שידרתי קור רוח, והאיש שלף ממגירתו פנקס צ'קים

בס"ד, יום חמישי לפרשת בא ה' שבט תשפ"ה. לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

ראשית אתנצל על כי אצטרך לקצר, עוד רבה המלאכה לפניי, ב"ה שבת שבע ברכות עם אורחים רבים מארץ ישראל ומאירופה ומעוד ערים בארה"ב וזה פרוייקט לדאוג לאכסניות מכובדות לכולם.

כמדומני שכבר סיפרתי, שכאשר אירסתי את בתי תחי', סיפר לי חברותא שלי, שעמד מיד אחר נישואי בתו, כי הוא שמע שיעור מחזק מהרה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שהציע לכל מי שסוגר שידוך, שיפנה לקב"ה ויאמר לו 'רבש"ע, שלשה שותפים באדם ואתה העיקרי משלשתנו ומכיון שאתה השותף הכל יכול והעשיר מבינינו, הריני מכבד אותך לשלם כל הוצאות הנישואין מהחל עד כלה' ומי שבאמת מאמין בזה יראה נפלאות.

הבאתי אז 2 סיפורים של חברים שנהגו כך והגיע להם איזו עיסקה שכיסתה את הכל עד הפרוטה האחרונה.

על פניו, יש לזה מעלה, כי הסכום הגיע אליהם בבת אחת והם חילקו צ'קים לכל ההוצאות, אבל יש לזה גם חיסרון, וכל מי שקורא את הגליון 'בטחוני בצורי הוא אוצרי 'של ידידינו מזכה הרבים הר' מרדכי מלאכי הי"ו, יגיע למסקנה כי יש אופן נעלה יותר איך לקבל את זה, כפי שקיבלתי הפעם.

הלא ודאי יודעים אתם את דברי הגמ' במס' יומא 'שאלו תלמידיו את ר"ש בן יוחאי מפני מה לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה? אמר להם כדי שידאג כל אחד מישראל ויאמר שמא למחר לא ירד המן ונמצאו בניו ובנותיו מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים לבם לאביהם שבשמים'.

זאת אומרת, שמי שהקב"ה חפץ שיתקרב אליו, ממציא לו צרכיו בכל יום לפי הצטרכויותיו כדי רק שייחל לו ויכוון אליו (אמנם, יתכן שאלו שמקבלים זאת בבת אחת, משום שדרגתם כה גבוהה בבטחון, שהקב"ה יודע כי הם ימשיכו לבטוח בו גם כאשר הכסף כבר בחשבון הבנק שלהם).

איתי היתה ההנהגה בתקופה זו בטיפין טיפין, כלומר, הכסף לא נכנס לי בבת אחת, כל אימת שהייתי צריך לתת תשלום, פניתי אל הקב"ה ואמרתי לו תודה עבור השפע שהכנת לי לחתונה וכעת אני זקוק לכך וכך עבור הוצאה זו וזו וראיתי ישועות.

אתן לכם דוגמא אחת: יום אחד אשתי מזכירה לי כי הצ'ק של 3500 דולר שנתנה עבור הריהוט לזוג, הגיע עת פרעונו ועלי לוודא שיהיה הסכום הזה בחשבון הבנק למחר, ונוות ביתי שואלת אותי מה התוכנית בענין? עניתי: בטחון בהשי"ת, השותף ישלח ולא יאכזב. ומה עם השתדלות? היא שואלת. אני יוצא כעת לעשות השתדלות בענין, עניתי.

יצאתי מהבית, נכנסתי לרכב ונסעתי בחוצות קריה תוך דיבור אל הקב"ה, הודיתי לו על כל מה שנתן לי עד כה וביקשתי שהשפע שהכין עבורי בשביל הריהוט, הגיע זמן הפרעון, בבקשה, תמציא לי את הסכום ללא טירחא יתירה.

