הבחור לוקח ריטלין, צריך לחשוף את זה בפני הכלה?

בהגיע עת השידוכים, ניצבים הורים רבים בפני שאלה עדינה וכבדת משקל: האם מוטלת עליהם החובה לגלות לצד שכנגד את אשר נסתר – עניינים כמוסים הנוגעים לבניהם, בין אם בגופם ובין אם בנפשם.

ויש לכאורה שלושה  סוגים של מום.

• מום גמור באשה או בבעל, הגורם לביטול הקידושין. כי הם לא ראויים להוליד וזה מום שחייבים להודיע. ואם לא הודיעו זה מקח טעות
• מום שאינו גמור אך יגרום סבל לצד השני, שעליו ישנה חובה להודיע לצד השני, משום איסור אונאת דברים, וכן משום איסור 'לא תעמוד על דם רעך'. והכוונה בזה בעיות רפואיות או נפשיות או יש בעיות מהותיות צריכים לעדכן ולהודיע
• מום שאינו גמור וגם לא יגרום סבל, אבל אילו פגם זה היה ידוע, לא היו ניגשים לשידוך.

 

מצינו בשו"ע בעניין דין  'מקח טעות' במקח וממכר מפורש בשלחן ערוך (חו"מ רלב ג) וכן בשלחן ערוך אבן העזר,( סימנים ל"ט וקי"ז)

נתבאר בהרחבה דין הקידושין כאשר נמצאו מומים חמורים.

כאשר יש מום חמור – יש ביטול מקח או ביטול הקידושין

 

הקהלות יעקב (יבמות מד) נשאל אודות אדם עם מום שההיתר של אותו אדם לבוא בקהל, הוא היתר רק בשעת הדחק…  האם עליו להודיע זאת למשודכת, כדי שלא יהא חשש קדושי טעות

 

הקהלות יעקב הביא את דברי החתם סופר, שיש חובה להודיע לקונה על מום הלכתי כשרותי שקיים בבהמה שמעוניין לקנות, ואם כן לפי זה אותו דבר  תהיה גם חובה להודיע למשודכת על מום הלכתי שקיים בחתן…

בהמשך דבריו כתב לחלק בין מקח טעות במקח וממכר למקח טעות בקידושין, משום שבמקח וממכר הוא רוצה לדוגמא בהמה, אם הבהמה כשרה וראויה, את זה הוא רוצה ואם יש בה חסרון, אז הוא מעדיף בהמה אחרת, וכך בחפצים אם יש חסרון הוא יעדיף חפץ אחר.

מה שאין כן בקידושין, בקידושין העיקר זו מציאת חן, ואם יש מציאות חן, זה הנושא העיקרי ולכן אם יש מום אך זה לא מום גדול ומצד שני יש מציאת חן וכן צריכים לציין שנישואין זה לא כמו מקח וממכר, שהרי על נישואין כתוב קשה לזווגם כמו קרי"ס  ולכן במום של מקח וממכר – אכן יש מום שעליו מתבטל המקח אבל בקידושין לא מבטלים את הקידושין בגלל כל מום, רק מום גמור כמו מום שהוא יגרום למצב של היפך המציאת חן, כמו מצב שבו יש בעיה של הולדה, או כמו מחלה נפשית משמעותית של הבעל שתגרום לאשה פחות להינות ממציאת החן שיש בבעל והיא תהיה עסוקה בלטפל בו, סגנון של בעיות כאלה, אז נאמר שזה מקח טעות.

ולכן הוא כתב שיש לחלק בין מום של מקח וממכר לבין מום של קידושין

 

אמנם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סימן צ כתב שיש יותר לדמות בין  טעות במקח וממכר למקח טעות בקידושין.

 

ויש עוד נקודה, בעניין מקח טעות.  ישנו עניין של  איסור גניבת דעת

בהסתרת מידע בשידוכים, מלבד החשש למקח טעות, יש לברר באלו אופנים יש איסור "גניבת דעת", כאשר לא מגלים [ופעמים אף מסתירים] פרטים חשובים על בני הזוג.

