העשיר שהגיע לבנק עם מזוודות כסף ולא ידע לחתום

פרשת השבוע פרשת בשלח, פרשת המן: א: ויש לשאול מה שייך למען אנסנו, הרי מוריד להם את המן בכל יום ומזונתיהם מצויים אם כן אין להם נסיון? ב: עוד יש לשאול על דברי המכילתא שמבואר דעה ראשונה שהניסיון לכל הדורות ודעת רבי אלעזר לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. והשאלה לדעה ראשונה במה הוא ניסיון לכל הדורות הרי אין להם מן? וכן לפי רבי אליעזר לא ניתנה התורה רק לאוכלי המן, לא מובן הרי התורה ניתנה לדורות למרות שאינם אוכלי מן? ג: עוד נשאל רשב"י במסכת יומא דף עו ע"א שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? שהרי ראינו שהמן נשמר לשנים רבות.

מרכז החיים הפרנסה:

הנה כל בית שבונים עומד וניצב בפני בני הזוג את עמוד התווך של קיום הבית והוא הפרנסה כי הכסף יענה את הכל, ומטבעם של דברים שהופך הדבר לנושא מרכזי בחיי כל בית וסביבו נגרמים ויכוחים מצוקות וצער שמאפיל על חיי הנשואין מאחר ובדרך כלל לא נולדים עם כפית של זהב, ופעמים רבות יש רצונות שלא ניתן לממש או קניות מיותרות שגורמות לויכוח למה קנית את זה או בזבזת כסף או הפוך האשה על הבעל, מה גם שיש טענות מדוע הבעל או האשה אין עושים מספיק לכלכלת הבית, או מדוע לא ניצל הזדמניות מוצלחות או עשה טעיות בעסקיו, בהיות שרבים וטובים טועים בחושבם כי כל פרנסתם תלויה במעשיהם בזריזותם ובחכמתם ובתבונתם, ולזאת ישנם רבים אף מגדילים לעשות לחבר ספרים על דרך הצלחתם בעסקים כאילו ללמדנו העתק הדבק את הצלחה, וממילא צומחת התביעה הקשה מדוע אינו עושה את כל המאמץ להרחיב את גבולם, ויתירה מכך בני אדם מתוך אותה הנחה טועים באורח חייהם לתת את כל הדגש על כך ומזניחים את תכליתם בעולמם ואת עבודת השם בקיום התורה והמצוות, כך שמאבדים את אושר החיים, וגם את עבודת השם, כמבואר במסכת עירובין דף מא ע"ב תנו רבנן שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן עובדי כוכבים, ורוח רעה, ודקדוקי עניות. למאי נפקא מינה? למיבעי רחמי עלייהו. אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו שטעות גדולה ביד החושבים כך כי רק השם הוא מוריש ומעשיר כמאמר דוד המלך דברי הימים א פרק כט פסוק (יא) לְךָ֣ יְ֠קֹוָק הַגְּדֻלָּ֨ה וגו': (יב) וְהָעֹ֤שֶׁר וְהַכָּבוֹד֙ מִלְּפָנֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מוֹשֵׁ֣ל בַּכֹּ֔ל וּבְיָדְךָ֖ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֑ה וּבְיָ֣דְךָ֔ לְגַדֵּ֥ל וּלְחַזֵּ֖ק לַכֹּֽל: וכאשר נלמד מפרשתנו, ודווקא ההיפך ככל שהשלום בית יותר טוב כך השפע והפרנסה יותר גדולה.

דווקא בגלל שלא יודע קרוא וכתוב מצא פרנסה:

