תושיע השם" הבהמה-חומריות היא תוצאה של מחשבת האדם, עבודה רוחנית שלנו היא שהמחשבות הרוחניות יבראו וייצרו חומריות טנור טובה ושלימה.

ועוד משהו: חומש שמות נחלק לשני חלקים: יציאת מצריים ובניית המשכן, המשכן נברא לפי צורת האדם ללמד אותנו כי הבנייה והעשייה הם תוצאה של המחשבה וכך בדיוק גם יציאת מצרים כאמור.

חומש שמות מלמד אותנו כי המחשבות שלנו יוצרות ועושות הן באלו שמתו במסכת חושך , הן באלו שזכו ליציאת מצריים הגם שהיו ערב רב. והן במשכן כביטוי לצורת האדם.

נכתב על פי משנתו של רבי יוסף לייטנר לפרשת בא בספרו מי השילוח.