מכל המיליארדים שהוצאנו ממצרים – לא נותר זכר

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

יש פתגם באידיש: 'יעדער דרשן דרשנ'ט פאר זיך' ובתרגום חופשי: 'כל דרשן דורש לעצמו', אם אני מבין נכון, הרי שכוונת הפתגם הוא, שכל דרשן נותן דרשות לפי מה שהוא מרגיש ומבין שזקוק.

פתגם זה עלה בזכרוני, כששמעתי את דרשתו של המגיד הרב ברוך רוזנבלום שליט"א שהביא את דברי הג"ר יונתן אייבשיץ זצ"ל, (מובא בהרחבה בגליון המצו"ב). כי כשם שגאולת מצרים היתה ביום חמישי בשבוע, כך גאולה אחרונה תהיה ביום חמישי בשבוע, הוי אומר, אם כל שנה, חודש ניסן זה הזדמנות לזכות לגאולה יותר משאר ימות השנה, שהרי אמרו חז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל' הרי שהשנה, שליל הסדר יוצא כמו שנת יציאת מצרים, הלילה בין רביעי לחמישי, אז הסיכויים לגאולה השנה היא עוד יותר משאר השנים, בפרט אחר כל הסימנים שאנו חווים בתקופה האחרונה כפי שכבר ציינתי במאמרים של השבועות הקודמים

וכאן מגיע הפתגם של 'יעדער דרשן דרשנ'ט פאר זיך', הרי אם כך הוא, שהגאולה ב'אחרית' היא תאומה של הגאולה ה'ראשית' במצרים, יש ענין נוסף שהיה אז, 'רכוש גדול' שמו, וכמה? בגמ' בכורות נאמר שלא היה אחד מישראל שיצא עם פחות מתשעים חמורים טעונים מכספם וזהבם של מצרים ובימים אלו של ערב פסח, מי מאיתנו אינו זקוק לאיזשהו 'רכוש גדול' ספער? (יש לזה רמז נפלא בשם הפרשה צו שהיא גם צו פסוקים עה"כ, ראה בגליון 'מעדני הפרשה').

הלא ידועה הקושיה, אם כל אחד יצא עם רכוש גדול, למה היה צריך 'ביזת הים' מיד בשבוע שלאחר מכן, בשעת קריעת ים סוף?

והתירוץ גם הוא ידוע: עבר פסח באמצע, וכל ה'רכוש גדול' התאדה.

זה גם הטעם, מדוע עושים בליל הסדר סימנים לכל מה שהיה במצרים, זכר לטיט, זכר למרור וכו', רק זה חסר בסדר, 'זכר לרכוש גדול'?, וההסבר הוא: כי מכל ה'רכוש גדול' לא נשאר 'זכר'.

הקריאה מעוררת הזמן ופרשת השבוע קשורה ליום שלישי השבוע, כדלהלן

בשבת הבעל"ט נקרא את פרשת 'קרבן תודה" ורש"י מביא את דברי הגמ' 'ארבעה צריכים להודות' וסימנך 'וכל החיים יודוך סלה', חיי"ם ר"ת חולה, ים, יוצא (מבית האסורים), מדבר. ועל זה אבקש לספר כדלהלן.

יהודי יקר יש בירושלים ושמו ר' אברהם הלוי הי"ו, שנים שהוא מסתובב בבקרים בבתי הכנסת ומזכה את היהודים בנתינת צדקה והוא מחלק את הכספים למשפחות נצרכות, קל להבחין כי הכובע הירושלמי שלו גולש עד אמצע המצח וחדי העין יבחינו כי הסיבה לכך היא, מפני שהוא עושה את עבודת הקודש שלו חבוש בתפילין וכובעו רחב התיתורא מכסה את הטוטפות. (אני הבחנתי בזה עקב הקשר של הרצועות שבולט מתחת לכיפה הגדולה הגולשת לערפו).

יהודי זה נוסע ברחובות ירושלים עם רכב טראנטה משנת תרפופ"ו ואין מצב שתנסה לעצור טרמפ והוא לא יאסוף אותך (ויש לו סיפור מפליא מאחורי המנהג הזה, שנספר בהזדמנות בעזהי"ת) ובעיקר יש לו נוהג, שכל דבר טוב שקורה לו או לכל ישועה שהוא נדרש, הוא אומר י"ג פעמים פרק 'מזמור לתודה' בתהילים ובשנים האחרונות המנהג תפס תאוצה ויש הרבה יהודים שהחלו לנהוג כך.

לא שאלתי אותו על מקור מנהגו רק הרהרתי בדברי חז"ל 'הנח להם לישראל, אם אינם נביאים, בני נביאים הם.

השבוע שוחחתי עם אחי הר' אחי יצחק פסח שליט"א, אשר אימץ לו מנהג להחזיק פנקס בחיקו ולכתוב כל יום סכום של הודיה על דברים טובים שאירעו עמו באותו היום ומכיון שזה 'חוב' (מעין סוג החובות של הגר"ח קנייבסקי) הרי שזה מכריח אותו להתבונן על כל צעד ושעל כמה חסדים קורים עמו בכל עת וזמן.

במסגרת שיחתנו הפליא לספר לי כי בזמן שבית המקדש היה קיים, היה יום מיוחד בשנה שמן הסתם קראו לו 'יום התודה' ע"פ מה שכתוב בגמ' פסחים דף י"ג, כי ביום י"ג בניסן היו כל עם ישראל מביאים קרבן תודה, (עיין בגליון מדוע זה היה ביום זה דוקא?).

הרי לנו קשר מסויים לכאורה לענין תודה עם המספר י"ג, היינו י"ג ניסן (שיחול השבוע) ונרמז בהיותו בדף י"ג.

אך אחי המשיך לגלות: הידעת כי בברכת ברוך שאמר יש י"ג פעמים המילה 'ברוך' שהוא גם ענין של ברכה והודיה.

והוא ממשיך להשפיע: בפסוקי דזמרה אנו אומרים י"ג פעמים את המילה 'הללוי-ה'. שוב הלל והודיה.

ב'הלל' יש י"ג פעמים את שורש המילה 'הללו', וכן אנו אומרים בהלל י"ג פעמים שורש המילה 'הודו'.

תכנסו לגליון ותראו הסבר מדוע באמת המספר י"ג כ"כ מיוחד להודיה ומדוע אצל הגויים הוא נחשב ללא מזל?

בגליון גם תמצאו רשימה של רוב מאכלי שבת ותגלו שהמספר קטן שלהם גימ' 7, ומה מיוחד במרק?

בברכת שבת שלום ומבורך וישועה קרובה לבוא

ישראל אהרן קלצקין