בדברי הגמרא בחולין (צד) מבואר האיסור לגנוב דעתם של אחרים

רבותינו הראשונים חלקו, האם גניבת דעת נאסרה מהתורה או מדרבנן: דעת הריטב"א (חולין צד) וה'קרית ספר' ( הל' מכירה פרק יח) שאיסור גניבת דעת מהתורה. ובתוספתא בב"ק כתוב שלושה גנבים הם והגדול שבכולם גונב דעת הבריות, וכנראה שהטעם בזה הוא שהגונב את דעת הבריות, הוא גנב שקשה להישמר מאותו אדם.

מצד שני דעת הסמ"ק (מצווה רסב ) שהאיסור מדרבנן בלבד.

איסור גניבת דעת נפסק בשלחן ערוך (רכח), וכתב הסמ"ע  שאף באופנים שאין אונאת וחיסרון ממון, מכל מקום יש חובה להודיע משום איסור גניבת דעת. אבל כפי שהזכרנו אומר הקהילות יעקב שכל זה נאמר לגבי מקח וממכר אך לגבי קידושין אפשר שהדין יהיה שונה וכפי שהסברנו.

וכעת ניגש לעוד מקור בגמרא בעניין הסתרת מידע בקידושין

הסוגיא העיקרית, שדנו בה הפוסקים שעסקו בפרטי האיסור להסתיר מידע בשידוכים משום איסור גניבת דעת, הסוגיה נמצאת במסכת יבמות   שם נחלקו תנאים ואמוראים, מה דינו של מבת ישראל אבל אבא גוי!

האם הוא ממזר, או כשר לבוא בקהל אך "פגום" לכהונה.

בסוגיא מסופר על אדם שנולד  נכרי ובת ישראל, אשר בא לפני רב יהודה שפסק שאינו ממזר, ורב יהודה אמר לו

וכאשר בא לפני רב יהודה ורבא, ייעצו לו או שייקח משהי בסגנון שלו או שילך למקום שלא מכירים אותו ושם יישא אשה

ומעתה יש לדון, מדוע לא חששו רב יהודה ורבא לאיסור "גניבת דעת" – שכאשר ילך למקום אחר, "יגנוב" את דעתה של בת זוגו שאינה יודעת כלל על יחוסו.

 

בשו"ת חתם סופר (אבהע"ז ל"ב סימן קכה) כתב שאותו אדם היה צריך לספר לאחר חתונתו על ה"פגם" שיש ביחוסו, בכדי שבנותיו לא יינשאו לכהנים האסורים עליהם

ומה שהתירו לו לנהוג מנהג רמאות, הוא לצורך קיום מצות פרו ורבו  (וכך כתב גם בקהילות יעקב)

ומסתבר שגם אף לדעתם לא הותר משום מצות פרו ורבו להסתיר "פגם" גדול שיגרום סבל לבן הזוג… כלומר מידע שייגרום סבל בשגרת החיים זה אסור להסתיר

הקהלות יעקב הביא את דברי הגמרא ביבמות, וחידש שרב יהודה ורבא לא חששו לאיסור גניבת דעת, משום שאם יש "אומדנא" שעל אף המום שנמצא במקח, כנראה הלוקח יתרצה בדיעבד להשאיר את המקח בידו, אין כל איסור גניבת דעת בהסתרת המום…

שהרי כל מה שמסתירים מום – הוא מסתירים מום שכאשר ייוודע אחרי שתהיה חיבה בין בני הזוג, לא תהיה קפידה לבני הזוג…והחיבה תגבור על המידע

כלומר בגלל שאנו נמצאים בחברה שבה אנו עושים שידוכין בצורה של בירור אחרי מידע…ויש מידע שאנו מורידים בגללו – כי זה 'נראה' לא מתאים…אבל אם באמת הוא לא מידע כל כך גרוע ואחרי שבני הזוג יכירו תהיה חיבה, אם תהיה חיבה אז הם לא היו מייחסים חשיבות לאותו פגם, זה פגם שאפשר להסתיר אותו. הוא לא פגם שפוגע בשגרת החיים של בני הזוג.