מעשה שהיה מסופר על אדם שעלה ממרוקו ואינו יודע את שפת העברית והיה קשה לו להשיג מקום עבודה כשאינו יודע את שפת העברית, הלך לצדיק ותינה את צערו לפני הצדיק רבי מאיר אבוחצירה זי"ע. "הסר דאגה מליבך" פרנסה היא מהשמים וגם אם אתה לא יודע השפה הוא הזן ומפרנס לכל ובעזרת השם תמצא פרנסה, ובחובת ההשתדלות המשיך לחפש מקום עבודה. יום אחד פנו אליו ממאחד ממשרדי הממשלה וביקשו ממנו לבוא לראיון עבודה. התפלא האיש: כיצד אעבוד במשרד ממשלתי, כאשר איני מכיר את השפה כלל וכלל? איך אשרת את האזרחים הפונים?, בכל זאת התייצב במשרד בשעה שנקבעה ושם התבקש להמתין בפינת החדר עד שיקראו בשמו. עברו דקות ארוכות ולא קראו בשמו. הדקות התארכו ובעקבותיהם גם פליאתו גברה, לשם מה הגעתי לכאן? השפה זרה, ההמתנה ארוכה, לא נראה שייצא משהו מועיל מהפגישה הזו, אך בכל זאת המשיך להמתין, ואז זה קרה, הוא נקרא לחדר המנהל, שם הודיעו לו מיד, ללא שנשאל מיד הרבה שאלות, שהוא התקבל לעבודה, במסגרתה יהיה עליו לגרוס במגרסה ערמות גדולות של מסמכים. והמשכורת… לא רעה בכלל…! הוא שמח שמחה גדולה, ופליאתו העצומה התבררה רק כעבור כמה ימי עבודה… המסמכים הללו היו דפים סודיים של הצבא המקומי, וחיפשו אדם שאינו מכיר את השפה, כדי שיוכל לגורסן, מבלי שיבין מה כתוב בהם, כך אין חשש שהסודות הצבאיים יתגלו… כאשר המתין בחדר ההמתנה ביום הראיונות, הניחו לפניו כתבי עת כתובים בשפת המקום, כדי לראות אם הוא יקח אחד מהם ויצליח לקרוא את הכתוב בהם, וכאשר גילו שהוא לא מעיף מבט לעברן, הבינו שמצאו את האיש הנכון לעבודה הרגישה… אז נוכח האיש שדברי הרב נכונים, איך נגזר עליו להתפרנס בכבוד, הנה באה הפרנסה דוקא בגלל חסרונו… גם אם לפעמים ישנם רגעים שנראה שהכל מסביב שחור, שאנחנו רק נכשלים בכל מיזם שמנסים לקדם – צריך לדעת שבעזרת ה' תמיד שפרנסה מהשמים והוא זן ומפרנס מביצי כנים ועד קרני ראמים.

ניסיון המן לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.

אחר הדברים האלה עלינו להתבונן אשר מלמדת אותנו התורה בפרשת המן שהיא סמל ודוגמה לפרנסת האדם ואף קריאתה סגולה לפרנסה, שהקב"ה ציוה למשה אשר יאמר לבני ישראל שהוא יוריד להם את המן אך כל אחד יאסוף רק עומר לגולגלת שהוא עשירית האיפה שזה משקל שחייב בהפרשת חלה קילו חמש מאות ושישים גרם לכל נפש ליום, ולכן כל אחד יאסוף לפי מספר הנפשות שיש בביתו, ואף גם זאת כל יום יאסוף רק הנצרך לאותו יום ולא יאסוף גם בשביל מחרת, אולם לצערנו היו קטני אמנה אשר אספו כמות יותר גדולה אולי ירצו לאכול יותר מעשירית האיפה, ויש אשר שמרו למחרת שאולי מחר יהיה שביתה ולא ירד מן מהשמים ולא יהיה להם מה לאכול, ויש אשר טעו בחשבון הכמות ובטעות אספו פחות, והתוצאה אומרת לנו התורה שהמרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר, ואשר השאיר עד למחרת התליע, זאת אומרת התורה מלמדת אותנו איך הקב"ה מנהיג את העולם, שאדם טועה וחושב יאסוף יותר ויוסיף שעות עבודה ויגדיל את משכורתו על חשבון התורה והתפילה וכדומא וירויח יותר, אך מגלה לנו התורה שהמרבה לא העדיף אלא אותו מן שהוסיף יותר ממה שמגיע לו נמס וכשהגיע לבית רואה שיש בידו רק מה שצריך, כך אדם המגדיל הכנסתו ונדמה לו שהוא יעשיר על ידי זה אך מה עושה הקב"ה מביא לו תקלות וקילקולים ויסורים וכדומא ומוציא ממנו את הכסף בכל מיני צורות ולא נותר בידו אלא את מה שמגיע לו בלבד, ומצד שני אם החסיר מפני עבודת השם הקב"ה נותן ברכה במעשיו וממלא את חסרונו. זאת ועוד כאשר נתבונן שחז"ל מלמדים אותנו שכל אדם מצא את המן במרחק הנקבע לפי צדקותו יש אשר היה המן בפתח ביתם ויש אשר נצרכו ללכת למרחק, והשאלה מדוע נצרך ללכת למרחק וכי לא יכול לקחת מהמן שנמצא בקרבתו? התשובה לכך מתבאר בחז"ל שכל אחד ראה את המן ששייך לו ויכול לעבור בסמוך למן של אחר ואינו רואה אותו, ללמדנו שכל אדם עושה עסק ומצליח במה ששייך לו ובמה שאינו שייך לו אינו רואה, וכל אדם שיתבונן כמה הזדמנויות היו לו בחיים ולא עשה אותם ומצטער חבל שהפסיד את ההזדמנות, אך המאמין יודע שרק מה ששייך לו הוא יראה ויחשוב ויעשה ודבר אחר אינו שייך לו, ולכן מחברי ספרי הצלחות וצורת עסקים אינה אלא אחיזת עיניים שהרי רבים עשו כן ולא הצליחו ורבים עשו אחרת וגם הצליחו, כך שלא סוג העסק ולא צורת הפעלתו ולא חכמת האדם עמדה לו להצליח, וכבר כתבנו בפרשיות הקודמות שכל אדם נגזר עליו את תכנית החיים ומסגרת המתאימה לפי שורשי נשמתו איך יעבור את התקופה שצריך לעבור עלי אדמות. ורק כאשר האדם יפנים את היסוד הזה ויאמין באמונה שלימה שהכל תלוי בחסדי השם יתברך ידע לפנות לבוראו שהדבר תלוי בו וישפוך את צקון ליבו לפני השם שישפיע עליו שפע וברכה ממרום כי רק הקב"ה הוא זן ומפרנס לכל מקרני ראמים ועד ביצי כינים.

לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן:

ובזה נבין מאמרי חז"ל שזה נסיון לכל הדורות ואף לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, כוונתם בזה למרות שאין מן יורד מהשמים בדורות הבאים אלא התחליף למן הם הגשמים שבהם תלוי קיום העולם והבריאה כי "מים בגמטריה מן" ומפתח הגשמים רק ביד הקב"ה כמו המן, ולכן את האמונה וההשקפה של אוכלי המן נשארת לדורות בזה שמאוכלי המן ילמד להשכיל ולהבין שהפרנסה היא משמים ואינה תלויה במעשיו ובחכמתו, וכאשר יפנים הדבר ויאמין באמונה שלימה יוכל להתפנות לעסק התורה ויקבל עליו עול התורה והמצוות ולא לעבוד על חשבון ביטולם, וזו כוונת חז"ל שמי ראוי לקבל התורה וללומדה דווקא מי שמפיק לקח ומוסר מפרשת אוכלי המן שהוא לחם מן השמים ואינו תלוי בו ורק כאשר יש לו את האמונה והביטחון הזה יכול לעסוק בתורה, והוא הנסיון לכל הדורות וכמו שהשיב רשב"י לתלמידיו מדוע לא הוריד בפעם אחת לכל השנה במסכת יומא דף עו ע"א אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שיש לו בן אחד פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה, עמד ופסק מזונותיו בכל יום והיה מקביל פני אביו כל יום, אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

מימי לא ראיתי צבי קייץ, וארי סבל, ושועל חנוני:

ואכן הן הם דברי המשנה במסכת קדושין דף פב ע"א רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי מעשי, וקפחתי את פרנסתי. ובגמרא דף פב ע"ב תניא, ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ, וארי סבל, ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער, ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר [ירמיהו ה] עונותיכם הטו ע"כ. וכוונת חז"ל בזה להבהיר לנו כי הרי הקב"ה זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים ואם רק נחשוב כמה מזון צריך להכין עבור כל הבעלי חיים בעולם עשרת מונים מהאנשים ולמרות הכל לא ראינו שהם נצרכים לעשות עסקים בכדי להתקיים ומדוע האדם שונה מהן? אולם אחרי חטא אדה"ר נתקלל האדם שפרנסתו תהיה עם סבל ולכן האדם נצרך להתאמץ, כך שהעבודה והעסק בשום אופן אינו סיבה להבאת הפרנסה אלא הוא העונש של הקללה, ולולי החטא האדם לא יותר גרוע מכל בעלי חיים שהקב"ה ממציא להם מזונם, ונמצא שלפי מעשיו של אדם נצרך להשתדלות בתור עונש, אך אינו אמצעי להעשיר ולהצליח, אלא אם נגזר עליו במזלו הוא יצליח בכל אופן ואם לאו יפסיד, ורק ע"י שיתפלל ויתחנן לבורא עולם ויעורר רחמי שמים עליו יכול לשנות את מזלו לטובה.

