היום, כשצפירת הזיכרון תפלח את האוויר, תתייצב יעל מסעוד לצד משפחות נרצחי פעולות האיבה, כשהיא נושאת בליבה את דמותו של בנה, הראל הי"ד. הראל נולד עם עיניים ירוקות כובשות ושמחת חיים שלא ידעה גבול, היא מספרת בריאיון למהדורת הבוקר ב'קול חי', ילד שובב עם קסם אישי שחיפש תמיד את הדרך המיוחדת שלו. הדרך הזו הובילה אותו לחיבור לאדמת הארץ. ככל שגדל, החל להתנדב בחוות ביהודה ושומרון, שם מצא את ייעודו האמיתי – שילוב של יישוב הארץ, עבודת אדמה ושמירה על הגבעות. "הוא הרגיש חיבור מיידי לאדמה ולעבודת הארץ", מספרת אימו בכאב.
לאחר שירות משמעותי כגשש, הראל לא חיפש לנוח. הוא חסך שקל לשקל ממשכורתו הצבאית כדי להגשים חלום: רכישת עדר של 50 עיזים וחזרה למרחבי בנימין. שם, בנופי ארץ ישראל המדהימים, הוא היה המאושר באדם – רועה צאן צעיר, סוג של "דוד המלך" המודרני, שחי בשקט ובנחת עם אדמתו. יעל מתארת את הפחד התמידי של אם לילד שחי בגבעות ללא נשק, אך הראל תמיד הרגיע ואמר: "אימא, הקדוש ברוך הוא שומר עלינו".
ביום ראש חודש תמוז, בגיל 21 בלבד, נגדעו חייו של הראל. באותו ביום, בדרכו לעזור לחבר בהובלת פרדה, עצר הראל יחד עם נחמן מורדוף הי"ד לאכול ב"חומוס אליהו" בכניסה ליישוב עלי. המלצרים במקום סיפרו על השמחה והנחת שאפיינו אותו; הוא לא מיהר לשום מקום, נהנה מהרגע. בעודם יושבים במסעדה, הגיחו מחבלים ורצחו את הראל וחבריו.
עוד באתר:
האזינו לריאיון המלא, מתוך מהדורת הבוקר בהגשת קובי פינקלר ב'קול חי':