ועוד יש מומים שהם לא כל כך מפריעים אבל יכל בקלות המשודך לברר על כך, לכן במקרה זה גם זה לא ייחשב כמקח טעות.

בשו"ת דברי מלכיאל גם הוא דן בסוגיית הגמרא ביבמות, וביאר כי רב יהודה ורבא לא חששו לאיסור גניבת דעת, מכיון שסברו שהוא כשר גמור, ולכן אין איסור גניבת דעת בהסתרת "פגם" שהוא "פגם רק בעיני המון העם [החוששים לדעות שהוא פסול, אף שדעות אלו לא נפסקו]. אך במקרים שבאמת ההיתר הוא רק בשעת הדחק, צריך להודיע על כך למשודכים. וכדברים אלו נקט להלכה רבי יוסף שלום אלישיב  – שאין אונאה בהסתרת מידע שעל פי האמת אינו פגם בכלל, אע"פ שיש החושבים "בטעות" שהוא כן פגם.

הדברי מלכיאל אומר עוד בעניין אם האבא הוא גוי, שיש לחלק בין משפחות שמקפידות לברר על הייחוס, למשפחות שאינן מקפידות בזה.

 

 

ומה לגבי הסתרת מידע שלא יוודע לעולם או "מומים" שבהעדר ידיעתם אינם נחשבים "מום"

 

בדברי הפוסקים נתבארו אופנים נוספים בהסבר דברי הגמרא ביבמות מדוע לא חששו רב יהודה ורבא לאיסור "גניבת דעת" בהסתרת המידע על היחוס מבת הזוג קודם הנישואין.

 

בשו"ת אמרי יושר נשאל אודות אשה ספק ממזרת, האם מותרת היא להינשא. ואחר שדן להתירה מדין "ספק ספיקא", כתב שודאי חובה להודיע למשודך כי יש חשש לייחוסה…

וביאר האמרי יושר את הסוגיא ביבמות, שהטעם שלא חששו לאיסור גניבת דעת היה… מכיוון שמדובר ב"מום" שלא יוודע לעולם…

אך היכן שהמום יוודע אז כן חובה להודיע למשודכים על המום, מדוע? בגלל שכאשר המום ייוודע ברבים, יהיה לו שם רע שזו אשתו…הוא צריך לדעת שהוא מתחתן עם משהי שאולי הוא עתיד לסבול מכך שידברו רע על אשתו, מה שבעצם מהווה פגם גם לו, גם הוא יתבייש שזו אשתו ולכן אמרו רב יהודה ורבא לאותו אחד – שילך למקום שלא מכירים אותו ושם ייתחתן וכך גם מי שמכיר את העבר של אותו אדם בכל אופן במקום החדש לא יכירו אותו וזה לא נזק של 'בושה' לאשתו.

 

בקובץ תשובות מרן הגרי"ש אלישיב קובץ תשובות ח"ד סימן קכא כתב, שבאופנים שאסור להסתיר את המידע, אין זה משנה כלל אם המשודך ירגיש במום בעתיד או לא…אפילו אם לא יידע בעתיד את המידע בכל אופן מידע שאם היה יודע הוא מידע מהותי אין להסתיר.

אבל מום שהוא לא 'מום' בעצם אלא רק מום תרבותי חברתי אך לא מום בתפקוד או באיכות האדם או בייחוס שלו, זה לא נק' מום ואת זה לא צריכים להגיד.

בספא מעשה איש ח"ה  עמוד קסא כתב שנכנס אל החזו"א אדם שהוא סובל מאבנים בכליות, בזמנו זו היתה מחלה עם יסורים גדולים, מחלה קשה, והוא היה בן 37 ואשתו בת 20 – שאל האם לעדכן את המשודכת…אמר לו החזו"א היא גם לא אמרה לך כל מה שיש לה, לכן אתה אל תגיד, אבל אל תגיד עד סוף ימיך!