דברי האבן עזרא על דברי שלמה המלך:

וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו משלי פרק כב פסוק (ב) עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְקֹוָֽק: ומבארים המפרשים שכאשר נפגשים עשיר ועני ומכירים אחד את השני מקרוב שניהם מתפלאים אחד על השני כי העשיר רואה שהעני פיקח ואם כן למה הוא עני ולא מצליח לעשות עסקים, והעני רואה שהעשיר טיפש ומתפלא איך הצליח להגיע לעושר, והמסקנה שמגיעים שניהם שהשם עושה כולם והכל לתלוי בו ולא בחכמת האדם. עוד אמר בקהלת פרק ט (יא) שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים, הַמֵּר֜וֹץ, וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים, הַמִּלְחָמָ֗ה, וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙, וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר, וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם: וכתב האבן עזרא קהלת פרק ט וגם לא לחכמים לחם, שהיה ראוי להיותם מושלים בכסילים ויהיו רשים והדבר הפוך ברוב: וביאור דבריו מניסיונו על בשרו העיד על עצמו שנולד במזל עוני עד שאם ימכור נרות השמש לא תשקע ואם ימכור תכריכים לא ימותו בני אדם בכדי שלא תהיה לו פרנסה.

למרות הידע הוא עני:

כמבואר במסכת הוריות דף י ע"א אמר לו רבן גמליאל כל כך הרבה חכמה יש בידך, ואתה עולה בספינה לבקש פרנסתך? אמר לו רבי יהושע עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, והם רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שכל כך חכמים הם, עד שיודעים לשער כמה טפות יש בים, ואף על פי כן, אין להם פת לאכול, ולא בגד ללבוש. הרי לך שחכמה אינה מחייב להביא פרנסה, וכך מסופר בירושלמי מסכת ביכורים פרק ג ששמעון בר ווא למרות שהיה חכם גדול ובקי בהבחנת מרגליות ולכאורה יכול להרויח הרבה כסף ולהיות עשיר המציאות שהיה עני גדול עד שלא היה לו לחם לאכול, ולכן קרא עליו רבי יוחנן הפסוק לא לחכמים לחם. כמ"ש בירמיהו פרק ט פסוק (כב) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחָכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעָשְׁרֽוֹ: (כג) כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֘ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ וגו'.

מעשה שהיה עם החפץ חיים

פעם פנו שני אחים סוחרי יערות עצים שיכריע בניהם על ויכוח שנוצר בניהם, מדובר שהם רכשו יער והיו סוחרים בעצים ומוכרים ומרויחים יפה והנה בעודם בחצי מלאכתם ביער שקנו הזדמן עוד יער למכירה במחיר טוב ונהיה מחלוקת בניהם אחד רצה לרכוש את היער הנוסף והשני התנגד באומרו קודם נגמור מה שיש בידנו ואח"כ נקנה, החליטו לשאול את גדול הדור מה לעשות, פנו לחפץ חיים לייעץ להם, השיבם שאינו מבין במסחר יערות ואינו יכול להשיב עד אשר הפצירו בו שזה עניין של שלום בניהם, והשיבם שהוא אומנם אינו מבין במסחר יערות אבל יספר להם סיפור ויבינו, פעם היה כפרי אחד שהיה מתפרנס מיין שהיה עושה בביתו היה מוכר יין מהחבית, והנה פעם פנה אליו חברו ויעץ לו מדוע הנך עושה ברז אחד לחבית וצריכים לחכות בתור הרבה אנשים הרי אתה יכול להכפיל את המכירות ולהרויח יותר תוסיף עוד ברז לחבית ותמכור משני ברזים, צחק עליו הכפרי ואמר לו וכי אם אני יעשה עוד ברז יתוסף יין בחבית הרי את כמות היין שיש בחבית אני ימכור בין בברז אחד או שני ברזים מדוע שאני יעבוד יותר קשה יש לי זמן ואני ימכור לאיתי בברז אחד וירויח אותו הדבר. כך גם אצלכם, הבינו שאין טעם לקנות את היער השני ויסתפקו ביער שיש להם עד שיגמרו, ואכן אדם אחר קנה את היער ולבסוף אותו היער נשרף והפסיד אותו אדם את כל כספו ושמחו עד מאוד כיצד שמעו לעצת חכמים. וזהו המרבה לא יעדיף כי פרנסתו של אדם קצובה לו אומנם חובת ההשתדלות מוטלת על האדם מפאת הקללה אך לא על חשבון קיום התורה והמצות והתפילה, ולכן צריך תמיד האדם לבחון את עצמו האם פרנסתו היא לו לרועץ בקיומה של התורה ודאי לא זו הפרנסה הנכונה כי אנחנו מבקשים בהיתר ולא באיסור או שהוא מצידו צריך לשנות דרכו כי לא ירויח מאומה ממה שבה על חשבון התורה והמצות.

