השיעור השבועי של מרן הראש"ל הגאון רבי יצחק יוסף הוקדש במוצאי שבת זו לבירור עומקן של הלכות ספירת העומר, תוך התמקדות בשאלת היחס בין השליח ציבור לקהל. הרב פתח בדיון על מנהג עדות המזרח, לפיו השליח ציבור מברך וסופר ראשון, ורק לאחר מכן הציבור מברך בעצמו. מרן התייחס להערתו של בעל "שולחן ערוך הרב", שפקפק במנהג זה מחשש שהציבור יוצא ידי חובה בשמיעת ברכת החזן, ובכך ברכתם האישית הופכת לברכה לבטלה. "להלכה לא כדבריו", פסק הראשון לציון, "מנהג שיש לו סמוכין בהלכה – לא משנים אותו".
במהלך השיעור, הציג מרן שלוש ראיות "חזקות כפלדה" לכך שגם במצוות דרבנן – כדוגמת ספירת העומר בימינו – המצוות צריכות כוונה. הוא הוכיח זאת מברכות הנהנין, מברכת הגומל ומקריאת המגילה, שם פסק השולחן ערוך במפורש כי ללא כוונה להוציא ולצאת ידי חובה, האדם לא יוצא ידי חובתו. הרב דחה בתוקף את דברי ה"אור לציון" שכתב כי בדרבנן אין צורך בכוונה, וקבע כי "מצוות דרבנן גם כן מצוות צריכות כוונה".
בהמשך השיעור, הסביר מרן את הפתרון המשפטי למנהג הקיים: מושג ה"כוונה הנגדית". כיוון שהציבור רגיל ורוצה לברך בעצמו, עצם המנהג מהווה גילוי דעת שאין בכוונתם לצאת ידי חובה מהשליח ציבור. "זו סברה של רוב הראשונים – התוספות, הרא"ש והר"ן", הסביר הרב. "כיוון שיש כוונה נגדית, גם מי שסובר שמצוות אינן צריכות כוונה יודה כאן שהאדם לא יצא ידי חובה, ולכן הוא יכול וצריך לברך בעצמו בביטחון מלא".
עוד באתר:
הראשון לציון סיים את הדיון בהלכות השפה בספירה, כשהוא מצטט את המגן אברהם והיעבץ. הוא פסק כי לכתחילה יש להבין את מספר הימים שסופרים, אך בדיעבד, מי שספר בלשון הקודש (עברית) יצא ידי חובה גם אם לא הבין את פירוש המילים. "לשון הקודש היא קדושה בפני עצמה", סיכם מרן, תוך שהוא קורא לציבור להתחזק בלימוד פוסקי הדור המובהקים ולא להיגרר אחרי חידושים שאינם מבוססים על אדני ההלכה המסורתית.