 

 

ועוד נקודה בעניין הסתרת מידע על ילדים שלא נולדו בטהרה וילדים מאומצים בשידוכים

במסכת כלה (פ"ב) נתבאר כי מי שלא נולד בטהרה הינם עזי פנים. ובשלחן ערוך (אבע"ז סימן ד יג) נפסק שאינם ממזרים כלל, אך הם "פגומים". וביאר החלקת מחוקק (שם), שאין הכוונה לפגם הלכתי, אלא הם "פגומים ומקולקלים".

ממוצא דברים אלו, דן הקהלות יעקב (יבמות מט) האם יש חשש להתחתן עם בעלי תשובה, אשר מסתבר שלא נולדו בטהרה

וכתב שאם הבעל תשובה אינו חצוף

יש לתלות שהוא מהמיעוט שאינם מקולקלים… ואדרבה מתקיים בהם 'להוציא יקר מזולל'… וכמובן אם הוא לומד תורה והוא תיקן את מידותיו.

 

בשו"ת הרש"ל סימן ו ד"ה "עוד באתי לחפש"

הסיק שמי שלא נולד בטהרה אין הכוונה שהוא פסול כהונה ולא עלה מעולם על דעת הרמב"ם לומר כן אלא שהוא מקולקל ועז פנים וכתב שכן שלח לאיזה חכם והודה לדבריו ואף יתר החכמים הסכימו עם הבנה זו…

וגם הרוקח כתב בעניין מי שלא נולד בטהרה  לא שהוא פגום ופסול אלא במידותיו הוא פגום.

 

ובברכי יוסף למדן החיד"א אה"ע סימן ד אות כ הביא מהגהת התוי"ט שכתב מי שלא נולד בטהרה הוא כשר לכתחילה בלי שום פגם בעולם

אמנם על דבריו השיג החיד"א וכתב שהוא בודאי פגום שהוא מקולקל ועז פנים ואמרו במסכת כלה עז פנים רבי יהודה אומר מי שלא נולד בטהרה

וכן כתב הגר"א על השו"ע אבה"ע  שהפגם הוא מידת העזות

 

אבל גם אם הוא יהיה עם מידת 'העזות' עדיין נוכל לומר שיוכל לנווט את אותה מידה ותכונה לצד הקדושה על דרך שאמרו חז"ל הוי עז כנמר וגיבור כארי (אבות פ"ה מ"ב) ויהיה עז נגד יצרו וכך כתוב  בזוהר וישב (במתוק מדבש ח"ד דף קכד) וממילא עזות זו תועיל לו שלא יהא בוש מפני המלעיגים עליו בעבודת הבורא.

ואפילו שכתב הרב ב"י או"ח סימן א שמידת העזות מגונה ואין ראוי להשתמש ממנה באופן קבוע – אפילו בעבודת השם  אף שזו עזות נגד המלעיגים מדוע? כי יקנה קניין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודת השם. (וכן בזוהר ויקהל ריח ובמתוק מדבש ח"ח דף תע)

כל זה לכתחילה אבל אם כבר קיבל את מידת העזות, ינווט את כוחותיו.  ועניין זה למדנו מדוד המלך שידע היטב לנווט כוחות נפשו עד שאמרו עליו במו"ק טז שדוד המלך כשהיה יוצא לקרב היה מקשה עצמו כמו עץ וכשהיה לומד תורה היה מעדן עצמו כמו תולעת וכמו שכתוב  בזוהר (משפטים קז ובמתוק מדבש ח"ו דף תעז) שזו חכמתו ומעלות של האדם שידע היטב שכל כוחות נפשו לרבות המידות הרעות כגון כעס חמדה קנאה עזות וכר הם כלים לעבוד ולעשות רצון הבורא   כי פעמים צריך להראות פנים כועסות ופעמים נכון לחמוד מצוות ופעמים לקנא בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה

רק עליו להיזהר להשתמש באותה מידה במשקל ובמשורה

כיון שרוב בני האדם לא יוכלו לכמת ועלולים מתוך לשמה לבוא שלא לשמה.. ויגרמו הרס ובפרט במידת העזות שממנה  עלול להגיע להיות מעין  זמרי בן סלוא עם המדיינית לכן כתב הב"י על דרך עצה טובה שלא ישתמש במידה העזות

אך יחד עם זאת נאמר על עם ישראל – שהם עזים שבאומות (ביצה) וכתבו המפרשים שזו מעלתם שהם יכולים לאמר נעשה ונשמע! למרות שהם עדיין לא יודעים מהן המצוות.