מעשה שהיה:

בהיותי בדאצ'ה בנאות דשא פגשתי איש עסקים בשם אביהו מפלורידה אשר סיפר לי שפעם אחת ניסה לשכנע אדם לרכוש קרקע מסויימת שזו עסקה טובה וכמה שניסה לשכנע אותו לא הצליח, ולבסוף אחר לקח את העיסקה והצליח, סבו שהיה נוכח במקום ושמע את כל אשר ניסה לשכנע את חברו וכל דבריו עלו בתוהו, אמר לו תדע לך שכתוב בתורה בדברים פרק ח פסוק (פרשת עקב) (יז) וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה: (יח) וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־ נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וכתב התרגום תרגום אונקלוס (יח) ותדכר ית יי אלהך ארי הוא יהיב לך עיצא למקני נכסין בדיל לקיימא ית קימיה דקיים לאבהתך כיומא הדין: פירושו של דבר מה שפעמים יש בני אדם עושים עסקה מוצלחת זה מפני שהשם נתן בליבו עצה לקנות נכסים, וכאשר לא מגיע לו השם יתברך לא נותן בליבו לעשות העיסקה כי לא מגיע לו, לכן אמר לנכדו אל תהיה בצער שלא הצלחת לשכנע אותו כי לא מגיע לו. וכך הדבר קורה אצל בני אדם רבים שמתחרטים על שלא עשו עיסקה שהזדמנה לידם והיא כל כך מוצלחת כי אחר שעשה הצליח, אך טעות הדבר בידם כי כל עיסקה תלוי אם מגיע לו או לא ואם לא מגיע לו השם נותן בליבו לא לעשות את העיסקה ומי שמגיע לו השם יתברך נותן בליבו לעשות העיסקה ומצליח מאחר והכל תלוי ברצון השם.

מעשה שהיה

ושמעתי מעשה מפי הרה"ג מרדכי גוזלן זצ"ל ראש ישיבת אור התורה הקטנה בבני ברק, שהיה בגרמניה אדם אחד בעל משפחה גדולה י"ז נפשות שהיה צריך לפרנס, והנה חיפש עבודה להתפרנס ממנה, בתוך החיפוש מצא להיות שמש בביהכנ"ס כמובן הלך לגבאי הראשי והנחה אותו מה עליו לעשות, התחיל ביום שישי לנקות הביהכנ"ס והכין סידורים למתפללים ועשה כל הנדרש ממנו בביהכנ"ס, ובשבת כמובן נמכרו עליות, וכאשר הגיע מוצ"ש ביקש הגבאי את אותו שמש שירשום את כל המכירות שנמכרו ויביא לו הרשימה. אולם השמש השיב שאין הוא יודע לכתוב כלל. אמר לו הגבאי אם אינך יודע לכתוב אינך ראוי להיות אפילו שמש שילם עבור אותו שבת ופיטרו, ויצא השמש בפחי נפש לחפש לו פרנסה לבני ביתו ומרים עיניו אל הקב"ה מנין יבא עזרי. והנה עבר קצין מהצבא שראה אותו ואמר לו הלא יהודי האם תוכל להזמין לי חמש מאות לחמים ותבא על שכרך. היהודי שמח ורץ לבצע הזמנה זו והביא את זה, ושוב ביקשו לעשות כן עוד ימים ואח"כ הגדיל את ההזמנה עד שהגיע לכמות גדולה מאוד והתייעץ שכדאי לפתוח מאפיה לספק כמות זו וכך עשה עד שהעשיר מאוד מאוד, והיו לו פועלים ועושר רב ופעם הלך השליח שלו לפתוח חשבון בבנק עם שני מזודות של כסף כמובן מנהל הבנק התפעל מהעושר והזמין את העשיר כיון שהוא צריך לחתום, ובא העשיר וקיבלו בכבוד רב וסידרו כל הניירת, והגיעו לשלב של החתימות נתבקש העשיר לחתום, אמר למנהל שהוא אינו יודע לחתום, שאל המנהל כיצד יתכן כזה עשיר מבלי שיודע לחתום, השיבו אם הייתי יודע לכתוב ולחתום הייתי נשאר שמש עד עכשיו. רואים כמה שאין העושר והכבוד תלוי במעשיו ואדרבא מהחוסר חכמה ולמידה שלכאורה גורם לו נזק וחוסר הצלחה לכאורה, משם הקב"ה ממציא לו את הישועה וההצלחה.

