צמיחה אנושית

הילד הוא כמו עציץ: השיטה להעצמת ילדים

אתי רוזנצוויג התארחה אצל מיכל ירושלמי לשיחה על חינוך ברוח חודש שבט: איך להפוך את הפוקוס לשלילי למנוע צמיחה אדיר

מיכל ירושלמי

ז' בשבט תשפ"ו, 25/01/26 17:47

א+

א-

ילדים חרדים שותים ביום שרב | צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

במסגרת התוכנית 'אשת חיל', אירחה המגישה מיכל ירושלמי את המטפלת באומנויות ומנחת ההורים אתי רוזנצוויג לשיחה מרתקת ברוח חודש שבט. השתיים דנו בקשר העמוק שבין עולם הצומח לבין חינוך ילדים, תוך חיפוש אחר הדרכים הטובות ביותר להעניק לילדים כוחות ועוצמה במסגרת המשפחתית. רוזנצוויג, בעלת העסק "קריאת כיוון", בחרה לפתוח את השיחה במסר של תקווה והתחדשות כשהיא מדגישה את חשיבות הסבלנות בתהליך החינוכי. "מהעץ אפשר ללמוד עצה", אמרה רוזנצוויג והסבירה כי "קודם כל, לא להתייאש. כי הוא בסוף צומח. את משקיעה, מטפלת, את עושה את מה שצריך. זו לא תחנה סופית, יש עוד עונה ועוד עונה".

במרכז השיחה עמד עיקרון פסיכולוגי וחינוכי משמעותי לפיו תשומת הלב ההורית היא המנוע לצמיחה של הילד. רוזנצוויג הציגה חוק טבע פשוט אך עוצמתי ואמרה כי "מה שמואר, צומח" כשהיא מדמה את הילדים לעציץ בחלון שבו רק החלק החשוף לשמש גדל ומתפתח. לדבריה, האחריות ההורית היא לבחור היכן למקם את הפוקוס, שכן "על מה שאנחנו, ההורים, שמים את הפוקוס, שמה תהיה צמיחה". ירושלמי חיזקה את הדברים והוסיפה אנלוגיה משלה על הנטייה האנושית להתמקד בשלילי, כמו דף לבן עם נקודה שחורה אחת שמושכת את כל תשומת הלב, והדגישה את הצורך "להחזיר את הפוקוס ולהעיר על דברים טובים".

אחת התובנות המרכזיות שעלו בראיון נגעה לנטייה הטבעית של הורים להתמקד בחוסר ובבעיות, בדומה לאופן שבו אנו עורכים רשימת קניות. "כשאנחנו עושות רשימה לסופר, מה כותבים ברשימה? את מה שאין. לא כותבים את מה שיש", הסבירה רוזנצוויג את המלכוד התודעתי. הפתרון שהיא מציעה דורש אימון של "שריר פנימי" ושימוש בכלים מטפוריים כמו "זכוכית מגדלת, פרוז'קטור ופינצטה" כדי "למצוא את הטוב ולהגדיל, להגדיל, להגדיל". המטרה היא לשנות את המשוואה בבית ולהרגיש מלאות וסיפוק מהיש, במקום לרדוף תמיד אחרי מה שחסר או דורש תיקון.

רוזנצוויג הדגישה כי העבודה החינוכית מתחילה קודם כל בעבודה פנימית של ההורה מול עצמו וביכולת שלו לנקות כעסים כדי שיוכל להכיל את ילדיו. היא המליצה לאמץ טקס של "תשליך" יומיומי ולא לחכות לחגי תשרי, ואמרה כי "תשליך זה טקס יומי, באמבטיה. כי כשאני משליכה ואני מתרוקנת, אני יכולה להתמלא". לדבריה, כאשר ההורה רגוע ומלא, כל המשפחה יוצאת נשכרת מכך משום ש"זו העצמה שהיא כמו כלים שלובים. ברגע שנתת למישהו במשפחה, כל המשפחה זזה". היא הוסיפה כי ילדים רגישים מאוד לתדר הפנימי של ההורה וכי לפעמים "ילד רק צריך שאני ארגיש שאני נקייה כלפיו" כדי שמערכת היחסים תשתפר.

לקראת סיום השיחה, הזהירו השתיים מפני קרירות רגשית בבית, שעלולה לפגוע בנפש הילד בדיוק כפי שחוסר שמש פוגע בצמח. רוזנצוויג השתמשה בדימוי חריף ואמרה כי "הורה שכל הזמן פריזר… זה גם מקפיא ילדים", וירושלמי הזכירה כי "צמחים צריכים שמש, חום ואהבה". המסר המסכם של המפגש היה קריאה להורים לאמץ תודעה חיובית, לא רק במילים אלא בעיקר בתחושות הפנימיות. כפי שסיכמה רוזנצוויג: "בואו נהיה בתודעה פנימית של איך התחושות שלי מול עצמי כהורה ומול ועם ילדיי", מתוך הבנה כי האור והחום ההוריים הם המים והשמש של ילדיהם.

האזינו לראיון המלא מתוך 'אשת חיל' ב'קול חי':