חושפני ונוגע ללב

"אולי אני לא ראויה?": ילדות שלא נגמרת גם בגיל 30

שירה משתפת כיצד משפט אחד שנאמר בילדות יכול ללוות חיים שלמים, ואיך מתחילים לרפא תחושת ערך שנפגעה עמוק בנפש

אפרת ברזל

ח' בשבט תשפ"ו, 26/01/26 19:27

א+

א-

אפרת ברזל עומקא דליבא

בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי', התארחה שירה, אם לשלושה ואשת יצירה, ופתחה חלון כן ועמוק אל המקום שבו מתחילות שאלות של ערך עצמי, אהבה וראויות – הרבה לפני הבגרות.

“אחת התחושות שליוו אותי כל החיים”, אמרה, “היא המקום הזה של ראויה. לא ביטחון – ערך. כמה אני שווה. האם מותר לי בכלל לרצות טוב”.

שירה חזרה לרגע מכונן בגיל שלוש עשרה וחצי, אז ישבה מול סבה, אדם אהוב ומשמעותי בחייה. “הוא כתב על דף שלוש מילים: שקר, שקר, שקר. ואמר לי: את דומה לאמא שלך, ותצטרכי תמיד לטפל בעצמך כדי לא להגיע למקום שהיא נמצאת בו”. הרגע הזה, סיפרה, לא נאמר מתוך רוע – אלא מתוך פחד. אך הילדה שבה קלטה מסר אחר לגמרי. “מאותו רגע הרגשתי שננטשתי. שנלקחה ממני הזכות להיות פשוט נכדה אהובה”.

אפרת ברזל עצרה את הסיפור והניחה את האצבע על הפצע. “משפט אחד שנאמר על ידי מבוגר משמעותי יכול לחרוץ גורלות. ילד לא שומע הקשר, הוא שומע אמת”. לדבריה, “הרבה ילדים גדלים בתחושה שלא מגיע להם, לא כי לא אהבו אותם – אלא כי הם פירשו את השתיקות והאמירות כחוסר ראויות”.

שירה סיפרה כיצד עזבה את הבית בגיל צעיר, עוד לפני גירושי הוריה. “לא ברחתי כדי לנתק קשר. ברחתי כדי למצוא את עצמי”. גם בבגרות, בזוגיות ובהורות, הקול ההוא לא נעלם. “מצאתי את עצמי בוחרת מתוך מחשבה שלא מגיע לי משהו יותר טוב”.

נקודת המפנה החלה כשהבינה שהעבודה אינה מול אחרים אלא מול עצמה. “הבנתי שזו עבודת חיי – להגיד לעצמי כן. כן, אני ראויה. כן, אני טובה”. אחד הכלים המרכזיים שמצאה הוא פשוט אך עמוק: לספור. “אני ממש סופרת את הדברים הטובים הקטנים שעשיתי. חיבקתי את הילד. קמתי בבוקר. נתתי מילה טובה. אחת, שתיים, שלוש. זה משנה את המוח”.

אפרת חיברה את הדברים לעולם ההורות. “לחזור לילד אחרי כעס ולהגיד טעיתי – זו לא חולשה. זו בריאות נפשית. זה מלמד את הילד שהוא לא האשם בתחושת הערך שלו”. לדבריה, “המטפלים הכי טובים של הילדים שלנו – זה אנחנו”.

בהמשך השיחה עלתה גם השאלה הרוחנית. “הגלות של הדור שלנו”, אמרה שירה, “היא לא רק בין אדם למקום או בין אדם לחברו – היא בין אדם לעצמו”. אפרת חיברה זאת למילים מהתפילה: “יאר ה’ פניו אליך – כשמישהו מחזיר לנו פנים מאירות, הוא מחזיר לנו שלום פנימי”.

לקראת סיום ניסחה שירה את המסר שהיא מבקשת להעביר הלאה. “אל תפחדו להגיד לעצמכם דברים טובים. תזכרו שאתם בסדר. גם אם זה קטן. כל דבר קטן הוא ענק”. אפרת חתמה במילים: “אהבה היא צורך בסיסי. וכשילד, או מבוגר, מקבל אור – הוא יודע גם להתמודד עם ביקורת. בלי אור, אין צמיחה”.

האזינו לשיחה המלאה בתוכנית 'עומקא דליבא' בהגשת אפרת ברזל ב'קול חי':