הסגולה העצומה להעשיר להיות שותף לקב"ה

הסיפור הבא הוא סיפור חיים מסעיר המשתרע על פני כמה עשרות שנים וכולל תהפוכות מורכבות ככל שהוא נשמע מופלא נכונות פרטיו אינה מוטלת בספק וזה דבר המעשה השמועות החלו טיפין טיפין ואט אט הפכו לגל גדול וחזק אשר שטף את אירופה היהודית לפני יותר ממאתיים שנה השמועות דיברו על יהודי פלאי שהפך לדמות מחוללת מופתים באופן על טבעי עדים נאמנים סיפרו, על חולים חשוכי מרפא שבאורח פלאי הפכו לבריאים לחלוטין, על חשוכי בנים שהפכו לאבות צוהלים, ועל יהודים עניים שהתברכו בעשירות והפכו לעשירים מופלגים, השמועה אודות איש הפלאים עוררה תמיהה רבתי בכל שדרות היהדות הנאמנה האיש עסק לפרנסתו במכירת יין ושיכר ולא נודע כאדמו"ר או כרב גם לא היה צאצא ונצר למשפחת רבנים מנגד שמו יצא למרחקים כפועל ישועות בקרב הארץ ומכל רחבי אירופה נהרו יהודים לביתו להתברך מפיו ולהיוושע מאמירותיו שמעולם לא אכזבו, הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל זי"ע אשר כונה בפי כל הרבי מאפטא יצא למשימה להכיר את האיש ולתהות על קנקנו מיהו מה מעשיו מה הן זכויותיו וכיצד הגיע למדרגת צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים, עד שדבר מדבריו לא נופל ארצה וככל היוצא מפיו כך נעשה, שכר הרבי עגלה קטנה ויצא אל העיירה הקטנה בה התגורר המוזג הפלאי הרבי נכנס לחנותו בלי להזדהות ומיד הבחין במוזג שהכל סחים בנפלאותיו עומד מאחורי הדלפק מוכר יין ומוזג שיכר, הרבי היה נראה כהלך יהודי נודד והמוזג שש ושמח להיענות לבקשתו ולקיים בו מצות הכנסת אורחים, בלי לדעת כמובן מיהו היהודי הנודד ומה מטרת בואו אך התמקם הרבי בפינתו ומיד פתח בעבודת בלשות מתוכננת היטב הוא התחקה כל העת אחר המוכר עקב בדריכות אחרי תנועותיו וחיפש את צדקותו הנסתרת או לחילופין כוחות אחרים מהם הוא שואב את היכולת להושיע במוצא פיו, אפס כי המוזג התנהל כמו כל מוזג אחר לפעמים מתמקח על המחיר לפעמים נפרד מלקוח ותיק בלחיצת יד, החליט הרבי לעקוב אחריו בלילה אולי באישון ליל יגלה כי המוזג הוא צדיק נסתר העובד את ה' במסירות נפש בלילות, אך גם כאן לא נפתרה התעלומה לאחר תפילת ערבית שגרתית כמו כל יהודי אחר סעד המוזג ארוחת ערב עם משפחתו קרא קריאת שמע ועלה על יצועו, הרבי הבין כי זה לא יתכן ואדם בעל כוחות סגוליים ופלאיים חייב להסתיר משהו כל אותו הלילה לא עצם הרבי עין אלא עקב בדריכות אחר דלת חדר השינה של המוזג ממתין לראות מתי הלה יקום לעבודת קדשו, אלא שהמוזג לא קם ולא נע קול נחירותיו הקצובות נשמע היטב בחלל הבית כל הלילה משמע אין הוא מהעומדים בבית השם בלילות, הבוקר שלמחרת היה רגיל לגמרי המוזג קם מוקדם התפלל תפילת שחרית שגרתית ומיהר לפתוח את בית המזיגה שוב עמד שעות ומכר יין ושיכר, ומדי פעם עצר לרגע לברך ולהבטיח ישועות ליהודים ששיחרו לפתחו, אך עדיין לא נגלה כל קצה חוט לפתרון התעלומה מנין הכוחות השמימיים העילאיים לפעול ישועות בהבל פיו? מי הוא זה ואיזה הוא המוזג הלז ומה הסוד שהוא מסתיר? שלושה ימים של עבודת מודיעין אינטנסיבית עשה הרבי בביתו של המוזג אך ללא תוצאות, העובדות היו ברורות המוזג הוא יהודי רגיל וסדר יומו ולילותיו רגילים ופשוטים מאוד, מאידך אין ספק כי אכן הוא מחולל מופתים וכבר בשלושת הימים שהוא נמצא נוכח הרבי לראות זאת במו עיניו, בחלוף היום השלישי החליט הרבי כי זה הזמן לגשת אל המוזג ולשאול את פיו, לנוכח עיניו הנדהמות אמר לו כהאי לישנא יהודי יקר אני הוא הרבי מאפטא וכבר שלושה ימים שאני מתחקה אחריך ומנסה לגלות את סוד כוחך לפעול ישועות אך עד כה ללא הצלחה, גוזרני עליך בכח התורה כי תגלה לי מה מעשיך וכיצד הגעת לדרגה שככל היוצא מפיך כך נעשה כביכול כל צבא השמים עובד בשירותך, המוזג הופתע הן שמו של הרבי ידוע ומפורסם ועצם העובדה כי זכה לארח את צדיק הדור בלי לדעת גרמה לו להתרגשות יתירה, אך יותר מכך הוא הופתע מהדרישה הנחרצת לגלות את סודו את סוד חייו הכמוס שמעולם לא גילה הוא ניסה לשכנע את הרבי כי הדבר הוא סוד אך הרבי לא נענה אלא שב וחזר במפגיע על הדרישה לשמוע ממנו את תהלוכות חייו להבין מכלי ראשון כיצד זכה יהודי פשוט