ביום שישי האחרון שני הבחורים אברהם ישעיהו ויששכר דב שפיגל, טבעו בחוף צאנז שבנתניה. אחד הבחורים חולץ ופונה לבית החולים לניאדו הסמוך, והשני למרבה הצער טרם אותר.
אביהם, הרב שלמה שפיגל שמשמש כראש חבורה בישיבת מיר – שלח מכתב מצמרר לבני החבורה בו הוא, מבקש שימחלו לו ויעשו מעשים טובים לרפואת הבן שנמצא בבית החולים ולמציאת הבן שעדיין נעדר.
"ביום שישי האחרון בשעות הבוקר, בשעות שלפני המבול שנחת עלי, ישבתי ושיננתי את פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום. כשעברתי על הפסוק "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'", נזכרתי שהעולם אומר ששבוע זה מסוגל לאסונות, וב"ה שהשבוע עבר בלי כלום. כך חלף בראשי, אבל שכחתי שהשבוע עוד לא נגמר… וזה קרה דווקא אצלי" פותח הרב שפיגל את מכתבו המצמרר.
עוד באתר:
בשורות הבאות כותב הרב שפיגל על ההשגחה העליונה שבחרה דווקא אותו לעמוד בניסיון: "סומנתי בהשגחה פרטית על ידי הבורא! האמת היא שאנחנו תמיד מסומנים בהשגחה פרטית, אבל תמיד אנחנו מרגישים את הסימון בצבע חלש, והפעם הסימון היה אדום חזק. היינו באופוריה של 'הפסקת אש עם איראן', אבל האש האוכלת את נדב ואביהוא לא פסקה, היא עשתה שלום עם מי הים ויחדיו הטביעו את בני התורה".
"האש שהכי אוכלת בימי ספירת העומר היא אש ה'בין אדם לחבירו', אנחנו מתאבלים בימים אלו על תלמידי ר' עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, וכנראה העונשים הכבדים בימים אלו מקורם בחטאי הבין אדם לחבירו. האסון הוא של כלל ישראל, של כלל ציבור בני-התורה, אבל ודאי שהקרובים אל האש צריכים להרהר במעשיהם יותר מכולם" כותב הרב שפיגל.
בשלב זה ביקש הרב שפיגל מתלמידיו שימחלו לו בפה מלא: "לכן, אני מבקש מחילה גמורה מכל אחד מבני החבורה, בעבר ובהווה, אברכים ובחורים כאחד, כל מי שהייתי אתו בשייכות בענין החבורה הקדושה. בין אם פגעתי במישרין או בעקיפין, אני או אחד מבני משפחתי. אנא! בעינים נפחות מדמעות אני מבקש מכל אחד להגיד בפה מלא [ממש בפה, לא בלב!] "אני מוחל לשלמה בן חיה טובה ושושנה בת מאטיל ובני משפחתם". כמו כן אם מישהו נפגע ממני בעניני ממון שיעדכן ונשלם לו".
את מכתבו חותם הרב שפיגל בבקשה מתלמידיו שיקבלו על עצמם קבלות טובות: "ולמעונינים לעזור, אנא! קבלו על עצמכם בימים אלו לשים לב במשנה זהירות לא לפגוע אחד בחבירו, לעצור דקה לפני ה'עקיצה' ולנצור את הלשון. בהרבה מפגשים מחפשים נושא לשיחה, והנושא הזמין הוא לשון הרע או רכילות, ההוא אמר עליך כך וההוא כך. אנא, עצרו את הלשון ואת הנשימה, ובזכות האיפוק הקשה נזין עוד נשימה בריאה לישכר דב בן שושנה ולאברהם ישעיהו בן שושנה".
