נאומו האחרון של חיזבאללה, נעים קאסם, לא כלל הכרזה חד-משמעית על כניסה קרובה לעימות, אך גם לא סיפק התחייבות להימנעות ממנו. העמימות הזו, שהוצגה כעמדה אסטרטגית מחושבת, התקבלה בלבנון כגורם מערער – כזה שמותיר את המדינה כולה תלויה בהתפתחויות אזוריות שאינן בשליטתה.
בלבנון עצמה, המסר הכפול – לא כן ולא לא – עורר גל של חשש וכעס. גורמים פוליטיים וציבוריים הביעו דאגה מהאפשרות שהארגון יוביל לפתיחת חזית נוספת, דווקא בעיתוי שבו המדינה מתמודדת עם משבר כלכלי וחברתי עמוק. מבחינתם, עצם אי־סגירת הדלת להתערבות נתפסה כאיום ישיר על היציבות.
מקורות לבנוניים מסרו לערוץ אל-חדת' כי בנשיאות לבנון שוררת תרעומת חריפה בעקבות דברי קאסם. לדבריהם, "האיום של מנהיג חיזבאללה בפתיחת חזית לבנונית הוא חציית קו מסוכנת נגד מדינת לבנון. הנשיאות לא תאפשר לגרור את הלבנונים למלחמות של אחרים, ומי שיעשה זאת – יישא באחריות".
עוד באתר:
גם בזירה הפוליטית נשמעו קולות תקיפים. חבר הפרלמנט הנוצרי סאמי ג'ומאייל כתב ברשת X: "אם אתה רוצה להגן על אדונך, לך אליו. אם אתה רוצה להתאבד, תתאבד לבד, אבל עזוב את לבנון". דבריו זכו לתהודה רחבה והפכו לסמל של ההתנגדות הציבורית לקו שמוביל חיזבאללה.
גם עיתונאים ואנשי ציבור הצטרפו למתקפה. העיתונאי סימון אבו פאדל תהה כיצד איש דת מוכן, לדבריו, להפקיר עם שלם להחלטות חיצוניות. חבר הפרלמנט מישל מועווד הוסיף: "השיח' נעים קאסם מתעקש, שוב וללא כל בושה, להציב את לבנון לשירות המשטר האיראני… שיח' נעים, מספיק!". בתוך כך, קאסם עצמו חזר והבהיר כי חיזבאללה אינו ניטרלי, וכי "נבחר בעיתוי המתאים כיצד לפעול, בהתערבות או ללא התערבות".
