חנה כהן אלורו שוחחה היום (שלישי) עם יונת קפלן בתוכנית 'הבמה שלך' על תחושה אישית שמוכרת לרבים: המרוץ הבלתי פוסק אחרי מה שחסר, במקום עצירה רגעית והסתכלות על מה שכבר יש. הכול התחיל מאירוע יומיומי ופשוט – פתיחת ארון המזווה בבית.
חנה מתארת כיצד פתחה את הארון האהוב עליה, כזה שבו “הכול מתאים”, וראתה חצאי קופסאות, שקיות פתוחות ומוצרים שלא נוצלו עד הסוף. המראה הזה הוביל אותה למחשבה: ראש חודש אדר כבר כאן, ניסן מעבר לפינה, ואולי הגיע הזמן להפסיק לקנות עוד – ולהתחיל להשתמש במה שכבר נמצא בבית. היא קיבלה על עצמה החלטה פשוטה: שבוע בלי קניות מיותרות, רק פירות, ירקות ומה שחייבים – וכל השאר, יצירה ממה שיש.
ההחלטה הזו לא נשארה רק במטבח. חנה מספרת שבכל פעם שמשהו קורה לה במישור הטכני, היא עוצרת לשאול מה זה אומר במישור הרוחני. כך גם כאן: כמה פעמים בחיים אנחנו מתעלמים מהכוחות, מהיכולות ומהאנשים שכבר קרובים אלינו, ומחפשים דווקא את הרחוק, הגדול והמרשים?
עוד באתר:
היא משתפת מניסיונה כעצמאית וכיוצרת, ואומרת שהנטייה הטבעית היא לרצות את הבמה הגדולה, את הפרסום הרחב, את ההכרה מבחוץ. אבל בפועל, ההתחלות שלה הגיעו דווקא מהמקום הקרוב ביותר. ההופעות הראשונות, הפרסום הראשון – הגיעו מאנשים שהכירו אותה, אהבו אותה וסמכו עליה. “מי שהכיר – הזמין”, היא מתארת בפשטות.
בהמשך השיחה עולה דימוי עמוק: האור והחושך. חנה מדגישה שהיא לא מזלזלת בחושך, בקשיים או במה שלא טוב בה, אלא מבקשת להגדיל את האור מתוכם. בלי חושך, אין משמעות לאור. דווקא ההיעדר הוא שמחדד את הערך של הקיים.
המסר שמלווה את דבריה לכל אורך השיחה ברור: לא כל דבר צריך להיעשות מתוך מאבק של “אין לי”. לפעמים הדרך היא לפתוח את “המזווה הפנימי”, לזהות את הכוחות שכבר נמצאים, ולהשתמש בהם באומץ, בפשטות ובאמון.
האזינו לקטע המלא – מתוך התוכנית "הבמה שלך" ב'קול חי':
