ישראל ביטן, פעוט ירושלמי בן שנה וחצי, מתמודד עם אלרגיה לחלב ברמה מסכנת חיים. עבורו, כל מגע מקרי עם מוצר חלבי עלול להסתיים בטרגדיה, אך בשל "חור" בירוקרטי שנוצר עם העברת האחריות על המעונות למשרד החינוך, הוא מוצא את עצמו ללא הסייעת הרפואית לה הוא זכאי. אמו, תהילה, תיארה בראיון כאוב לישראל מאיר ב'עושים סדר' ב'קול חי' את חוסר האונים: "האלרגיה היא ברמה מסכנת חיים. חווינו איתו מקרה קיצון שממש התנפח והיה אפאתי".
למרות שהילד זכאי למלווה רפואית למשך שעתיים ביום בזמן הארוחות, הוריו נזרקים בין המשרדים השונים מבלי לקבל מענה. "פניתי למשרד החינוך, הם העבירו אותי למנח"י, מנח"י העבירו לרווחה, הרווחה לא כל כך הבינה על מה אני מדברת", סיפרה תהילה. המציאות בשטח מלחיצה במיוחד: הפעוט כבר "נתפס" במעון עם בקבוק לא שלו, אירוע שהדגיש כי עבור ילדים כמו ישראל, הזמן הוא מרכיב קריטי וההשגחה היא עניין של חיים ומוות.
מעבר למצוקת האישורים, ההורים נתקלים בחומה אנושית של חוסר נכונות מצד מטפלות לקבל ילדים אלרגיים. תהילה חשפה כי 90% מהמטפלות מסרבות לקבלו: "מטפלת הסבירה לי, ממש בצורה שלא משתמעת בשתי פנים, שהיא לא הולכת לוותר על הכוס קפה שלה". מצב זה מאלץ הורים רבים לוותר על יציאה לעבודה או להשאיר את ילדיהם במעונות ללא השגחה רפואית הולמת, תוך חרדה תמידית.
עוד באתר:
מפת הדרכים לקבלת הסייעת בגילאי 0-3 נותרה מסורבלת. למרות הבלבול, הגורם האחראי על התקצוב הוא משרד הרווחה בשיתוף הרשות המקומית, ולא משרד החינוך כפי שרבים טועים לחשוב. חוסר התיאום בין הגופים מותיר את ההורים בתחושת נטישה: "לא ברור לנו בכלל מי אמור לתת לנו את האישור הזה… אנחנו מוכנים לעשות הכול ולהפוך את העולם בשביל למצוא לילד סייעת".
הסיפור של ישראל הוא קריאת השכמה למערכת. בעוד הפקידים דנים בשאלות של סמכויות, הורים כמו תהילה נאלצים להיות ב-"שבע עיניים, בכל מקום, בכל שעה". ללא פתרון מערכתי מהיר שיסדיר את הצבת הסייעות במעונות המפוקחים, הטרגדיה הבאה עלולה להיות רק עניין של זמן.
האזינו לאייטם המלא ב'עושים סדר' ב'קול חי':