ובלי מידת העזות, אי אפשר לחזור בתשובה וזו המעלה של מה שכתוב בגמ' מס' סוטה – בדור עיקבתא דמשיחא חוצפא יסגי

ואין הביישן למד (אבות פ"ב מ"ה)  וכל זה כאשר פוגשים נער או נערה שהם חוזרים בתשובה, ואפילו שיש לחשוש לטהרה בכל אופן יש לאמר שהנערים חזרו בתשובה וגם רוממו את המידות הרעות וגם את מידת העזות.

ועוד כתב בקהילות יעקב (סימן כג) שהמציאות מראה שיש הרבה בעלי תשובה שהם עדינים ומצויינים במידות יש בהם ירא"ש ולכן בעל כורחנו שיש יוצאים מהכלל שאפילו אם הם לא נולדו בטהרה כעת הם שלימים.

וכן מרן הגריש"א בספר ישיב משה (אה"ע שאלה ז) כתב שאין לחשוש לשידוך עם בע"ת אם הם בעלי מידות טובות.

וכמו שכתוב בזוהר (וירא מתוק מדבש ח"ב דף תעט) 'מי יתן טהור מטמא, לא אחד"? אברהם יצא מתרח אפילו שתרח היה טמא ומחטיא את העולם בע"ז

ולכן האם צריכים לעדכן את המשודכים על כך שההורים הם בעלי תשובה?  והלידה של הילדים לא בטוח היתה בטהרה.

בשו"ת שבט הלוי ח"ד סימן קסב וכן בח"ו סימן קכט אות כב  כתב, שיש להגיד למשודכים את העניין הזה.

אבל בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן תשלג) נקט שאין צורך לספר על חסרונות ההורים שהם היו בעלי תשובה לפני הלידה של הילד, מכיון שהעיקר תלוי במעלות האדם.

והביא ששמע מפי החזו"א שעל ידי תומ"צ פוגמים כל פגם שיש בנפש האדם

ובעניין בן מאומץ כתב המנחת יצחק  שיש להודיע את המצב המשפחתי של הילדים המאומצים לצד השני, על מנת למנוע מחלוקת ומקח טעות.

ומכאן אל נושא החסרונות, כאשר יש חסרון מתי נכון לעדכן ולהודיע את החיסרון שיש לאדם?

 

וכאשר יש חסרון בשידוכין, מתי הזמן הנכון לעדכן מתי הזמן הראוי לגלות "חסרון" בשידוכים…באגרות משה הוא כותב שאפשר לגלות את זה אחרי שהאיש כבר ראה את המעלות של הבחורה, אחרי שראה את היתרונות אז אפשר לאמר את החסרונות.

העיתוי הנכון לספר הוא  לאחר שכבר התחילו ה"פגישות" והוא כבר רוצה להתחתן עימה, ולא קודם לכן.

אמנם בספר חפץ חיים (במהדורת דרשו עמוד 729)הובאו דברי הפוסקים, שחסרונות שהצד השני ודאי לא יתרצה בהם, צריך לגלותם מיד בהתחלה כדי למנוע עוגמת נפש מיותרת….