לחולל מופתים, בלית ברירה פתח המוזג וסיפר את סיפורו האישי המדהים המופיע לפרטיו בספר יורו משפטיך ליעקב' אשר הודפס לפני כמאה ושלושים שנה במשך שנים רבות ידע המוזג דנן חיי עושר ופאר הוא נחשב סוחר מצליח בעסקים מגוונים וכל שועי עולם שיחרו לפתחו לעשות עמו עסקים ולהפוך לשותפיו, סביב שמו הילכה הילת קסם על סוחר שמגע זהב באצבעותיו וכל עסק שהוא נוגע בו מצליח מיד ומזכה אותו ברווחים נאים, לימים נתהפך עליו הגלגל עסקיו הלכו והידרדרו מדחי אל דחי והשמועות על מצבו הכספי הרעוע הרחיקו ממנו כל שותף פוטנציאלי העשיר של אז הפסיד בעסקיו פעם אחר פעם והפך מאיל הון ידוע ליהודי נרדף ועני רעב ללחם וחסר כל, חולף יום ועוד יום ואין כל בשורה באופק הוא ומשפחתו החלו להתרגל לחיי עוני ודוחק ולקבל תמיכה מבתי תמחוי ומקופות צדקה להן נהג לתרום בעבר, העתיד נראה שחור וחשוך ובני ביתו תלויים בצווארו כרחיים ומבקשים לחם פרוסה אין להם, באחד הימים הקשים ביותר פנתה אליו רעייתו והציעה שמע נא הן הכל יודעים כי אתה סוחר ישר ועד לא מזמן גם נחשבת ממולח ומוצלח אולי תצא לשוק בעיירה הסמוכה תחפש מישהו שהכיר אותך בעבר בעולם העסקים ועדיין מאמין בכישוריך ותבקש ממנו להיות שותף עמך הוא יעניק סכום כלשהו ויקבל אחוזים מהרווחים שתפיק מהעסקים שתעשה בכסף אולי יחוס הלה ויתן לך לחזור לעולם העסקים, בחוסר חשק בולט הסכים האיש להצעת רעייתו ידוע ידע כי מצבו הכספי הקשה ידוע ומפורסם ולא באמת האמין בסיכוי כי יצליח למצוא שותף, אך בלית ברירה ומתוך שהרעב הגובר והמקרקר של בני משפחתו הכריחו לעשות משהו עשה כעצת רעייתו ויצא לדרך לעיירה הסמוכה, והנה בדרכו הוא מהפך בדעתו וחוכך ברעיונו בהצעת רעייתו והדבר נראה לו לא סביר באופן קיצוני להשיג שותף? למה שיסכים? למה שירצה? האם ניתן לסמוך עליו שיזרים כסף במועד? ואם הלה ייעלם בפתע פתאום? זה לא נשמע הגיוני, מצד שני הרי חייבים לעשות משהו ובני ביתו ממתינים בקוצר רוח שישוב עם כסף למחייתם, ואז נצנצה בו הברקה הוא הרים עיניים לשמים ואמר במילים פשוטות וברורות בורא עולם לך הכסף ולך הזהב, אינני חפץ בשותפים בשר ודם אני רוצה שותפות איתך אתה תושיט לי חבל הצלה ואני אתחיל לסחור את הרווחים נחלוק שווה בשווה מחצית אתן לפרנסת משפחתי ומחצית אני נותן לך להחזיק לומדי תורתך, כל רובל שארוויח אחלק לשניים חצי לי וחצי לך שותפי הנאמן חצי חצי, בורא עולם אמר הסוחר והרים ידיים אל על מבחינתי העסקה חתומה אני מתפלל שתתן את חלקך ונהיה שותפים חצי חצי הכל שריר וקיים הכריז בהתרגשות, צעדיו נעשו קלים לפתע הוא חש כי יד נעלמת מסייעת בעדו, לפתע נזכר כי בצרורו מטבע זהב קטנה שקודם לכן היתה נראית בעיניו חסרת משמעות, אך עתה כך החליט תהא זו המטבע הפתח לעולם העסקים הוא חזר לביתו כינס את משפחתו והודיע כי מצא שותף טוב לעסק אשר יחלוק עמו ברווח חצי חצי ומטבע הזהב הקטנה היא ההשקעה הראשונית של השותף, באותו יום שב ויצא לשוק וקנה במטבע סחורה אותה מכר ברווח פעוט יחסית את הרווח לא שמר לעצמו אלא התחלק עם השותף מחצית הרווח נתן למשפחתו ואת המחצית השניה העביר בו ביום לעמלי תורה, מאותו יום החל שוב לעסוק במסחר תוך שהוא מקפיד להעביר מחצית מהרווחים לשותפו לבורא עולם להחזקת עמלי תורתו, ועם הזמן רכש את בית המזיגה בו הוא מוכר יין ומתפרנס עד ששוב הפך לעשיר מופלג, הנה סיכם בהתפעלות באוזני הרבי יביט נא הרבי ויראה את שתי הקופות המונחות מתחת לדלפק המכירה מדי יום עם ספירת הקופה אני מחלק את הרווח מחצית אני מניח בקופה הימנית זה לשותף שלי מכאן אני מחזיק ידי עמלי תורה ומעניק להם לפרנסתם, ואת המחצית השניה אני מניח בקופה השמאלית לפרנסת בני משפחתי, אינני יודע למה משך הסוחר בכתפיו אך שמתי לב שמאז שהשותפות שלנו פורחת אני מצליח לחולל מופתים בהבל פי השותף שלי עומד יפה בהסכם ומצווה את ברכתו בעסקיי ואף מקבל את חלקו מדי יום ביומו אך מדוע הוא מבצע את כל מה שאני מבקש ממנו אין לי מושג אמר הסוחר בתמימות, בהתפעלות רבה האזין הרבי לסיפורו של הסוחר האישי רווי עליות ומורדות בטחון ואמונה ושותפות אמת אמיצה ששינתה את חיי הסוחר לבלי הכר וגם הפכה אותו למחולל מופתים.

