"להקשיב להיעדרות – ליצור נוכחות" – סדרת מאמרים בת 16 חלקים מאת איש החינוך הרב אפרים וייס, בנושא אי-ביקור-סדיר של ילדים במסגרות החינוך.
חלק ב' – הסיבות לאי ביקור סדיר:
עוד באתר:
הכרת והבנת הגורמים:
* אי ביקור סדיר לא נוצר במקרה, לרוב מדובר בתוצאה של גורמים שונים, פנימיים וחיצוניים, שמשפיעים על הילד.
* הבנת הגורמים, תאפשר להורים / למורים, להתייחס לדפוס בצורה רגישה וממוקדת, תוך תמיכה בילד וליווי מותאם לצרכיו.
חרדות וחששות:
- פחד מהכיתה – מהמורה או מהחברים, עשוי למנוע מהילד להגיע לבית הספר.
- תחושות חוסר ביטחון וחוסר מסוגלות, שמתעצמות כשהילד חווה כישלונות או השפלה קודמת.
לדוגמא: ילד שמתקשה להתבלט בכיתה, חווה חרדה חברתית – הוא יתנגד להגיע בשעות הבוקר לת"ת/לביה"ס.
קשיי למידה:
- פערים לימודיים משפיעים על הביטחון העצמי, ומורידים מוטיבציה.
- חוסר הצלחה במבחנים או במשימות, גורם לילד להימנע מהגעה לכיתה, כדי להימנע מתחושות של תסכול או מבוכה.
לדוגמא: תלמיד שמתקשה בהבנת חומר בגמרא, עשוי לחוש מתוסכל, ולהתחמק מהשיעורים הבאים.
מתח משפחתי:
- חילוקי דעות בין ההורים, חוסר יציבות, או אירועים מלחיצים – יוצרים אצל הילד לחץ רגשי.
- המתח המשפחתי עלול לבוא לידי ביטוי, בסירוב לצאת מהבית או להגיע לבית הספר.
לדוגמא: ילד שחווה מחלוקות בין ההורים בבוקר, נמנע מהתארגנות, ויוצר דפוס של איחורים או היעדרויות.
בעיות חברתיות:
- קושי ביצירת קשרים עם חברים, או חוויות של חרמות, מובילים להתרחקות מהכיתה.
- תחושת ניכור או בדידות חברתית, מחזקת את הרצון שלו, להימנע מהגעה לבית הספר.
לדוגמא: תלמיד שחווה חוסר שייכות לקבוצת החברים, נמנע מהגעה לפעילויות קבוצתיות ולשיעורים.
עייפות וחוסר סדר ביומיום:
- שגרה לא יציבה, שעות שינה לא מספקות, או עומס פעילויות מחוץ לבית הספר – יוצרים עייפות מתמשכת.
- הילד מתקשה להתרכז ולהגיע בזמן, דבר שמחזק דפוסי היעדרות ואיחורים חוזרים, ופוגע במוטיבציה שלו וביכולת למידה רציפה.
חוויות של אכזבה – או כישלון קודם:
- כאשר הילד חווה כישלונות חוזרים בלימודים, או תחושות דחייה חברתית, הוא עשוי לפתח חשש להגיע לכיתה.
- הדפוס נוצר כהגנה עצמית, שמטרתה למנוע חוויה של תסכול, או השפלה חוזרת.
השפעות סביבתיות:
- לחץ חברתי, תחרות בין תלמידים, או חוויות סביבתיות קשות, כגון: מעבר בית ספר או שינוי חברתי, עלולים לגרום לילד להרגיש לא שייך.
- תחושות אלו מגדילות את הרצון להיעדר, ומקשות על ההשתלבות בכיתה.
דגשים להורים:
- זיהוי:
חשוב לזהות את הגורם המרכזי ולפעול בהתאם, במקום להעניש או להאשים את הילד.
- סבלנות ותמיכה רגישה הן קריטיות:
הקשבה, חיזוק חיובי ושיחה יומיומית, מאפשרים להבין, את הצרכים הרגשיים שלו.
- אל תקראו לו 'עצלן':
אסור להתייחס להיעדרות כסימן ל"עצלות", אלא, כתוצאה של קושי אמיתי.
- חיזוק ביטחון עצמי:
עידוד על כל הצלחה קטנה, מאפשר לילד להרגיש, שהוא מסוגל להשתלב שוב בהדרגה.
- שילוב תמיכה לימודית:
שיעורים פרטיים, חונכות או הסברים נוספים, עוזרים להתמודד עם הפערים, ומחזירים את המוטיבציה.
- בית הספר:
תיאום עם הצוות החינוכי /מורים, היעוץ החינוכי, מסייע בבניית תוכנית מותאמת, שכוללת תמיכה רגשית ולימודית.
לסיכום:
* הבנת הסיבות לאי הביקור הסדיר, היא המפתח להתערבות יעילה.
* חרדות, קשיי למידה, מתח משפחתי, בעיות חברתיות, עייפות, חוויות כישלון והשפעות סביבתיות, יוצרים מציאות מורכבת.
* בתמיכה רגישה, סבלנות ושיתוף פעולה עם הצוות החינוכי, ניתן להחזיר את הילד למסגרת הלימודית בהצלחה, תוך חיזוק הביטחון העצמי והיכולת החברתית שלו.
* זיהוי מוקדם והתייחסות מותאמת לכל גורם, תורמים, למניעת החמרת דפוסי אי הביקור הסדיר.
אל תחמיצו גם את המאמר הקודם בסדרה:
מה מספרת ההיעדרות: מבט על ילד שנעלם מהמסגרת
המשך אי"ה בשבוע הבא
אפרים וייס
בעל ותק וניסיון של 36 שנות חינוך, יעוץ וניהול בי"ס, והרצאות למורים והורים.
להרצאות ולייעוץ בנושאי חינוך, אפשר לפנות לדוא"ל:
[email protected]
שווה לקרוא גם את סדרת המאמרים הקודמת – בנושא 'החרם החברתי והשלכותיו'