 

בקובץ בית אהרן וישראל כתב  רבי דוד בריזל  הוראות מפוסקי זמננו – על אלו מומים צריך להודיע, ועל אלו אין צריך: כגון, חסרון במידות, מחלות, עבר משבר נפשי וטופל בגלולות, נערים שחטאו בעברם, נסיון התאבדות ועוד

העיקרון הוא פגם שלא ייסבלו ממנו בעתיד לא צריכים לגלות, ולכן גם משברים או חרדות שסבלו נערים ונערות בשלב מסוים של החיים אם הם המשיכו את התפקוד שלהם ואין השפעה של העבר על ההווה ועל העתיד אין צורך לגלות כי אין משמעות אמתית לאותו עבר

אבל אם גילו לאדם מחלה כמו סכיזופרניה, מחלה שגם אם כעת היא 'בהרדמה' כביכול סיכוי גדולה שהיא עתידה לפרוץ בעתיד, את זה כן חייב לגלות.

 

גם

OCD הפרעה טורדנית כפייתית  הגורמת בין השאר לחזור שוב ושוב על פעולות מסוימות הרבה מעל לנורמה המקובלת – אם היא ברמה גבוהה… חייבים לספר. כגון: הרגשת צורך לשטוף ידיים או להתקלח פעמים רבות, וכן שאר פעולות שחייבים לעשות פעמים רבות ובצורה אובססיבית…

אבל אם היא בצורה קלה, למשל אדם ששוטף ידיים מעט יותר מהרגיל, או בודק כמה פעמים האם ביצע פעולה כלשהיא (נעל את הדלת, כיבה את האש, כיבה את האור),  אך באופן שלא מפריע לחיים תקינים רגילים, לא חייבים לגלות.

במקרה שזקוקים לתרופות באופן קבוע, חובה לספר.

בחור או בחורה שלוקחים תרופות להרגעה, כמו: ציפרלקס, ואבן רסיטל , קלונקס, יש לברר האם מדובר במשהו זמני עקב סיבה מסוימת או בעיות עמוקות יותר.

מי שיש לו פחד להימצא בחברה ('חרדה חברתית'), או לצאת לרחוב ('אגורפוביה'), וכל כיוצא בו. פחד כזה עלול להיות משמעותי ביותר לחיי האדם עצמו, לבן או בת הזוג ולמשפחה בכלל, וחייבים לספר. לעומת זאת אם מדובר בפחדים שאינם משבשים את סדרי החיים, כמו פחד מנחשים ('אופידיופוביה'), או פחד מלהיכנס למעלית או למקומות סגורים ('קלסטרופוביה'), פחדים אלו כמעט ואינם מפריעים לבן זוג בחיי היום, לפיכך אין חובה לספר.

אנורקסיה נרבוזה (הפרעת אכילה חמורה ומסכנת חיים הגורמת לאובדן משקל קיצוני) – הפרעה נפשית חמורה שבוודאי עלולה להשפיע על חיי הנישואין (במקרים קיצוניים יכולה לגרום אף למוות

 

בחורה שהיתה אנורקסית בעבר, למרות שהתחילה לאכול באופן מסודר, הרי שלא ברור שהבעיה הנפשית נפטרה בכך, ולכן עליה לספר

אמנם גם במקרה זה ישנה חשיבות לחומרת המחלה ובעיקר לחוות הדעת של הפסיכולוג או של הפסיכיאטר המלווה – שיכול לשער עד כמה גדולים הסיכויים שהמחלה תתפרץ שוב או תשפיע על המשך החיים

גם מחלות נפש חמורות פחות, כמו דיכאון מתמשך וכדומה, הן מספיק חמורות,  וגם כאן העקרונות המנחים לגבי החיוב לספר – הן: עד כמה תשפיע ההפרעה על החיים עם בן או בת הזוג,

לעתים יש לאנרוקסיה גם השפעה ישירה על הפוריות, ופעמים לא תהיה בעיה לכן צריכים לבדוק את העניין.

לגבי לקיחת כדור ריטלין – אצל חלק מהילדים והמבוגרים קיימים קשיי קשב וריכוז על רקע נוירולוגי, ומצד שני קיימים אצל חלק מהילדים קשיים בקשב רק על רקע רגשי וכדומה.

רוב הפוסקים מתירים שלא לספר – אבל גם פה תלוי יש כאלה שבלי זה הם ממש היפראקטיבי תזזיתים ולא נעימים ולכן יש מקרים שגם פה תהיה חובה לספר.