ב"ה זה הולך ופורח..
מאות אלפי צעירים, משתתפים ערב ערב בשיעורי תורה ברחבי הארץ, ומנסים להתקרב להקב"ה, בכל כוחם, טועמים מקצה צפיחית הדבש, ומקיימים בעצמם "כל מוצאי מצא חיים".
אך לפעמים יש הרגשה כזו פנימית בנפש, שעדיין אולי עדיין לא מרגישים את האור.. יכולים לבוא לשיעור אחד, שיעור שתיים, וכבר אמנם מרגישים שינוי, אך לא מרגישים עדיין את האור בנפש..
עוד באתר:
איך נרגיש אותו? איך גם אנחנו שאולי בתור אנשים ששומרים תורה ומצוות כבר מהבית ולא מוגדרים כחוזרים בתשובה, נרגיש את ההארה הזו בנפש?
בואו ונפתח את פרשת השבוע שלנו וננסה יחד לרדת לעומקם של דברים: "עצי שיטים תעשה אתו" (ל,א) מי ששם אל ליבו בפרשה שלנו, כל הכלים היו של עצי שיטים, מצופים זהב חוץ מהכפורת ומנורה שנאמר בהם "זהב טהור", בלוא שהפנים יהיה של עצי שיטים.
לכאורה למה דווקא הם היו ללא עצי שיטים אלא כלי אחד בלבד ללא פנים? ראיתי ביאור נפלא ומחזק בספר "מי השילוח" להגאון מאיזביצא זצוק"ל, וזה לשונו: "ידוע שהמשכן וכליו רומזים לקומת צורת האדם ובכל האברים רשות לאדם לכוון לטובת עצמו גם כן בפעולתו כמאמר חז"ל (פסחים סח:) מעיקרא כי עביד איניש לגרמיה הוא דעביד", ולעתיד יברר השם יתברך שהמעשה שעשה לגרמיה היה רק כמו התחלה שלא לשמה ולהוציא אור מתוך חושך, וכו', אבל הכפורת שהוא נגד הלב והמנורה שהוא נגד עיניים, בזה צריך האדם שמירה מאוד שיהיו נקיים ומבוררים בלי שום צד נגיעה מצדו לשום טובות העולם הזה".
ולכאורה למה? אם כפורת נגד הלב והמנורה כנגד העיניים, אז למה לא נכנסו בהם עצי שיטים? לכך ממשיך הרב ואומר: "איתא בגמ' (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) העין והלב הם תרי סרסורי עבירה, עין רואה ולב חומד, והנה באמת צריך העין להיות מופשט מכל תאוות עולם הזה ורק שיהיה כלי להנפש, כמו זכוכית בר ונקי שהנפש תביט דרך העין על כל דבר, והנפש תברור אותו אם היא טוב תקבלו ואם לאו לא תקבלו, אבל כשיש בהעין עצמו שום תאוה לחמדת עולם הזה אז אין העין כלי להנפש, רק היא בפני עצמו וחומד לכל ענייני העולם הזה, ולא יוכל הנפש לברור הטוב מהרע, ולכן ציוה השם יתברך באלו השניים שיהיו מבוררים, העין יהיה נקי ומופשט מחמדות ממילא גם הנפש לא יחמוד רק לדבר שהוא רצון השם יתברך".
וזה כנראה באמת המושג של קדושה… אדם יכול בגיל ארבעים, כשרואה דבר מסוים, איך הדבר הזה מזכיר לו את הילדות איך בדיוק אכל את אותה הגלידה שהוא אוכל כרגע באותם השנים מתחת לסינר של אמא, כי העין ראתה ואז זה נכנס לתת המודע בנפש, ולכן בכפורת שהיא כנגד הלב והמנורה שהיא כנגד העיניים דווקא בהם כי הם כלים לנפש לא צריך להכניס דברים חיצוניים, כי הם כל כולם קדושה, נכון, אדם צריך לעבור בהם זיכוך אחר זיכוך, בשביל להגיע לנקודה ולקדושה והמעלה האמיתית, אך כל דבר שווה אם בסופו של דבר תגיד לנקודה של קדושה אמיתית בכך המתייחדת ועולה לרצון ה' יתברך..
ואם כבר מדברים על ענין של קדושה בואו ותשמעו סיפור מדהים (שש באמרתך, הגאון הרב גואל אלקריף שליט"א, עמוד תקלט): שמעתי מהרב דניאל נשיא סיפור מדהים על חתנו, יהודה בר נתן, שחזר בתשובה בעקבות ביקור בהודו. כיצד זה קרה?
יהודה בר נתן כמו ישראלים רבים המחפשים את עצמם במזרח הרחוק, נסע להודו עם חבר והם שהו בחברת כל מיני נזירים ופקידים הודים. הוא הגיע לאחד הכפרים, היה שם זקן הודי, שסביבו התגודדו מאות צופים, סקרנים, הזקן ההודי סימן סביבו מעגל וניצב במרכזו. במשך שעות על גבי שעות עמד הזקן ההודי על ראשו כשרגליו נשואות למעלה, סמוך אליו הייתה מונחת קופסא והאנשים השליכו לתוכה מטבעות, מדי פעם הם ניסו להיכנס לתוך העיגול, אך כח מסתורי מנע מהם להתקרב אל הזקן.
יהודה בר נתן וחברו ניסו גם הן להתקרב אל הזקן ולא הצליחו, אמרו: הבה נאמר את הפסוק של 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', אולי בזכות זה נצליח…, הם אמרו את הפסוק, וראה זה פלא הם הצליחו להתקרב עד לזקן, כולם הביטו בהם בתמהון, איך הם הצליחו לעשות את הבלתי אפשרי? אמר להם הזקן ההודי: "אתם יהודים, נכון? עליכם אני לא יכול!"
לאחר מכן כשהשניים עזבו את המקום, אמר יהודה בר נתן לחברו: "תראה איזה כוח יש לך לפסוק של 'שמע ישראל'. אם זה הכוח של פסוק אחד בתורה, מה אנחנו מחפשים כאן? נחזור לארץ ונכיר מקרוב את התורה ונדע מה הכוח המיוחד שיש בה".
הוא חזר ארצה, התקרב ליהדות, החל ללמוד תורה, עד שחזר בתשובה שלמה ונעשה בן תורה אמיתי. ללמדנו מה הכוח של קדושה, כי כשהקדושה מאירה אפילו מפסוק אחד של "שמע ישראל", יכולים להפוך עולמות!!!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת והצלחת
הגב' מעיין בת ארלט הי"ו
בתושח"י.