אני חולף על פני רחוב עם בתים מפוארים ואחד מהם מוכר לי, שם מתגורר ר' אפרים, בעל בעמיו, ואני נזכר שהוא כבר כתב לי מספר פעמים הודעה, שבהזדמנות אכנס אליו לסגור את החשבון בינינו, משום שלפני כשנתיים הוא ביקש ממני לרכוש עבורו ספר תורה אצל סופר מארץ ישראל, הוא נקב בסכום מסויים שיתן לי כעמלה, הוא שילם לי חלק גדול מהסכום של הס"ת, בסוף הסופר חלה ל"ע והוא לא רצה שזה יתפצל לשני סופרים והוא ביטל את ההזמנה וביקש את כספו בחזרה, דא עקא, שהכסף שנתן לי כבר הועבר לארץ ישראל, לכן העברתי לו את הסכום בחלקים כפי שנזדמן לי להעביר בחזרה, ולפי הערכה בינינו נשארתי חייב לו כמה אלפי דולרים בודדים, ולכן הוא ביקש שבהזדמנות אעבור אצלו ונסיים את הסיפור.

כמובן שלא התחשק לי כעת להיכנס אליו, כעת אני זקוק ל-3500 דולר, ולא מחפש למי לפרוע סיפור ישן שיתווסף על ההוצאות הרבות בימים אלו. 

אך במחשבה שניה חשבתי, אדרבא, אספר לו שאירסתי ושימתין לי עם החוב עד שירווח או לפחות לאחר הנישואין.

נקשתי בדלתו, הוא פתח את הדלת ושמח לקראתי, התיישבנו, הוא כיבדני בשתיה, ולקח דף ועט והתחילנו לעבור על הודעות הוואצאפ, התחלנו לדפדף מהסוף וכלפי מעלה, הפקדה אחרונה, זו שקדמה לה, שלישית וכו', ובסוף (בעצם, ההתחלה ע"פ הסדר הכרונולוגי) היתה שורה נוספת, סכום העמלה שסוכם בינינו, מצידי הייתי מתבייש להזכיר את זה, כי העיסקה לא יצאה לפועל, אמנם לא באשמתי, אך גם לא באשמתו, זה נקרא בעגה המשפטית 'כח עליון', לא אמרתי לו מילה בענין ואז הוא אומר מיוזמתו, אמת שזה לא יצא לפועל, אבל מצידך לא היה דופי, וכמובן גם לא מצידי, אני חושב שיהיה הוגן אם נעשה את זה מחצה על מחצה.

שידרתי קור רוח שלא ירגיש את פעימות ליבי המתרגשות מהמחווה שכלל לא ציפיתי ואמרתי לו: מקובל עלי.

האיש שלף ממגירתו פנקס צ'קים ורשם לי צ'ק על סך 3500 דולר…

באתי הביתה, הראיתי את זה לאשתי, אח"כ צילמתי את הצ'ק במכונת הצילום ועל חלק הריק בדף רשמתי עם טוש: 'מעז יצא מתוק' ומתחתיו רשמתי 'ע"י עץ מר, מי מרה נמתקו', ותליתי הדף למזכרת, לרגעים שהיצר מנסה לרופף את האחיזה המוחלטת בבטחון בבעל הבירה.

הסיפור הזה הוא הפרומו, בשבוע הבא אספר לכם סיפור הרבה יותר גדול, אמנם אין הבדל אצל הקב"ה בין סכום קטן לסכום גדול, אבל ההשגחה פרטית בסיפור הבא הוא מדהים ונגלה לעין במלא הדרו שלב אחר שלב. שוה לחכות ובינתיים להתחזק באמונה ובטחון בלא להרפות לרגע, ולזכור בכל רגע נתון שאין עוד מלבדו.

נ.ב. * למען שתי 'אותותי' מהם האותות דוקא במכת ארבה, מדוע?

      *למה דוקא 5 סלעים לפדיון הבן ולמה דוקא בשלושים יום?

      *האם מכת בכורות היתה בבת אחת או שמתו בזה אחר זה?

      *מתניכם חגורים, מוזכר הגוף אח"כ המוצר, למה בנעליים ובמקל זה הפוך, קודם המוצר אח"כ האבר בגוף?

כל אלו ועוד בתוככי הגליון המצורף בזה יראו ישרים וישמחו, טעמו וראו כי טוב.