מוסר השכל:

אחר הדברים האלה עלה בידנו אחד מיסודות הבית היהודי בכדי לזכות לאושר ועושר לדעת כיצד להתנהל בנושא המרכזי שהוא הפרנסה אשר בזה תלוי ההצלחה והכשילון של הבית, ולהשכיל ולהבין שהפרנסה היא מהשמים ולכל זוג יש תכנית משלו לפי שורשי נשמתו והקב"ה מנתב ומכוון כל אדם היכן יהיה מקור פרנסו ועסקו וגודל הצלחתו או כשלונו, כך שצריכים להאמין באמונה שלימה ראשית שמפתח הפרנסה לא יכול להיות לעולם על חשבון פגיעה בעבודת השם בתפילה או בקיום המצוות ולימוד תורה, שנית צריכים לשמוח עם מה שהשם נותן ולהתפלל לפרנסה ברווח ולא בצמצום בכבוד ולא בבזוי בהיתר ולא באיסור ואין מקום כלל להטיח אשמה או תלונה אחד על השני על מצבם הכלכלי אלא לשאת עיניהם לבורא עולם שהוא משביע לכל חי רצון והזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, ודוקא כאשר יש שלום בית ושמחה הקב"ה פותח להם את השערים ומאיר להם פנים, וההפך כשאין שלום בית בדרך כלל לא זוכים להצלחה כי השותף השלישי שהוא בורא עולם אינו שורה איתם בביתם, ויהי רצון שנזכה כולנו שתשרה השכינה בבתינו תמיד באהבה ואחווה ויושפע עלינו שפע ממרום עד בלי די אמן ואמן.

1. המכילתא דרשב"י פרק טז למען אנסנו הילך בתורתי אם לא נסוי הוא להן לכל באי העולם. וכו' ר' אליעזר אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן.

החותם בברכת שבת שלום ומבורך.

הצב"י מרדכי מלכא עיה"ק אלעד