כך השתנתה התמונה

23 ימים למלחמה: מדוע עדיין יש כל כך הרבה אזעקות?

23 ימים לתחילת מבצע "שאגת הארי", האזעקות עדיין מלוות את שגרת החיים. הפרשן הצבאי קובי פינקלר מסביר כיצד שינוי קצב התקיפות, שחיקת הכוחות והסתגלות האויב מובילים למציאות שבה האיום לא נעלם

קובי פינקלר

ה' בניסן תשפ"ו, 23/03/26 14:02 עודכן: 14:02

א+

א-

אדם נכנס למקלט בצפת, אילוסטרציה | צילום: David Cohen/Flash90

יותר משלושה שבועות מאז תחילת מבצע "שאגת הארי", ובזמן שבשבוע הראשון נרשמה ירידה חדה בכמות האזעקות והשיגורים, בשבועיים האחרונים התמונה התייצבה. מדי יום נרשמים בין 10 ל-15 שיגורים, נתון שממשיך להשפיע על שגרת החיים בעורף.

השאלה שמעסיקה רבים היא מדוע למרות התקיפות הנרחבות של חיל האוויר הישראלי והאמריקני, לצד פעילות חילות הים, לא נרשמת ירידה דרמטית נוספת בכמות האזעקות. התשובה, טמונה בשינוי האופי של הלחימה.

בשבועיים הראשונים פעלו חילות האוויר בקצב חסר תקדים. גורם בכיר בחיל האוויר הגדיר זאת כך: "מה שעשינו ב-20 ימים אנחנו לא עושים בשנה שלמה". מטוסים ביצעו גיחות חוזרות ונשנות לאיראן, לעיתים שלוש פעמים ביום, למרחקים של עד כ-2000 קילומטרים לכל כיוון – צפונה, למרכז ואף לאזור טהרן.

בשלב זה של הלחימה, רבות מהמטרות המרכזיות כבר הותקפו והושמדו. בהתאם לכך, קצב התקיפות ירד, בין היתר כדי לאפשר תחזוקה למטוסים ומנוחה לטייסים, מתוך מטרה לשמר את היכולות לאורך זמן ולאורך מערכה ממושכת.

בימים שבהם פעל חיל האוויר באופן אינטנסיבי ואף שהה מעל שמי איראן, כמות השיגורים פחתה. הסיבה לכך הייתה שהמטוסים הצליחו לאתר ולסכל משגרים בזמן אמת, ואף לפגוע בשיגורים עצמם. מצב זה השתנה כאשר היקף הפעילות האווירית הצטמצם.

כעת, עם הירידה בקצב התקיפות, האיראנים מנצלים כל הזדמנות לשגר. אמנם מדובר בשיגורים בודדים בכל פעם, אך הם מספיקים כדי להפעיל אזעקות ולשבש את שגרת החיים. מדובר בשינוי כמותי ואיכותי כאחד, שבו האיום נמשך אך בצורה מצומצמת יותר.

יודגש, כי דווקא כעת נדרשת דריכות גבוהה במיוחד, במיוחד לאחר הודעת נשיא ארצות הברית על דחיית התקיפות למשך חמישה ימים בעקבות השיחות עם איראן. התקופה הזו עשויה לשמש את האויב לניצול הזדמנויות לשיגורים פתאומיים. כל עוד הלחימה נמשכת – והמערכה רחוקה מסיום – יש להמשיך ולהישמר בעורף.