בשיחתו השבועית "א געדאנקעלע" לפרשת יתרו, התייחס המשפיע הרב אברהם מרדכי מלאך למזג האוויר הסוער שפקד את ניו יורק לאחרונה, וקישר בין ההתמודדות הפיזית עם השלג לבין המסר הנצחי של הפרשה.
הרב פתח בתיאור חי מהרחובות המושלגים, כשהוא מתמקד בתחושת חוסר האונים המוכרת לנהגים רבים שרכבם נתקע בשלג העמוק. הוא תיאר את הניסיון האינסטינקטיבי של האדם ללחוץ על הגז בכל הכוח כדי לצאת מהמצב, פעולה שבדרך כלל משיגה את התוצאה ההפוכה.
"אתה עומד שם, תקוע בשלג", תיאר הרב את הסיטואציה, "ואתה מנסה ללחוץ, נותן גז, אבל הגלגלים רק מסתובבים במקום". הרב הסביר כיצד הניסיון להפעיל כוח ברוטלי לא רק שאינו מועיל, אלא אף גורם לרכב לשקוע עמוק יותר בבוץ ובשלג, מה שהופך את החילוץ למורכב הרבה יותר.
עוד באתר:
בנקודה זו שיתף הרב עצה מעשית שהפכה לנמשל המרכזי של השיחה. הוא תיאר כיצד מגיע אדם מבחוץ, בעל ניסיון, ומנחה את הנהג לפעול בדרך שונה לחלוטין מהאינטואיציה הראשונית. במקום ללחוץ על הגז בחוזקה, ההוראה היא עדינה ומדודה.
"א ביסל פאָרווערטס, א ביסל צוריק" (קצת קדימה, קצת אחורה), ציטט הרב את העצה הידועה לחילוץ משלג. "אל תילחם בזה. תן קצת גז, ואז תרפה. קצת רוורס, ושוב קדימה".
הרב מלאך קישר את התובנה הזו לפרשת יתרו ולעצתו של יתרו למשה רבנו. כשם שמשה ניסה "לסחוב" את כל משא העם על כתפיו לבדו עד שיתרו הזהיר אותו "נבול תיבול גם אתה גם העם הזה", כך גם בחיים האישיים, הפעלת לחץ בלתי פוסק אינה הדרך להצלחה.
"לפעמים צריך לדעת לקחת צעד אחורה כדי להתקדם", הסביר הרב. "החוכמה היא לא בכוח, אלא ב'יישוב הדעת'. כמו ברכב, כשאנחנו לוחצים חזק מדי בלי מחשבה, אנחנו רק מתחפרים. הסוד הוא בתנועה העדינה, בהקשבה, וביכולת לנוע קצת אחורה כדי לצבור תנופה קדימה".
הרב סיים את הרעיון במסר של עזרה הדדית, כשהוא מציין את היופי שבמראה האנשים המסייעים זה לזה ברחובות המושלגים, דוחפים רכבים ומעניקים עצות, בבחינת "איש את רעהו יעזורו", ואיחל לשומעים שייקחו את הלקח של "קצת קדימה, קצת אחורה" גם לעבודת הנפש ולחיי היומיום.
